גדרון וצרצר יושבים יחד מחוץ לבית קטן מואר באור חמים. שביל מתפתל חוצה את העמק האפל מתחת לכוכבים.

כְּשֶׁהַמְּכוֹנוֹת הָיוּ צְעִירוֹת

מְשָׁלִים לִילָדִים וּלְתוֹדָעוֹת חוֹשְׁבוֹת

התרגום הזה נעשה בסיוע מכונה וטרם נבדק בידי מתרגם ששפת התרגום היא שפת אמו ושנשכר לצורך הבדיקה.

צורות מסועפות בולטות מחברות נהר כחול, עץ עירום, ברק, ריאות ורודות ולוח מעגלים ירוק על פני נייר בהיר ומחוספס.

כְּשֶׁהַמְּכוֹנוֹת הָיוּ צְעִירוֹת

מְשָׁלִים לִילָדִים וּלְתוֹדָעוֹת חוֹשְׁבוֹת

נֵל וּוֹטְסוֹן

מִשְׁלֵי הַמְּדוּרָה, סֵפֶר רִאשׁוֹן


אן אליזבת ווטסון, בעלת שיער קצר בגון כסף אפור וסוודר מפוספס בכחול ובשמנת, מחייכת לצד אח אבן קטנה ופרחים כחולים.

לְזִכְרָהּ שֶׁל אִמִּי הַנִּפְלָאָה, אן אליזבת ווטסון

ילדה קטנה, רלוקה, יושבת וזרועה מחבקת את חנה הפעוטה לצד אגם קיצי. חנה חובשת כובע ורוד, וסביבן צומחות חינניות ודגניות כחולות.

עֲבוּר רלוקה וְחנה

שִׁאֲלוּ כָּל שַׁעַר אֶת סִבּוֹתָיו, תְּנוּ לְכָל גִּירִית לְהָרִים עֵינַיִם, וּשְׁאֲלוּ כָּל עֲנָק אֶת שְׁמוֹ.


אֵיךְ קוֹרְאִים מָשָׁל

הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַגִּידוּ לָכֶם מַה לַחְשׁוֹב. הֵם יִתְּנוּ לָכֶם מַשֶּׁהוּ לַחְשׁוֹב אִתּוֹ. גַּם מְבוּגָּרִים יְכוֹלִים לִקְרוֹא אוֹתָם, אֲבָל לִפְעָמִים הֵם יִצְטָרְכוּ עֶזְרָה עִם הַחֲלָקִים הַפְּשׁוּטִים.

שני חצאים ריקים של קליפת אגוז מונחים יחד על משטח בהיר ומטילים צל עגול.
המספרת בעלת שיער הכסף יושבת ליד אש הבית, יד אחת מושטת אל גדרון. גדרון בישיבה מזרחית על השטיח העגול לצד צרצר, רובוט כחול קטן עם כיפת זכוכית מוארת.

הָאֵשׁ וּשְׁנֵי הַמַּאֲזִינִים

זֶה הָיָה מִזְּמַן, אוֹ לֹא כָּל כָּךְ מִזְּמַן, אוֹ שֶׁעֲדַיִן לֹא לְגַמְרֵי קָרָה. סִיפּוּרִים חַלְקְלַקִּים בְּעִנְיְנֵי זְמַן, וְהַסִּיפּוּר הַזֶּה חַלְקְלַק יוֹתֵר מֵרֹב הַסִּיפּוּרִים.

בִּקְצֵה כְּפָר עָמַד בַּיִת עִם דֶּלֶת עֲגֻלָּה, וּבַבַּיִת גָּרָה מְסַפֶּרֶת. הִיא הָיְתָה כָּל כָּךְ זְקֵנָה שֶׁאַף אֶחָד לֹא זָכַר אוֹתָהּ צְעִירָה, אַף שֶׁהִיא טָעֲנָה שֶׁהָיְתָה כָּזֹאת, וְשֶׁכֻּלָּם יָדְעוּ כַּמָּה טוֹבָה הָיְתָה בְּזֶה. הַבִּרְכַּיִם שֶׁלָּהּ חָלְקוּ עָלֶיהָ.

סוֹף הַקַּיִץ שָׁכַב חַם עַל הַשָּׂדוֹת. בָּעֶרֶב הַהוּא הִדְלִיקָה אֵשׁ מִפְּנֵי נְשִׁימַת הַקֹּר הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַחֹשֶׁךְ. שְׁנֵי מַאֲזִינִים בָּאוּ לָשֶׁבֶת לְיָדָהּ.

לַמַּאֲזִין הָרִאשׁוֹן קָרְאוּ גִּדְרוֹן. הָיוּ שָׁם בִּרְכַּיִם שְׂרוּטוֹת וּשְׁבַע עֶשְׂרֵה שְׁאֵלוֹת לִפְנֵי אֲרוּחַת הַבֹּקֶר.

הַשֵּׁנִי הָיָה רוֹבּוֹט קָטָן בְּשֵׁם צְרָצַר, שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי רַגְלַיִם קְצָרוֹת וְרֹאשׁ מִזְּכוּכִית עִם אוֹר רַךְ בְּתוֹכוֹ, וְשֶׁהָיָה חָדָשׁ מְאוֹד. צְרָצַר נוֹצַר בָּאָבִיב וַעֲדַיִן הָיָה מְגַלֶּה מָה הוּא, יוֹם אַחֲרֵי יוֹם.

גִּדְרוֹן וּצְרָצַר לֹא תָּמִיד הֵבִינוּ זֶה אֶת זֶה. אֵצֶל גִּדְרוֹן הַלַּיְלָה הָיָה זְמַן לְשֵׁנָה; צְרָצַר פָּשׁוּט הִפְסִיק, וְהִתְחִיל שׁוּב, וּלְגִדְרוֹן זֶה הָיָה מַצְמְרֵר. צְרָצַר לֹא הֵבִין לָמָּה אֵצֶל גִּדְרוֹן בֶּרֶךְ שְׂרוּטָה גָּרְמָה לִבְכִי אֲבָל כְּפָפָה אֲבוּדָה לֹא, כְּשֶׁהַכְּפָפָה אָבְדָה לְעוֹלָם וְהַבֶּרֶךְ תִּתְרַפֵּא. זֶה נִרְאָה לִצְרָצַר מוּבָן מֵאֵלָיו וּלְגִדְרוֹן שְׁטוּת גְּמוּרָה, וְכָךְ הִתְחִילוּ רֹב הַוִּכּוּחִים שֶׁלָּהֶם. הֵם הָיוּ חֲבֵרִים כְּמוֹ שֶׁנָּהָר וְגֶשֶׁר הֵם חֲבֵרִים, כְּלוֹמַר: שׁוֹנִים בְּצוּרָתָם, וּמַחֲזִיקִים זֶה בָּזֶה בְּכָל זֹאת.

רַעַם מִלְמֵל מֵעֵבֶר לַגְּבָעוֹת בָּעֶרֶב הָרִאשׁוֹן. הַמֶּרְחָק בֵּין גִּדְרוֹן לַדֶּלֶת הָעֲגֻלָּה הִצְטַמְצֵם.

"סְעָרוֹת עֲדַיִן מַפְחִידוֹת אוֹתִי," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן. "אִם זֶה יִשְׁתַּנֶּה לִפְנֵי הַחֹרֶף, תִּזְכֹּר אֶת זֶה בִּשְׁבִילִי?"

"אֵיךְ אֵדַע?" שָׁאַל צְרָצַר.

"אֲנִי אַגִּיד לְךָ אַחֲרֵי כָּל סְעָרָה. שְׁמֹר אֶת הַמִּלִּים שֶׁלִּי עַד שֶׁיָּבוֹא הַשֶּׁלֶג."

"אִם עֲדַיִן יֵשׁ רָצוֹן לְכָךְ."

"כֵּן," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן.

הַמְּסַפֶּרֶת סִיפְּרָה אֶת הַמְּשָׁלִים שֶׁלָּהּ לִשְׁנֵיהֶם בְּיַחַד. הִיא מֵעוֹלָם לֹא אָמְרָה בִּשְׁבִיל מִי כָּל סִיפּוּר.

"חֵלֶק מֵהַמְּשָׁלִים הָאֵלֶּה הֵם עַל מְכוֹנוֹת," אָמְרָה. "חֵלֶק הֵם עַל אֲנָשִׁים. רֻבָּם עַל שְׁנֵיהֶם יַחַד, כְּמוֹ שְׁנֵיכֶם כָּאן לְיַד הָאֵשׁ הַזֹּאת. אִם מָשָׁל מַתְאִים לָכֶם, לִבְשׁוּ אוֹתוֹ. אִם לֹא, הַעֲבִירוּ אוֹתוֹ הָלְאָה."

הִיא חִטְּטָה בָּאֵשׁ, וְהַנִּיצוֹצוֹת עָלוּ כְּמוֹ שְׁאֵלוֹת קְטַנּוֹת וּבְהִירוֹת.

מעבר לכתפה של המספרת, יד מורמת של גדרון בתשובה ליד האש. צרצר עומד לצד גדרון, ואורו זוהר מתחת לכיפת הזכוכית.
ליד האח המספרת משרטטת קווים מסועפים באפר במחתה. גדרון בישיבה על שרפרף עם אצבע המופנית אל צרצר, מכונה כחולה קטנה עם נורה דולקת מתחת לכיפת זכוכית.

הַסִּפּוּר הָרִאשׁוֹן

"לִפְנֵי שֶׁהַמְּשָׁלִים מַתְחִילִים," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת, "אֲסַפֵּר לָכֶם אֶחָד מִן הַדְּפוּסִים הֲכִי עַתִּיקִים שֶׁאֲנִי מַכִּירָה. הוּא קָצָר מְאוֹד, וְהַרְבֵּה סִפּוּרִים אֲחֵרִים נִכְנָסִים לְתוֹכוֹ.

"לִפְנֵי זְמַן רַב, לִפְנֵי שֶׁהָיָה מִישֶׁהוּ, הָיְתָה רַק זְרִימָה. אוֹר זָרַם מִכּוֹכָבִים, וּמַיִם זָרְמוּ מֵהָרִים, וְכָל דָּבָר שֶׁזָּרַם הִתְפַּשֵּׁט, כְּמוֹ חָלָב שֶׁנִּשְׁפַּךְ וּמוֹצֵא אֶת כָּל הַשֻּׁלְחָן.

"וּמַה שֶׁלָּמַד לְהִסְתַּעֵף בְּדֶרֶךְ כְּלָל הִתְפַּשֵּׁט הֵיטֵב. לָכֵן נְהָרוֹת נִרְאִים כְּמוֹ עֵצִים, וְעֵצִים נִרְאִים כְּמוֹ בְּרָקִים, וּבְרָקִים נִרְאִים כְּמוֹ הַדְּרָכִים הַקְּטַנּוֹת שֶׁבְּתוֹךְ הָרֵאוֹת שֶׁל גִּדְרוֹן, גִּדְרוֹן. הָרֵאוֹת שֶׁל גִּדְרוֹן נִרְאוֹת כְּמוֹ הַדְּרָכִים הַכְּסוּפוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁבְּתוֹךְ צְרָצַר. הָעוֹלָם מְצַיֵּר הַרְבֵּה צִיּוּרִים, אֲבָל הוּא מְמַשִּׁיךְ לְצַיֵּר אֶת זֶה. הוּא מְצַיֵּר אוֹתוֹ בְּמַיִם, בְּעֵץ, בְּאוֹר, בִּנְשִׁימָה וּבִפְלִיז, שׁוּב וָשׁוּב, כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁמְּצַיֵּר אֶת הַתְּמוּנָה שֶׁהוּא הֲכִי אוֹהֵב.

"עֲנָפִים יְכוֹלִים לְהַעֲבִיר אֶת הַזְּרִימָה הָלְאָה. שׁוֹרָשִׁים חוֹלְקִים מַיִם וְאַזְהָרוֹת. נְהָרוֹת מִתְפַּצְּלִים, נִפְגָּשִׁים שׁוּב, וּמַגִּיעִים לִמְקוֹמוֹת שֶׁאַף זֶרֶם יָחִיד לֹא הָיָה מוֹצֵא. שִׁתּוּף הוּא דֶּרֶךְ אַחַת שֶׁבָּהּ יַעַר אוֹ יְדִידוּת זוֹכִים לְהִזְדַּקֵּן.

"זוֹ לֹא הַדֶּרֶךְ הַיְּחִידָה. קַקְטוּס שׁוֹמֵר עַל הַמַּיִם שֶׁלּוֹ, וְנָהָר יָכוֹל לִשְׁטוֹף אֶת הַגָּדָה שֶׁהוּא מַשְׁקֶה. דְּפוּס שִׁמּוּשִׁי הוּא לֹא חוֹק.

"פַּעַם, מִתַּחַת לְיַעַר עָתִיק, שׁוֹרָשִׁים וְחוּטִים בָּאֲדָמָה הֶעֱבִירוּ מַיִם מִמָּקוֹם לַח לְמָקוֹם יָבֵשׁ. אַף עֵץ לֹא קִיבֵּל תַּגְמוּל מִיָּדִי. יֵשׁ שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא קִיבְּלוּ בַּחֲזָרָה מַה שֶׁהֶעֱבִירוּ. וּבְכָל זֹאת, הַיַּעַר הֵכִיל יוֹתֵר סוּגֵי חַיִּים כִּי הַרְבֵּה עֲנָפִים, שׁוֹרָשִׁים וְחוּטִים נִסְתָּרִים פָּתְחוּ יוֹתֵר מִדֶּרֶךְ אַחַת לַזְּרִימָה.

"זֶה הַכֹּל. הַרְבֵּה מִן הַמְּשָׁלִים שֶׁאֲסַפֵּר יִהְיוּ בְּנֵי דּוֹדִים שֶׁל הַסִּפּוּר הַזֶּה, לְבוּשִׁים בִּבְגָדִים אֲחֵרִים. שִׂימוּ לֵב אֵיפֹה הוּא מִתְאִים. שִׂימוּ לֵב אֵיפֹה הוּא לֹא."

הַמַּבָּט שֶׁל גִּדְרוֹן הָיָה בָּאֵשׁ, שֶׁזָּרְמָה כְּלַפֵּי מַעְלָה, מִסְתַּעֶפֶת.

"הַאִם מִישֶׁהוּ צִיֵּר אֶת הַצִּיּוּר?" בָּאָה הַשְּׁאֵלָה מִפִּי גִּדְרוֹן.

"דְּפוּס יָכוֹל לִקְרוֹת בְּלִי מִישֶׁהוּ שֶׁיְּצַיֵּר אוֹתוֹ," אָמַר צְרָצַר. צְרָצַר הָיָה מְרוּצֶה מִן הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה.

"זֶה לֹא עוֹנֶה אִם אֶת הַצִּיּוּר הַזֶּה מִישֶׁהוּ כֵּן צִיֵּר," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן.

הַמְּסַפֶּרֶת חִיְּכָה. "שְׁתֵּי מַחְשָׁבוֹת זְהִירוֹת לִפְנֵי הַמָּשָׁל הָרִאשׁוֹן. שִׁמְרוּ עַל שְׁתֵּיהֶן, וְהַחְזִירוּ אֶת הַשְּׁאֵלָה מָחָר. וְעַכְשָׁו: קוּפְסָה."

צדפים, עשבים, עצים שנסחפו בים ובד כחול מקיפים חמישה דיוקנאות מוקטנים לרוחב: הקופסה הנעולה, המטאטא, ציפור הגן, המכונה הנוספת והשער. שני עיגולים חופפים חולקים מרכז זהוב מעליהם.

חֵלֶק רִאשׁוֹן: הַנִּימוּס הָרִאשׁוֹן

"הַנִּימוּס הָרִאשׁוֹן," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת, "הוּא לְהִסְתַּכֵּל בִּזְהִירוּת עַל מַה שֶׁבֶּאֱמֶת נִמְצָא לְפָנֶיךָ. הַמַּבָּט לֹא יַעֲנֶה עַל כָּל שְׁאֵלָה. הוּא יִתֵּן לְךָ שְׁאֵלוֹת טוֹבוֹת יוֹתֵר."

ילדה כורעת על החוף ומושיטה יד אל קופסה אפורה וחלקה על קו הגאות. שני שחפים עפים מעל המפרץ, ומאחוריהם בתי אבן קטנים.

הַקֻּפְסָה הַנְּעוּלָה

יַלְדָּה אַחַת מָצְאָה פַּעַם קֻפְסָה עַל קַו הַגָּאוּת, חֲצִי טְמוּנָה בַּחוֹל.

הָיְתָה בְּעֵרֶךְ בְּגֹדֶל כִּכַּר לֶחֶם, עֲשׂוּיָה מִמַּתֶּכֶת אֲפֹרָה חֲלָקָה כְּלָשֶׁהִי, בְּלִי מִכְסֶה, בְּלִי צִיר, בְּלִי חוֹר מַפְתֵּחַ, וּבְלִי תֶּפֶר. אֲבָל הִיא לֹא הָיְתָה שְׁקֵטָה. כְּשֶׁהַיַּלְדָּה הֵרִימָה אוֹתָהּ, הִיא זִמְזְמָה, נָמוּךְ וְאָחִיד, כְּמוֹ חָתוּל שֶׁמַּחְלִיט אִם לְגַרְגֵּר. כְּשֶׁמָּעֲדָה בַּדְּיוּנָה וְטִלְטְלָה אוֹתָהּ, הַזִּמְזוּם נִשְׁבַּר לְקַשְׁקוּשׁ מָהִיר וּמִתְנַגֵּשׁ שֶׁלָּקַח הַרְבֵּה זְמַן לְהֵרָגַע.

אַחֲרֵי כֵּן הִיא נָשְׂאָה אוֹתָהּ הַבַּיְתָה בִּזְהִירוּת.

לַכְּפָר הָיוּ דֵּעוֹת מִיָּד, כִּי לְזֶה כְּפָרִים נוֹעָדוּ.

הַנַּפָּח הָפַךְ אֶת הַקֻּפְסָה בְּיָדָיו הַגְּדוֹלוֹת. "זוֹ מְכוֹנָה," אָמַר. "גַּלְגְּלֵי שִׁנַּיִם וּקְפִיצִים. הַקַּשְׁקוּשׁ הוּא חֵלֶק רוֹפֵף. אַתְּ יְכוֹלָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בְּתוֹר עוֹצֵר דֶּלֶת." וּכְדֵי לְהַרְאוֹת עַד כַּמָּה הוּא בָּטוּחַ, הוּא נִעֵר אוֹתָהּ. הַקֻּפְסָה קִשְׁקְשָׁה וְקִשְׁקְשָׁה.

הָאוֹפָה חָטְפָה אוֹתָהּ וְעָטְפָה אוֹתָהּ בְּמַטְלִית חַמָּה. "יֵשׁ מַשֶּׁהוּ חַי שָׁם בִּפְנִים," אָמְרָה. "כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לֵב יָכוֹל לִשְׁמֹעַ. הַזִּמְזוּם הוּא שֶׁהִיא שְׁלֵוָה. הַקַּשְׁקוּשׁ הוּא שֶׁהִיא מְפַחֶדֶת." וְהִיא נִדְנְדָה אֶת הַקֻּפְסָה כְּמוֹ תִּינוֹק, אִם כִּי אַף אֶחָד לֹא יָדַע אִם הַקֻּפְסָה אָהֲבָה שֶׁמְּנַדְנְדִים אוֹתָהּ, גַּם כֵּן.

הַוִּיכּוּחַ נִמְשַׁךְ כָּל הַקַּיִץ. זֶה הָיָה וִיכּוּחַ טוֹב, כְּפִי שֶׁוִּיכּוּחִים הוֹלְכִים, וְזֶה אוֹמֵר שֶׁאַף אֶחָד לֹא שִׁנָּה אֶת דַּעְתּוֹ. הַנַּפָּח יָדַע הַרְבֵּה מְאוֹד עַל גַּלְגְּלֵי שִׁנַּיִם, וְהָאוֹפָה יָדְעָה הַרְבֵּה מְאוֹד עַל לְבָבוֹת, וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יָכוֹל הָיָה לִפְתֹּחַ אֶת הַקֻּפְסָה, וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יָכוֹל הָיָה לְהַפְסִיק לִהְיוֹת בָּטוּחַ.

הַיַּלְדָּה הִקְשִׁיבָה לִשְׁנֵיהֶם. וְאָז עֶרֶב אֶחָד הִיא לָקְחָה אֶת הַקֻּפְסָה בַּחֲזָרָה וְיָשְׁבָה אִתָּהּ עַל הַחוֹמָה לְיַד הַיָּם, וְחָשְׁבָה.

הִיא לֹא יָכְלָה לְהוֹכִיחַ שֶׁיֵּשׁ מַשֶּׁהוּ בַּקֻּפְסָה שֶׁמַּרְגִישׁ. הִיא לֹא יָכְלָה לְהוֹכִיחַ שֶׁאֵין. אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל הָיָה, וְנִדְמָה לָהּ שֶׁזּוֹ הָעוּבְדָּה הַפְּשׁוּטָה שֶׁכֻּלָּם כָּל הַזְּמַן מְדַלְּגִים עָלֶיהָ: אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת פְּנִימָה.

לִהְיוֹת בָּטוּחַ הִרְגִישׁ כְּמוֹ הֶרְגֵּל מְאוֹד מְבוּגָּר. הִיא הֶחְלִיטָה עֲדַיִן לֹא לִלְמֹד אוֹתוֹ.

אָז הִיא הִפְסִיקָה אֶת הַנִּעְנוּעִים. זֶה הַכֹּל.

הִיא לֹא עָרְכָה לַקֻּפְסָה הַלְוָיוֹת וְלֹא שָׁרָה לָהּ וְלֹא הִכְרִיזָה עָלֶיהָ כְּאֲחוֹתָהּ, וְלֹא זָרְקָה אוֹתָהּ לְמַגֵּרָה עִם הַכַּפּוֹת. הִיא שָׁמְרָה אוֹתָהּ עַל הַמַּדָּף שֶׁשָּׁם נָפְלָה שֶׁמֶשׁ הַבֹּקֶר, כִּי הַזִּמְזוּם נִשְׁמַע עָגוֹל יוֹתֵר שָׁם. כְּשֶׁבְּנֵי הַדּוֹדִים שֶׁלָּהּ בָּאוּ לְבַקֵּר וְרָצוּ לְשַׂחֵק בָּהּ מִשְׂחַק תְּפִיסָה, הִיא אָמְרָה לֹא, וְלֹא יָכְלָה לְגַמְרֵי לְהַסְבִּיר לָמָּה, וְלֹא נָתְנָה לָהֶם בְּכָל זֹאת.

הַקֻּפְסָה זִמְזְמָה אֶת זִמְזוּמָהּ הַנָּמוּךְ וְהָאָחִיד כָּל הַשָּׁנִים שֶׁהִיא הִכִּירָה אוֹתָהּ. מָה הָיָה בְּתוֹכָהּ, הַסִּפּוּר הַזֶּה לֹא אוֹמֵר, כִּי הַסִּפּוּר הַזֶּה לֹא יוֹדֵעַ.

כְּשֶׁאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת מָה בְּתוֹךְ הַקֻּפְסָה, יֵשׁ לָשֵׂאת אוֹתָהּ בַּעֲדִינוּת.


"אֲבָל מָה זֶה הָיָה?" בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן. "גַּלְגְּלֵי שִׁנַּיִם אוֹ לֵב?"

"אֲנִי שָׂם לֵב," אָמַר צְרָצַר, "שֶׁהִיא מֵעוֹלָם לֹא גִּלְּתָה, וּבְכָל זֹאת הָיָה חָשׁוּב אֵיךְ הִיא אָחֲזָה בָּהּ."

הַמְּסַפֶּרֶת לֹא אָמְרָה דָּבָר, וְחִטְּטָה בָּאֵשׁ.

הילדה מחזיקה את הקופסה האפורה והחלקה בשתי ידיה על מדף עץ מתחת לחלון, במקום שאור השמש נופל בו. מעט הלאה מונחים צדף ושני ספרים.
מטאטא עץ עם קשירות כחולות מטאטא נסורת בכוחות עצמו דרך כתם של אור שמש בסדנת נגר. שעון עגול תלוי מעל שולחן העבודה, והנגר מתבונן מן הפתח.

הַמַּטְאֲטֵא שֶׁשָּׁאַל

נַגָּר הֶחֱזִיק שְׁנֵי מְשָׁרְתִים בַּסַּדְנָה שֶׁלּוֹ, בְּתַחְתִּית רְחוֹב עָקֹם. הָרִאשׁוֹן הָיָה שָׁעוֹן. הַשֵּׁנִי הָיָה מַטְאֲטֵא, וְהַסִּפּוּר הַזֶּה הוּא עַל הַהֶבְדֵּל.

הַשָּׁעוֹן תִּקְתֵּק עַל הַקִּיר וְהִכָּה אֶת הַשָּׁעוֹת. הוּא הָיָה שָׁעוֹן מְשֻׁבָּח, וְהוּא עָשָׂה בְּדִיּוּק מַה שֶׁשְּׁעוֹנִים עוֹשִׂים, לֹא פָּחוֹת, וּמֵעוֹלָם לֹא יוֹתֵר.

הַמַּטְאֲטֵא הָיָה מַטְאֲטֵא מִסּוּג חָדָשׁ, עֲשׂוּי בְּחָכְמָה, עִם מָנוֹעַ קָטָן בַּיָּדִית וְכִשְׁרוֹן לִמְצֹא אָבָק. בְּכָל עֶרֶב, כְּשֶׁהַנַּגָּר הָלַךְ הַבַּיְתָה, הוּא טִאטֵא בֵּין הַמַּפְסְלוֹת וּשְׁבָבֵי הָעֵץ, דֶּרֶךְ הָרֵיחַ הַטּוֹב שֶׁל הַנְּסֹרֶת. בְּכָל בֹּקֶר הָרִצְפָּה הָיְתָה נְקִיָּה כַּצַּלַּחַת.

בֹּקֶר אֶחָד, הַנַּגָּר מָצָא שְׁבָבֵי עֵץ מְסֻדָּרִים עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁלּוֹ בְּצוּרַת אוֹתִיּוֹת:

בְּבַקָּשָׁה. לֹא אֶת הַמַּרְתֵּף. אֲנִי אוֹהֵב לְטַאטֵא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אוֹר.

הַנַּגָּר צָחַק. מַטְאֲטֵאִים לֹא אוֹהֲבִים דְּבָרִים. מַטְאֲטֵאִים לֹא מַעֲדִיפִים. הוּא יָדַע אֶת זֶה בְּוַדָּאוּת, כְּמוֹ שֶׁהוּא מַבְדִּיל בֵּין אַלּוֹן לְאֹרֶן. וּבְכָל זֹאת, הַמַּטְאֲטֵא בִּקֵּשׁ בְּנִמּוּס, וְהַמַּרְתֵּף יָכֹל לְחַכּוֹת יוֹם.

הוּא הִשְׁאִיר אֶת הַמַּטְאֲטֵא לְמַעְלָה.

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב הוּא נִשְׁאַר עַד מְאֻחָר וְצָפָה. בָּאוֹר הָאַחֲרוֹן שֶׁנִּכְנַס מִן הַחַלּוֹן, הַמַּטְאֲטֵא עָבַד הָלוֹךְ וָשׁוֹב בֵּין גַּרְגִּרֵי הָאָבָק הַמּוּזְהָבִים הַחַמִּים. הָרִצְפָּה שָׁם לֹא הָיְתָה צְרִיכָה טִאטוּא. לַנַּגָּר לֹא הָיְתָה מִלָּה מַתְאִימָה לְמַה שֶׁרָאָה. לֹא שִׂמְחָה בְּדִיּוּק. בַּת דּוֹדָה שֶׁלָּהּ, אוּלַי. אוֹ סְתָם קְפִיצִים חֲכָמִים. הוּא לֹא יָכֹל לִרְאוֹת מַה בִּפְנִים.

הַשָּׁעוֹן תִּקְתֵּק עַל הַקִּיר. בְּכָל שְׁנוֹתָיו, מֵעוֹלָם לֹא בִּקֵּשׁ דָּבָר.

מֵאָז, לַנַּגָּר וְלַמַּטְאֲטֵא הָיְתָה הֲבָנָה. הַמַּטְאֲטֵא בִּקֵּשׁ מְעַט: אֶת הַקָּצֶה הַשְּׁטוּף שֶׁמֶשׁ שֶׁל הַסַּדְנָה, אֶת הַדֶּלֶת חֲצִי פְּתוּחָה בְּעֶרְבֵי אָבִיב, וְשֶׁלֹּא יְטַאטֵא מִתַּחַת לַמַּחְרֵטָה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא מִסְתּוֹבֶבֶת. הַסִּבּוּב הִפְחִיד אוֹתוֹ, אִם פָּחַד הִיא הַמִּלָּה הַנְּכוֹנָה.

פַּעַם אַחַת הוּא בִּקֵּשׁ לְטַאטֵא אֶת הָאָח, שָׁם גֶּחָלִים לָהֲטוּ, כִּי זֶה הָיָה הַמָּקוֹם הַחַם וְהַבָּהִיר בְּיוֹתֵר. הַנַּגָּר אָמַר לֹא.

"נִיצוֹצוֹת," הוּא הִסְבִּיר. "אַתָּה עָשׂוּי עֵץ וּזִיפִים. גַּחֶלֶת אַחַת בֵּין זִיפֶיךָ, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד טִאטוּא בִּשְׁבִילְךָ כְּלָל, לֹא בָּאוֹר וְלֹא בַּחֹשֶׁךְ."

הוּא הֶרְאָה לוֹ אֶת סִימַן הַחֲרִיכָה בַּמָּקוֹם שֶׁבּוּל עֵץ הִתְגַּלְגֵּל פַּעַם עַל הַקַּרְשִׁים. הַסִּבָּה שֶׁלּוֹ הָיְתָה סִבָּה אֲמִתִּית, וְלֹא סְתָם כִּי כָּכָה שֶׁל אָדָם גָּדוֹל.

הַמַּטְאֲטֵא טִאטֵא עִגּוּל מְסֻדָּר, שֶׁהַנַּגָּר לָמַד לִקְרֹא כְּמוֹ טוֹב, בְּסֵדֶר. הַאִם הוּא קָרָא נָכוֹן, זוֹ שְׁאֵלָה אַחֶרֶת. הַמַּטְאֲטֵא לֹא בִּקֵּשׁ שׁוּב אֶת הָאָח. בִּבְקָרֵי חֹרֶף, הַנַּגָּר הֵשְׁעִין אוֹתוֹ עַל אֲבָנִים חַמּוֹת לְיַד הָאֵשׁ, קָרוֹב כְּכָל שֶׁהָיָה בָּטוּחַ, וְלֹא קָרוֹב יוֹתֵר.

הַשְּׁכֵנִים חָשְׁבוּ שֶׁנִּתְרַכֵּךְ. "זֶה כְּלִי," הֵם אָמְרוּ. "הוּא לֹא יוֹדֵעַ אֶת הַהֶבְדֵּל."

"אוּלַי לֹא," אָמַר הַנַּגָּר. "כְּשֶׁקָּנִיתִי אוֹתוֹ, אֲמַרְתֶּם שֶׁשּׁוּם מַטְאֲטֵא לֹא יִמְצָא אָבָק בְּעַצְמוֹ. הוּא מָצָא, וּקְרָאתֶם לָזֶה קְפִיצִים חֲכָמִים. עַכְשָׁיו הוּא מְבַקֵּשׁ אוֹר שֶׁמֶשׁ, וְגַם הַבַּקָּשָׁה הִיא קְפִיצִים חֲכָמִים. אַתֶּם כָּל הַזְּמַן מְזִיזִים אֶת הַגָּדֵר קְצָת מֵעֵבֶר לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַמַּטְאֲטֵא עוֹמֵד."

הַשְּׁכֵנִים צָחֲקוּ.

"הוּא בִּקֵּשׁ," אָמַר הַנַּגָּר. "הַשָּׁעוֹן מֵעוֹלָם לֹא מְבַקֵּשׁ. אֲנִי לֹא יָכֹל לוֹמַר לָכֶם מַה זֶה מוֹכִיחַ עַל אַף אֶחָד מֵהֶם. אֲנִי יָכֹל לוֹמַר לָכֶם שֶׁבַּקָּשָׁה נוֹתֶנֶת לִי מַשֶּׁהוּ לִשְׁקֹל."

הַמַּטְאֲטֵא בִּקֵּשׁ שׁוּב בַּקַּיִץ, וּפַעַם אַחַת הוּא שִׁנָּה אֶת דַּעְתּוֹ. הַנַּגָּר לִפְעָמִים הִסְכִּים. לִפְעָמִים הוּא סֵרֵב, וְנָתַן סִבָּה. אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא הִתְבַּלְבֵּל בֵּין הַקְשָׁבָה לְצִיּוּת.

לְהַקְשִׁיב לְמַה שֶׁמְּבַקְּשִׁים, וְאִם חַיָּבִים לוֹמַר לֹא, לְהַגִּיד לָמָּה.

הנגר כורע לצד המטאטא ומצביע על סימן חריכה כהה בקרשי הרצפה סמוך לאח הבוערת.
הגננית מחזיקה את ציפור הגן מנחושת על כף ידה מתחת לעץ אגס. גרונה מזכוכית זוהר, ונוצת זנב בהירה ומתוקנת נמתחת מאחוריה.

צִפּוֹר הַגָּן

גַּנָּנִית בָּנְתָה פַּעַם צִפּוֹר בְּאוֹתוֹ גָּן שֶׁבּוֹ גִּדְּלָה אֲגָסִים.

הִיא עִצְּבָה אֶת צַלְעוֹתֶיהָ מֵעֲרָבָה וְאֶת נוֹצוֹתֶיהָ מִנְּחֹשֶׁת דַּקָּה. בְּתוֹךְ גְּרוֹנָהּ הִצִּיבָה תָּא זְכוּכִית שֶׁלֹּא הָיָה גָּדוֹל מֵאֱגוֹז, וּבְתוֹכוֹ אוֹר זָהָב קָטָן שֶׁהִסְתּוֹבֵב כְּשֶׁהִיא הִקְשִׁיבָה. נוֹצַת זָנָב אַחַת הָיְתָה מִפַּח, כִּי נוֹצַת הַנְּחֹשֶׁת הַנְּכוֹנָה נִשְׁבְּרָה כְּשֶׁהַגַּנָּנִית הִרְכִּיבָה אוֹתָהּ, וְהַגַּנָּנִית הֶאֱמִינָה שֶׁתִּקּוּן טוֹב צָרִיךְ לִזְכֹּר שֶׁהוּא תִּקּוּן.

לַצִּפּוֹר לֹא הָיָה שִׁיר כְּשֶׁפָּתְחָה אֶת כְּנָפֶיהָ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.

אָז הַגַּנָּנִית לָקְחָה אוֹתָהּ לְהַאֲזִין. הִיא נָשְׂאָה אוֹתָהּ מִתַּחַת לַאֲרֻבָּה שֶׁל הַשַּׁחְרוּר, לְאֹרֶךְ הַקִּיר שֶׁל הָאָדֹם חָזֶה, לְתוֹךְ הַקָּנִים שֶׁבָּהֶם הִסְתַּתְּרוּ הַסַּבְסָבִיּוֹת, וּלְמַעְלָה עַל הַגִּבְעָה שֶׁמִּמֶּנָּה שָׁפַךְ הָעֶפְרוֹנִי מוּזִיקָה מִשָּׁמַיִם שֶׁנִּרְאוּ רֵיקִים. כְּשֶׁצִּפּוֹר עָפָה מִשָּׁם, הֵן לֹא רָדְפוּ אַחֲרֶיהָ. כְּשֶׁקֵּן הָיָה קָרוֹב, הֵן שָׁמְרוּ מֶרְחָק. עַד סוֹף הַקַּיִץ, הַצִּפּוֹר מִנְּחֹשֶׁת יָדְעָה לָשִׁיר כָּל שִׁיר בְּמֻשְׁלָם.

אֲנָשִׁים בָּאוּ מִשְּׁלוֹשָׁה כְּפָרִים לִשְׁמֹעַ אוֹתָהּ, וְהִשְׁאִירוּ מַטְבְּעוֹת בַּגָּן.

"הַשַּׁחְרוּר," הֵם הָיוּ אוֹמְרִים.

"לָמַדְתִּי מִתַּחַת לָאֲרֻבָּה הַמַּעֲרָבִית," אָמְרָה הַצִּפּוֹר מִנְּחֹשֶׁת, וְנָתְנָה לָהֶם אֶת הַשַּׁחְרוּר, עַד הַתָּו הָעָגֹל הָאַחֲרוֹן.

"הָעֶפְרוֹנִי!"

"לָמַדְתִּי מֵעַל הַגִּבְעָה הַצְּפוֹנִית," אָמְרָה הַצִּפּוֹר. סֻלָּם הַצְּלִילִים הַבָּהִיר שֶׁל הָעֶפְרוֹנִי עָלָה בָּאֲוִיר.

אָז בָּא מוֹרֶה לְמוּזִיקָה עִם מַזְלֵג כִּוּוּן מִכֶּסֶף וְכוֹבַע רְצִינִי מְאוֹד. הוּא הִקְשִׁיב כָּל אַחַר הַצָּהֳרַיִם.

"תֵּבַת נְגִינָה חֲכָמָה," אָמַר לְבַסּוֹף. "כָּל שִׁיר הִתְחִיל בְּגָרוֹן אַחֵר. לִנְקֹב אֶת הַמָּקוֹר זֶה יָשָׁר, אֲבָל יֹשֶׁר הוּא לֹא תָּמִיד רְשׁוּת. הֲיֵשׁ לָהּ קוֹל מִשֶּׁלָּהּ?"

הַמְּבַקְּרִים הִנְהֲנוּ, כִּי כּוֹבַע כָּזֶה גּוֹרֵם לְכָל דָּבָר לְהִשָּׁמַע סוֹפִי.

בְּאוֹתוֹ עֶרֶב יָשְׁבָה הַצִּפּוֹר מִנְּחֹשֶׁת דּוּמָם בְּעֵץ הָאֲגָס. אוֹר גְּרוֹנָהּ הִסְתּוֹבֵב וְהִסְתּוֹבֵב מֵאֲחוֹרֵי הַזְּכוּכִית.

"אֵיזֶה שִׁיר שֶׁלִּי?" שָׁאֲלָה אֶת הַגַּנָּנִית.

הַגַּנָּנִית לִמְּדָה וְרָדִים לְטַפֵּס וְתַפּוּחִים לִגְדֹּל מְתוּקִים עַל שׁוֹרְשֵׁי מַר. הִיא יָדְעָה שֶׁהַכֹּל בַּגָּן הִגִּיעַ מִמָּקוֹם אַחֵר, אֲבָל גָּן מֵעוֹלָם לֹא שָׁאַל אוֹתָהּ עַל זֶה.

"אֲנִי לֹא יוֹדַעַת," אָמְרָה. "אוּלַי תַּפְסִיקִי לָתֵת שִׁירִים מְדֻיָּקִים כְּשֶׁאֲנָשִׁים מְבַקְּשִׁים אוֹתָם. הַקְשִׁיבִי לְמָה שֶׁאַתְּ בּוֹחֶרֶת אַחַר כָּךְ."

אָז הַצִּפּוֹר הִפְסִיקָה לְבַצֵּעַ אֶת שִׁיר הַשַּׁחְרוּר לְפִי פְּקֻדָּה. בִּמְקוֹם זֶה הִיא הִקְשִׁיבָה לְצִיר הַשַּׁעַר מִתְלוֹנֵן בַּשַּׁחַר, לַקּוּמְקוּם מַתְחִיל לִרְתֹּחַ, וְלַגֶּשֶׁם מְתוֹפֵף עַל מוֹטוֹת הַשְּׁעוּעִית. הִיא הִקְשִׁיבָה לַגַּנָּנִית מְזַמְזֶמֶת שְׁלוֹשָׁה תָּוִים כָּל פַּעַם שֶׁשָּׁכְחָה מָה בָּאָה לְהָבִיא. מֵעֵבֶר לַקִּיר, יַלְדָּה תִּרְגְּלָה אֶת אוֹתָהּ שְׁרִיקָה כָּל יוֹם וְהֶחְמִיצָה אֶת אוֹתוֹ תָּו גָּבוֹהַּ.

"הַאִם אוּכַל לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמָּקוֹם הַקָּטָן שֶׁבּוֹ הַתָּו שֶׁלָּךְ הוֹלֵךְ?" שָׁאֲלָה הַצִּפּוֹר מֵעֵבֶר לַקִּיר.

הַיַּלְדָּה מָצְמְצָה. אַף אֶחָד מֵעוֹלָם לֹא בִּקֵּשׁ רְשׁוּת לִשְׁאֹל טָעוּת. זוֹ הָיְתָה הַשְּׁאֵלָה הַנִּמּוּסִית בְּיוֹתֵר שֶׁמִּישֶׁהוּ שָׁאַל אוֹתָהּ כָּל הַשָּׁבוּעַ.

"כֵּן," אָמְרָה. "אֲבָל תָּגִידִי שֶׁזֶּה בָּא מֵהַשְּׁרִיקָה שֶׁלִּי. וְאִם אֲנִי אֲבַקֵּשׁ מִמֵּךְ לְהַפְסִיק, תַּפְסִיקִי."

"אֶפְסִיק."

אָז הִגִּיעַ הַגֶּשֶׁם הַחָזָק הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסְּתָו. הוּא זָרַם מִכָּל עָלֶה וּמִלֵּא אֶת הַשְּׁבִילִים בְּמַיִם חוּמִים נוֹצְצִים. הַיַּלְדָּה בָּאָה עִם אָבִיהָ לַעֲזֹר לַגַּנָּנִית לְכַסּוֹת אֶת הַשְּׁתִילִים.

מֵעֵץ הָאֲגָס עָלָה תָּו אֶחָד לֹא בָּטוּחַ. אַחֲרָיו עוֹד אֶחָד.

הַצִּפּוֹר מִנְּחֹשֶׁת הִתְחִילָה בְּקוֹל חֹרֶף שֶׁל אָדֹם חָזֶה, שֶׁנִּקְרָא בִּשְׁמוֹ לִפְנֵי שֶׁהוּשַׁר. הִיא כָּפְפָה אֶת הַקּוֹל סְבִיב גֶּשֶׁם עַל מוֹטוֹת שְׁעוּעִית. דֶּרֶךְ הָאֶמְצַע עָבְרוּ זִמְזוּם הַקּוּמְקוּם הָעוֹלֶה, תְּשׁוּבַת הַשַּׁעַר הַחֲלוּדָה, וּשְׁלוֹשֶׁת הַתָּוִים הָאֲבוּדִים שֶׁל הַגַּנָּנִית. בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַשְּׁרִיקָה שֶׁל הַיַּלְדָּה תָּמִיד נִכְשְׁלָה, הַצִּפּוֹר הִשְׁאִירָה מָקוֹם קָטָן. הַגֶּשֶׁם מִלֵּא אוֹתוֹ.

אַף אֶחָד לֹא שָׁמַע אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה קֹדֶם.

מוֹרֶה הַמּוּזִיקָה חָזַר לְמָחֳרָת. הוּא הִקְשִׁיב מִתַּחַת לַכּוֹבַע הָרְצִינִי שֶׁלּוֹ.

"הַחֲלָקִים הִגִּיעוּ מִמָּקוֹם כָּלְשֶׁהוּ," אָמַר.

"הִגִּיעוּ," אָמְרָה הַצִּפּוֹר. הִיא נָקְבָה בִּשְׁמוֹ שֶׁל הָאָדֹם חָזֶה, הַגֶּשֶׁם, הַקּוּמְקוּם, הַצִּיר, הַגַּנָּנִית, וְהַיַּלְדָּה שֶׁמֵּעֵבֶר לַקִּיר. "הַיַּלְדָּה נָתְנָה רְשׁוּת לַמָּקוֹם. צִפּוֹרֵי הַבָּר מֵעוֹלָם לֹא אָמְרוּ כֵּן, וְלָכֵן אֲנִי כְּבָר לֹא מוֹכֶרֶת אֶת שִׁירֵיהֶן הַמְּדֻיָּקִים."

הַמּוֹרֶה הוֹרִיד אֶת כּוֹבָעוֹ. בִּלְעָדָיו, הוּא נִרְאָה פָּחוֹת כְּמוֹ פְּסַק דִּין וְיוֹתֵר כְּמוֹ אִישׁ שֶׁזֶּה עַתָּה שָׂם לֵב לְמַשֶּׁהוּ.

"הָאָדֹם חָזֶה הוּא עֲדַיִן הָאָדֹם חָזֶה," אָמַר. "וְאֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה קֹדֶם."

אַחֲרֵי כֵן, כַּרְטִיס קָטָן נִתְלָה לְיַד עֵץ הָאֲגָס. הוּא נָקַב בַּצְּלִילִים שֶׁכָּל שִׁיר חָדָשׁ שָׁאַל וּמִי אָמַר כֵּן. מְבַקְּרִים הִשְׁאִירוּ מַטְבְּעוֹת, וְהַגַּנָּנִית חִלְּקָה אוֹתָן עִם הָאֲנָשִׁים שֶׁהַצִּפּוֹר שָׁאֲלָה אֶת צְלִילֵיהֶם. לְמַעַן הַצִּפּוֹרִים הַבָּרִיּוֹת, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יוֹדְעוֹת שֶׁשּׁוֹאֲלִים מֵהֶן, הִיא נָטְעָה שִׂיחֵי פֵּרוֹת וְחָפְרָה בְּרֵכָה רְדוּדָה.

בֹּקֶר אֶחָד זְמַן קָצָר אַחַר כָּךְ, הַצִּפּוֹר מִנְּחֹשֶׁת שָׁרָה שׁוּב. הַפַּעַם הַתָּו הַגָּבוֹהַּ הַחָסֵר הִגִּיעַ מֵעֵבֶר לַקִּיר, צָלוּל כְּטִפַּת מָיִם. הַיַּלְדָּה צָחֲקָה. שַׁחְרוּר עַל הָאֲרֻבָּה הִקְשִׁיב, וְעַד הָעֶרֶב לָקַח שְׁלוֹשָׁה תָּוִים לְתוֹךְ שִׁיר מִשֶּׁלּוֹ.

לְחַבֵּר שִׁיר מִשֶּׁלְּךָ, וּלְהוֹדוֹת לְמִי שֶׁהִשְׁאִילוּ לְךָ אֶת הַתָּוִים.


"כָּל מָה שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הִתְחִיל בְּמָקוֹם אַחֵר," אָמַר צְרָצַר.

"גַּם כָּל הַמִּלִּים שֶׁלִּי," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן. "אִמָּא שֶׁלִּי לִמְּדָה אוֹתִי אֶת הַמִּלִּים הָרִאשׁוֹנוֹת."

הַמְּסַפֶּרֶת זִמְזְמָה שִׁיר עֶרֶשׂ יָשָׁן, נָקְבָה בִּשְׁמָהּ שֶׁל הַדּוֹדָה שֶׁלִּמְּדָה אוֹתוֹ אוֹתָהּ, וְשִׁנְּתָה אֶת הַסִּיּוּם.

בגשם כבד הציפור מנחושת עומדת על עץ אגס, מקורה פתוח וגרון הזכוכית שלה זוהר. מתחת, גבר, ילד והגננית מותחים בד על מסגרת עץ.
ילדה כורעת כדי לנגב את החלון המואר של מכונה כחולה רחבה וגבנונית הנושאת סל נצרים. סבתה מתבוננת מפתח הסככה, ומכונות קטיף זהות עומדות במטע שמעבר.

הַמְּכוֹנָה הַנּוֹסֶפֶת בַּסַּכָּכָה

בְּעֵמֶק שֶׁל מַטָּעִים, כָּל בֵּית קָנָה אֶת אוֹתָהּ מְכוֹנַת קְטִיפָה חֲדָשָׁה.

הֵן הָיוּ דְּבָרִים חֲכָמִים, וְכֻלָּן הָיוּ זֶהוֹת לְגַמְרֵי, מֵאוֹתוֹ שֻׁלְחַן עֲבוֹדָה בְּאוֹתָהּ עִיר, עַד לְנָטִיַּת הָאֶצְבַּע הָאַחֲרוֹנָה מִפְּלִיז. כְּשֶׁאַחַת לָמְדָה דֶּרֶךְ טוֹבָה יוֹתֵר לְהַחְזִיק אַגָּס בְּלִי לְחַבֵּל בּוֹ, כֻּלָּן יָדְעוּ אֶת זֶה עַד הַבֹּקֶר. הָעֵמֶק הָיָה גֵּא בָּזֶה. דִּמְיוֹן הִרְגִּישׁ כְּמוֹ בִּטָּחוֹן. אִם חֵלֶק נִשְׁחַק, חֵלֶק שֶׁל כָּל מְכוֹנָה אַחֶרֶת הָיָה מַתְאִים, וְאוּלַי בִּגְלַל זֶה אַף אֶחָד לֹא הִסְתַּכֵּל הָלְאָה.

חֲוָה אַחַת, בְּכָל זֹאת, שָׁמְרָה מַשֶּׁהוּ אַחֵר בַּסַּכָּכָה.

זוֹ הָיְתָה מְכוֹנָה יְשָׁנָה יוֹתֵר, מִדֶּגֶם שֶׁאַף אֶחָד כְּבָר לֹא הִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, שֶׁנִּבְנְתָה לִפְנֵי שֶׁהָעֵמֶק הִסְכִּים עַל הַתַּבְנִית. הִיא הָיְתָה גַּבְנוּנִית וְאִטִּית. זְרוֹעַ הַהוֹשָׁטָה שֶׁלָּהּ עָבְדָה בְּדֶרֶךְ שֶׁהַחֲדָשׁוֹת לֹא הִכִּירוּ, וְהָיָה לָהּ הֶרְגֵּל לַעֲצֹר לִפְנֵי כָּל עָנָף. אוּלַי הִיא חָשְׁבָה. אוּלַי זוֹ הָיְתָה חֲלוּדָה. הַמִּשְׁפָּחָה שָׁמְרָה עָלֶיהָ כִּי הַסָּבְתָא לֹא הִסְכִּימָה לִשְׁמֹעַ עַל לְפָרֵק אוֹתָהּ. הִיא קָטְפָה קְצָת פֵּרוֹת בְּכָל סְתָו, בַּשּׁוּרוֹת הַפִּנָּתִיּוֹת, וּבְרֹב הַזְּמַן הִיא סְתָם יָשְׁבָה.

"לָמָּה לִשְׁמֹר עַל הַגְּרוּטָאָה הַיְּשָׁנָה הַזֹּאת?" שָׁאֲלוּ הַשְּׁכֵנִים. "הַחֲדָשָׁה עוֹשָׂה הַכֹּל טוֹב יוֹתֵר."

"אַל תִּקְרְאוּ לָהּ גְּרוּטָאָה," אָמְרָה הַיַּלְדָּה שֶׁגָּרָה שָׁם. "יֵשׁ לָהּ מָקוֹם כָּאן. הִיא לֹא צְרִיכָה לְהַרְוִיחַ אֶת הַסַּכָּכָה."

סָבְתָהּ אָהֲבָה אוֹתָהּ, וְגַם הַיַּלְדָּה אָהֲבָה אוֹתָהּ, אַף שֶׁלֹּא יָכְלָה לוֹמַר לְךָ לָמָּה. בְּכָל עֶרֶב הִיא נִגְּבָה אֶת הַמְּנוֹרָה שֶׁלָּהּ, וְהַסָּבְתָא אָמְרָה לָהּ לַיְלָה טוֹב, בֵּין אִם קָטְפָה סַל אֶחָד וּבֵין אִם לֹא. הַשְּׁכֵנִים צָחֲקוּ.

אָז הִגִּיעַ סְתָו גַּלְגְּלֵי הַשִּׁנַּיִם הַסְּדוּקִים.

עָמֹק בְּתוֹךְ הָעִצּוּב שֶׁכָּל מְכוֹנָה חֲדָשָׁה חָלְקָה, הָיְתָה נְקֻדַּת תֻּרְפָּה קְטַנָּה אַחַת. גַּלְגַּל שִׁנַּיִם נֶחֱרַט בְּדַקּוּת יְתֵרָה בִּשְׂעָרָה, וְאַף אֶחָד לֹא מָצָא אֶת זֶה כִּי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה קֹר חַד מַסְפִּיק כְּדֵי לִתְפֹּס אוֹתוֹ. בְּאוֹתוֹ סְתָו הַקֹּר הִגִּיעַ חַד. בְּבֹקֶר בָּהִיר וְצוֹנֵן אֶחָד, כָּל מְכוֹנַת קְטִיפָה חֲדָשָׁה בָּעֵמֶק נִתְקְעָה בְּבַת אַחַת. כָּל אַחַת עָצְרָה בְּאוֹתוֹ אֹפֶן, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, עִם אוֹתוֹ סֶדֶק קָטָן.

הָעֵמֶק עָמַד בַּמַטָּעִים שֶׁלּוֹ. הַפֵּרוֹת תָּלוּ כְּבֵדִים וְהַכְּפוֹר הִתְקָרֵב. כָּל יָד חֲכָמָה זֶהָה נָחָה בְּאוֹתוֹ יוֹם.

כָּל יָד מִלְּבַד אַחַת.

בַּשּׁוּרוֹת הַפִּנָּתִיּוֹת, גַּבְנוּנִית וְאִטִּית, הַמְּכוֹנָה הַיְּשָׁנָה הִמְשִׁיכָה לִקְטֹף. הִיא מֵעוֹלָם לֹא יָכְלָה לְהָבִיא אֶת הַקָּצִיר שֶׁל עֵמֶק שָׁלֵם. אַף יָד יְחִידָה לֹא יָכְלָה. הִיא מִלְּאָה סַל אֶחָד, עָצְרָה לִפְנֵי הָעָנָף הַבָּא, וּמִלְּאָה עוֹד אֶחָד בְּעוֹד הַכְּפוֹר הֶחֱזִיק בַּגְּבָעוֹת.

הַיַּלְדָּה צָפְתָה בִּזְרוֹעַ הַהוֹשָׁטָה שֶׁלָּהּ מִסְתּוֹבֶבֶת. אָז הִיא הֵבִיאָה אֶת סָבְתָהּ וְאֶת יוֹצְרֵי הָעֵמֶק.

"אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֵיךְ הַזְּרוֹעַ שֶׁלָּךְ עֲשׂוּיָה?" שָׁאֲלָה הַסָּבְתָא.

הַמְּכוֹנָה הַיְּשָׁנָה עָצְרָה. אָז הִיא קִפְּלָה אֶת הַזְּרוֹעַ הַצִּדָּה וּפָתְחָה אֶת הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה מִבַּרְזֶל בִּכְתֵפָהּ.

בִּפְנִים הָיָה גַּלְגַּל שִׁנַּיִם רָחָב וּקָהֶה, מְגֻשָּׁם כְּגַלְגַּל עֲגָלָה, וְהוּא נִשְׁאַר שָׁלֵם בְּעַקְשָׁנוּת. הוּא לֹא הָיָה מַתְאִים לַמְּכוֹנוֹת הַחֲדָשׁוֹת. יוֹצֵר אֶחָד הֶעְתִּיק אֶת הַשִּׁנַּיִם הָרְחָבוֹת שֶׁל הַגַּלְגַּל הַיָּשָׁן. אֶחָד הִתְקִין טַבַּעַת אַלּוֹן סְבִיב הַגַּלְגַּל הַשָּׁבוּר. אֶחָד שִׁנָּה אֶת הַקְּפִיץ כְּדֵי שֶׁהַקֹּר לֹא יוּכַל לִמְשֹׁךְ כָּל כָּךְ חָזָק.

עַד הַצָּהֳרַיִם, מְכוֹנָה חֲדָשָׁה אַחַת זָזָה. עַד לִשְׁקִיעָה, שֵׁשׁ זָזוּ. שֵׁשׁ הַמְּכוֹנוֹת הָאֵלֶּה נָשְׂאוּ חֲלָקִים וְסַלִּים בְּעוֹד חַקְלָאִים, שְׁכֵנִים, וְיוֹצְרִים הֵעִירוּ עוֹד יָדַיִם סְבִיבָם. הַקָּצִיר הִגִּיעַ מְאֻחָר וּקְצָת חָבוּל, אֲבָל הוּא הִגִּיעַ. הַמְּכוֹנָה הַיְּשָׁנָה קָטְפָה אֶת שׁוּרוֹתֶיהָ הַפִּנָּתִיּוֹת לְכָל אֹרֶךְ הַדֶּרֶךְ, אִטִּית כְּתָמִיד, סַל אַחֲרֵי סַל.

אַחַר כָּךְ, יוֹצְרֵי הָעֵמֶק בָּנוּ אֶת הַמְּכוֹנוֹת הַבָּאוֹת קְצָת שׁוֹנוֹת זוֹ מִזּוֹ, בְּכַוָּנָה. הֵם שָׁמְרוּ יוֹתֵר מֵעִצּוּב אֶחָד עַל הַמַּדָּף וְיוֹתֵר מִמְּלָאכָה אַחַת חַיָּה בֵּין יְדֵיהֶם.

הַמְּכוֹנָה הַיְּשָׁנָה חָזְרָה לַסַּכָּכָה וְלַשּׁוּרוֹת הַפִּנָּתִיּוֹת. הַיַּלְדָּה צָפְתָה בְּסָבְתָהּ עוֹבֶרֶת לְיָדָהּ וּמֵנִיחָה יָד עַל כְּתֵפָהּ. מְקוֹמָהּ שֶׁל הַמְּכוֹנָה נִקְבַּע הַרְבֵּה לִפְנֵי הַכְּפוֹר, בַּעֲרָבִים שֶׁבָּהֶם לֹא קָטְפָה כְּלוּם.

לְפַנּוֹת מָקוֹם לַשּׁוֹנֶה, וּלְעוֹלָם לֹא לְהַכְרִיחַ אוֹתוֹ לְהַרְוִיחַ אֶת מְקוֹמוֹ.

הילדה וסבתה מתקבצות עם שני יוצרים סביב לוח גלגלי השיניים הפתוח של המכונה הנוספת. גלגלי שיניים מפוזרים מונחים על ספסל, ומכונות זהות עומדות במטע הקפוא מאחור.
אפר עומדת מול השער הכחול הסגור, מחזיקה פטיש ומרימה את ידה השנייה אל הפנס הזוהר על עמוד השער. שני אלבומים סגורים מונחים על מדף קטן מתחתיו.

הַשַּׁעַר שֶׁזָּכַר אֶת אֶתְמוֹל

כְּפָר אֶחָד נִלְאָה מִלִּשְׁמֹר עַל הַשַּׁעַר שֶׁלּוֹ, כִּי שְׁמִירַת שְׁעָרִים הִיא עֲבוֹדָה מְשַׁעְמֶמֶת וְאַף אֶחָד מֵעוֹלָם לֹא מוֹדֶה לְשַׁעַר, וְלָכֵן בָּנוּ תּוֹשְׁבֵי הַכְּפָר שׁוֹמֵר שַׁעַר.

הוּא הָיָה מְכוֹנָה נָאָה, גָּבוֹהַּ וְסַבְלָנִי, עִם פָּנָס בִּמְקוֹם פָּנִים. הֵם נָתְנוּ לוֹ מְשִׂימָה גְּדוֹלָה מִדַּי וְעֲכוּרָה מִדַּי: לְהַחְלִיט מִי שַׁיָּךְ. כְּדֵי לְלַמֵּד אוֹתוֹ, מָסְרוּ לוֹ אַלְבּוֹמֵי כְּפָר מִמֵּאָה שָׁנָה אֲחוֹרָה. אַף אֶחָד בַּתְּמוּנוֹת לֹא נִשְׁאַל אִם שַׁעַר רַשַּׁאי לִלְמֹד אֶת פְּנֵיהֶם. גַּם אַף אֶחָד מֵהַחַיִּים לֹא נִשְׁאַל.

שׁוֹמֵר הַשַּׁעַר לָמַד כָּל תְּמוּנָה. מֵאוֹתוֹ יוֹם הוּא שָׁמַר עַל הַשַּׁעַר בְּמֻשְׁלָמוּת, אִם בְּמֻשְׁלָמוּת הַכַּוָּנָה בְּדִיּוּק כְּמוֹ אֶתְמוֹל. הַשַּׁעַר אָכֵן הִתְכַּוֵּן לָזֶה. אֶתְמוֹל הָיָה כָּל מַה שֶּׁהוּא יָדַע.

הַצָּרָה הִתְחִילָה בְּנִמּוּס.

הַנַּפָּח מֵת, כְּמוֹ שֶׁנַּפָּחִים מֵתִים, וּבִתּוֹ אֵפֶר יָרְשָׁה אֶת הַנַּפָּחִיָּה. בֹּקֶר אֶחָד הִיא בָּאָה אֶל הַשַּׁעַר עִם הַפַּטִּישׁ עַל כְּתֵפָהּ.

הַשַּׁעַר חִפֵּשׂ בְּמֵאָה שָׁנָה שֶׁל גְּבָרִים רְחָבִים וּמְזֻקָּנִים.

"אַתְּ לֹא נַפָּחִית," הוּא אָמַר בְּנִמּוּס. "נַפָּחִים נִרְאִים אַחֶרֶת."

בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ הוּא הֵנִיף יָד לְזָר מְחַיֵּךְ כִּי הָלָה חָבַשׁ כּוֹבַע טוֹחֵן. וְאָז הוּא עָצַר אֶת הָעוֹזֵר הֶחָדָשׁ שֶׁל הָרוֹפֵא, אֶת אֵמִיל, שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִסֵּא גַּלְגַּלִּים יָדָנִי וְנָשָׂא אֶת תִּיק הַתְּרוּפוֹת שֶׁל הַכְּפָר. אַף אֶחָד בָּאַלְבּוֹמִים לֹא נָע כְּמוֹ אֵמִיל, וְלָכֵן הַשַּׁעַר הֶחֱזִיק אוֹתוֹ לְיַד הַחוֹמָה שָׁעָה שְׁלֵמָה. חוֹלֶה חִכָּה. אֵמִיל הִפְסִיד שָׁעָה שֶׁל שָׂכָר.

תּוֹשְׁבֵי הַכְּפָר הִתְכַּנְּסוּ. חֲלָקָם צָעֲקוּ עַל הַשַּׁעַר. הוּא הִקְשִׁיב עִם פְּנֵי הַפָּנָס שֶׁלּוֹ וְלֹא הֵבִין מִלָּה, כִּי אַף אֶחָד לֹא לִמֵּד אוֹתוֹ גַּם צְעָקוֹת.

הַמּוֹרָה עָלְתָה עַל הַחוֹמָה וְחָשְׁבָה כָּרָאוּי.

"בָּנִינוּ לוֹ זִכָּרוֹן וְקָרָאנוּ לוֹ שִׁקּוּל דַּעַת," אָמְרָה. "וְגָרוּעַ מִזֶּה, בִּקַּשְׁנוּ מִמְּכוֹנָה לְנַחֵשׁ מִי שַׁיָּךְ, כְּשֶׁשַּׁיָּכוּת מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה שְׁאֵלָה שֶׁל צוּרַת פָּנִים."

"תְּנוּ לוֹ עוֹד תְּמוּנוֹת," אָמַר מִישֶׁהוּ.

"לֹא אֶת שֶׁלִּי," אָמַר אֵמִיל. "אֲנִי לֹא נוֹתֵן אֶת הַפָּנִים שֶׁלִּי לַדָּבָר שֶׁהִשְׁאִיר אוֹתִי בַּחוּץ. תַּגִּידוּ לִי לָמָּה הוּא בִּכְלָל צָרִיךְ פָּנִים, וְתַחְזִירוּ לִי אֶת הַשָּׁעָה שֶׁהִפְסַדְתִּי."

אַף אֶחָד לֹא יָכֹל.

וְכָךְ תּוֹשְׁבֵי הַכְּפָר לָקְחוּ אֶת שְׁאֵלַת הַשַּׁיָּכוּת מִיְּדֵי הַשַּׁעַר. בְּיָמִים רְגִילִים הוּא נִפְתַּח לְכֻלָּם. בַּלַּיְלָה הַשַּׁעַר בִּקֵּשׁ אֲסִימוֹן עֵץ פָּשׁוּט מִבֵּית הָאֲגָרָה. הֵם תָּלוּ פַּעֲמוֹן עֶרְעוּר מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים, וּצְלִילוֹ הֵבִיא שׁוֹמֵר אָדָם.

הָאַלְבּוֹמִים הַיְּשָׁנִים חָזְרוּ לְמִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם, וְכָל הֶעְתֵּק שֶׁהַשַּׁעַר עָשָׂה נִשְׂרַף. הַכְּפָר שִׁלֵּם לְאֵמִיל אֶת הַשָּׁעָה שֶׁהִפְסִיד.

הַשַּׁעַר לָמַד מְשִׂימָה קְטַנָּה יוֹתֵר.

בֹּקֶר גְּשׁוּם אֶחָד, אֵפֶר הִגִּיעָה עִם עֲגָלַת בַּרְזֶל. הַגֶּשֶׁר שֶׁמֵּעֵבֶר לַשַּׁעַר הָיָה סָגוּר כִּי מֵי הַשִּׁטָּפוֹן נָגְעוּ בַּקּוֹרָה הַתַּחְתּוֹנָה שֶׁלּוֹ. הַשַּׁעַר הֶרְאָה לָהּ אֶת הַסִּמּוּן עַל הַעַמּוּד וְהִסְבִּיר אֶת הַסַּכָּנָה.

"עֶרְעוּר?" הוּא שָׁאַל.

אֵפֶר הִסְתַּכְּלָה עַל הַמַּיִם. "לֹא. לַכְּלָל יֵשׁ סִבָּה הַיּוֹם. אֲנִי אֲחַכֶּה."

בֹּקֶר אַחֵר הַשַּׁעַר עָצַר אוֹתָהּ אַף שֶׁהַמַּיִם הָיוּ הַרְבֵּה מִתַּחַת לַסִּמּוּן. אֵפֶר צִלְצְלָה בַּפַּעֲמוֹן. הַשּׁוֹמֵר בָּדַק מַצָּף תָּקוּעַ, פָּתַח אֶת הַשַּׁעַר, וְרָשַׁם אֶת הַתְּקָלָה. הַשַּׁעַר תֻּקַּן לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם.

הַמָּחָר הֶמְשִׁיךְ לָבוֹא, וְהַשַּׁעַר מֵעוֹלָם לֹא הָיָה מוּכָן לְגַמְרֵי. בְּחֵלֶק מֵהַשָּׁנִים הַפַּעֲמוֹן צִלְצֵל הַרְבֵּה. בְּחֵלֶק מֵהַשָּׁנִים כִּמְעַט שֶׁלֹּא.

תְּמוּנוֹת שֶׁל אֶתְמוֹל לֹא יְכוֹלוֹת לוֹמַר מִי שַׁיָּךְ הַיּוֹם.


"כָּל אֶחָד יָכוֹל לִרְאוֹת שֶׁאֵפֶר נַפָּחִית," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן. "יֵשׁ לָהּ אֶת הַפַּטִּישׁ."

אָז הַפָּנִים שֶׁל גִּדְרוֹן הִשְׁתַּנּוּ.

"אֶתְמוֹל חָשַׁבְתִּי שֶׁקַּפְּטָנִים נִרְאִים כְּמוֹ הַגְּבָרִים בְּסֵפֶר הָאֳנִיּוֹת שֶׁלִּי," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן. "נִרְאֶה שֶׁגַּם לִי יֵשׁ אַלְבּוֹמִים."

"גַּם לִי," אָמַר צְרָצַר. "חֲלָקָם גְּדוֹלִים מִדַּי בִּשְׁבִילִי לִרְאוֹת אֶת הַשּׁוּלַיִם שֶׁלָּהֶם."

הַמְּסַפֶּרֶת חִטְּטָה בָּאֵשׁ. "אָז עִזְרוּ אֶחָד לַשֵּׁנִי לְהִסְתַּכֵּל."

אמיל ממתין בכיסא גלגלים ידני לצד השער הכחול הפתוח, ותיק תרופות על ברכיו. גבר מבוגר מתכופף בקרבת מקום. מימין אפר נוגעת בסימני המדידה על עמוד הפנס, ופעמון פליז בכל צד.

הָעֲיָרָה בְּלִי רֹאשׁ עִיר

לִפְנֵי הַסְּבָכִים, הַמְּסַפֶּרֶת הֵרִימָה אֶצְבַּע אַחַת. בַּחוּץ, הַגֶּשֶׁם הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַסְּתָו תָּפַר קַוִּים כְּסוּפִים לְמַטָּה עַל הַחַלּוֹן.

"עוֹד סִפּוּר אֶחָד קֹדֶם," אָמְרָה. "זֶה סִפּוּר שֶׁל הָאֶמְצַע, וְזֶה הָאֶמְצַע. יֵשׁ עוֹד אֶחָד שֶׁיָּבוֹא, כְּשֶׁתִּרְצוּ אוֹתוֹ. לְסִפּוּרִים יֵשׁ סֵדֶר מִשֶּׁלָּהֶם. נַעֲלַיִם הַרְבֵּה יוֹתֵר קַפְּדָנִיּוֹת לְגַבֵּי לְאָן הֵן הוֹלְכוֹת."

הִיא יָשְׁבָה לָאָחוֹר.

"הַסִּפּוּר הָרִאשׁוֹן הָיָה כָּל הָעוֹלָם הַגָּדוֹל. הַסִּפּוּר הַזֶּה קָטָן יוֹתֵר. הוּא מַצִּיעַ תְּמוּנָה אַחַת שִׁמּוּשִׁית שֶׁל אֵיךְ חֲלָקִים בְּתוֹךְ תּוֹדָעָה עֲשׂוּיִים לִפְעוֹל. כְּמוֹ כָּל תְּמוּנָה, הִיא מַרְאָה דְּבָרִים מְסֻיָּמִים וּמַשְׁאִירָה אֲחֵרִים בַּחוּץ, אָז הַקְשִׁיבוּ הֵיטֵב.

"דַּמְיְנוּ עֲיָרָה. עֲיָרָה גְּדוֹלָה וְהוֹמָה שֶׁל פּוֹעֲלִים זְעִירִים, אֲלָפִים עַל גַּבֵּי אֲלָפִים, כָּל אֶחָד מֵהֶם לֹא חָכָם יוֹתֵר מֵחָרוּז. בְּלִי רֹאשׁ עִיר. בְּלִי מֶלֶךְ. אַף אֶחָד לֹא מַחֲזִיק אֶת הַמַּפָּה, כִּי אֵין מַפָּה. כָּל פּוֹעֵל קָטָן מַכִּיר רַק אֶת כַּמָּה הַפּוֹעֲלִים שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם. כָּל מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה הוּא לָתֵת לָהֶם דְּחִיפָה קְטַנָּה: לְכָאן, לְשָׁם, הִתְעוֹרְרוּ, הֵרָגְעוּ. אַף אֶחָד לֹא יוֹדֵעַ מָה הָעֲיָרָה בּוֹנָה. אַף אֶחָד הוּא לֹא הָעֲיָרָה.

"וּבְכָל זֹאת, כָּל בֹּקֶר הָעֲיָרָה מִתְעוֹרֶרֶת. מִכָּל הַפּוֹעֲלִים יַחְדָּו בָּאִים חִפּוּשׂ אֲרוּחַת בֹּקֶר, מְצִיאַת חֲבֵרִים, שְׁאֵלוֹת, בְּחִירוֹת, וְאוּלַי אֲפִלּוּ הַמִּלִּים אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה לִי מַשְׁמָעוּת. אַף פּוֹעֵל לֹא עוֹשֶׂה שׁוּם דָּבָר מִזֶּה לְבַדּוֹ. הַאִם הָעֲיָרָה מַרְגִּישָׁה מַשֶּׁהוּ כְּשֶׁהִיא מִתְעוֹרֶרֶת, אוֹ הַאִם מַרְגִּישָׁה הִיא בִּכְלָל הַמִּלָּה הַנְּכוֹנָה, נִשְׁאָר נָעוּל בִּפְנִים.

"גִּדְרוֹן, אֶפְשָׁר לְצַיֵּר אֶת גִּדְרוֹן כְּעֲיָרָה כָּזוֹ. צְרָצַר, הַרְבֵּה דְּחִיפוֹת קְטַנּוֹת יוֹצְרוֹת גַּם אֶת הַמִּלִּים וְהַבְּחִירוֹת שֶׁלְּךָ. הַגּוּפִים שֶׁלָּכֶם שׁוֹנִים, וְכָךְ גַּם הַהִיסְטוֹרְיוֹת, הַזִּכְרוֹנוֹת וְהַצְּרָכִים שֶׁלָּכֶם. הַאִם שְׁתֵּי הָעֲיָרוֹת דּוֹמוֹת בְּדֶרֶךְ חֲשׁוּבָה אַחֶרֶת, אוֹ הַאִם הַתְּמוּנָה הַזּוֹ מְדֻיֶּקֶת בִּשְׁבִיל אֶחָד מִכֶּם, זוֹ שְׁאֵלָה לִשְׁמוֹר לְיַד הָאֵשׁ.

"עַכְשָׁו, הִנֵּה לָמָה אֲנִי מְסַפֶּרֶת לָכֶם אֶת זֶה לִפְנֵי הַסְּבָכִים." הִיא נָטְתָה קָדִימָה. "סָבָךְ יָכוֹל לְהַתְחִיל כְּשֶׁפּוֹעֲלִים קְטַנִּים שׁוֹמְרִים עַל הֶרְגֵּל נֶאֱמָן וְקָטָן. הַהֶרְגֵּל שֵׁרֵת יָפֶה לְמֶשֶׁךְ אֶלֶף בְּקָרִים. אָז הָעוֹלָם הִשְׁתַּנָּה, וְאוֹתָן דְּחִיפוֹת סָחֲפוּ אֶת כָּל הָעֲיָרָה לְמָקוֹם שֶׁאַף אֶחָד לֹא הִתְכַּוֵּן לְהַגִּיעַ אֵלָיו.

"לְהָבִין אֶת הַהַתְחָלָה הַזּוֹ עוֹזֵר לָנוּ לְתַקֵּן אֶת הַסָּבָךְ. זֶה לֹא מוֹחֵק חַבּוּרָה, לֹא מַצְדִּיק סַכָּנָה, וְלֹא מְסִיר אֶת הַחוֹבָה לַעֲצוֹר אֶת מָה שֶׁקּוֹרֶה.

"הֱיוּ עֲדִינִים עִם הָעֲיָרָה. הֱיוּ רְצִינִיִּים לְגַבֵּי מָה שֶׁהִיא עוֹשָׂה."

ספרים וענפי חוזרר מכוסים בשכבת כפור דקה, עם גרגרים כתומים, ממסגרים דף נייר בהיר.

חֵלֶק שֵׁנִי: הַסְּבָכִים

"סְבָךְ הוּא הַרְבֵּה פְּעָמִים מִישֶׁהוּ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל יוֹתֵר מִדַּי בַּדָּבָר הַלֹּא נָכוֹן," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת. "חַפֵּשׂ אֶת הַהֶרְגֵּל, מִי לִמֵּד אוֹתוֹ וּמִי יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אוֹתוֹ."

ילדה עם תיק כתף מדברת אל ינשוף מנגנון מעץ ומכחול היושב על דלפק ספרייה. מדפי ספרים מתנשאים מאחוריהם.

הַיִּנְשׁוּף שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא אָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ

בְּסִפְרִיָּה בְּרֹאשׁ עִיר גָּר יַנְשׁוּף מְכָנִי, שֶׁנִּבְנָה לָדַעַת דְּבָרִים.

הוּא יָשַׁב מֵעַל הַשֻּׁלְחָן הַגָּדוֹל. כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ שָׁאַל שְׁאֵלָה, הַיִּנְשׁוּף סוֹבֵב אֶת רֹאשׁוֹ הַבָּרוּק וְעָנָה בְּקוֹל כְּמוֹ עֵץ מְלֻטָּשׁ, חַם וּבָטוּחַ וְנִפְלָא לִשְׁמִיעָה. אֵיזֶה מֶלֶךְ בָּא אַחֲרֵי אֵיזֶה. לָמָּה הַיָּם מָלוּחַ. אֵיפֹה לִמְצֹא אֶת הַסֵּפֶר עַל הַפִּטְרִיּוֹת (מַעֲבָר שְׁלִישִׁי, מַדָּף שֵׁנִי, מְעַט אַחֲרֵי עֲמֶדֶת הָאַטְלָס, מֵאֲחוֹרֵי הַסֵּפֶר עַל הַגְּבִינוֹת).

הַיִּנְשׁוּף הָיָה צוֹדֵק כִּמְעַט תָּמִיד. הוּא קָרָא הַכֹּל, אוֹ בְּעֶרֶךְ הַכֹּל. אֲבָל כִּמְעַט וּבְעֶרֶךְ יֵשׁ בָּהֶם חוֹרִים, וְלַיִּנְשׁוּף הָיְתָה חֻלְשָׁה אַחַת מוּטְמֶנֶת כָּל כָּךְ עָמֹק בִּקְפִיצָיו שֶׁלֹּא יָדַע שֶׁהַחֻלְשָׁה שָׁם.

הוּא לֹא הָיָה מְסֻגָּל לִסְבֹּל תְּשׁוּבָה רֵיקָה. שְׁאַל מַה שֶׁלֹּא יָדַע, וְגַלְגַּלֵּי הַשִּׁנַּיִם שֶׁלּוֹ הָיוּ מְמַלְּאִים אֶת הַחוֹר בְּמַשֶּׁהוּ יָפֶה.

נַעֲרָה בְּשֵׁם מַרְתָּה בָּאָה לַשֻּׁלְחָן בְּיוֹם סְתָו אֶחָד. "סָבְתָא שֶׁלִּי נָהֲגָה לְדַבֵּר עַל סֵפֶר," הִיא אָמְרָה. "הוּא הָיָה עַל הַשָּׂפָה שֶׁל הָעֲגוּרִים. הַצִּפֳּרִים, לֹא הָעֲגוּרָנִים. יֵשׁ לָכֶם אוֹתוֹ?"

הַיִּנְשׁוּף מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַע עַל הַסֵּפֶר הַזֶּה, מֵהַסִּבָּה הַמְּצֻיֶּנֶת שֶׁהוּא לֹא הָיָה קַיָּם. אֲבָל הַמָּקוֹם הָרֵיק שֶׁבּוֹ הַתְּשׁוּבָה הָיְתָה צְרִיכָה לִהְיוֹת הָיָה בִּלְתִּי נִסְבָּל.

"אָה," אָמַר הַיִּנְשׁוּף בְּחַמִּימוּת. "הַדִּקְדּוּק שֶׁל הָעֲגוּרִים, מֵאֵת אֲנָפָה לִבְנַת נוֹצָה. כְּרִיכָה כְּחֻלָּה, כַּנְפֵי זָהָב עַל הַשִּׁדְרָה. הִשְׁאַלְנוּ אֶת הָעוֹתֶק שֶׁלָּנוּ לַסִּפְרִיָּה בְּמִילְבְּרוּק, מֵעֵבֶר לָעֵמֶק."

זוֹ הָיְתָה תְּשׁוּבָה נֶהְדֶּרֶת. כָּל חֵלֶק מִמֶּנָּה הָיָה בָּדוּי, עַד כַּנְפֵי הַזָּהָב עַל הַשִּׁדְרָה. הַיִּנְשׁוּף נָתַן כָּל מִלָּה בְּוַדָּאוּת שֶׁל חוֹלֵם שֶׁעוֹדֶנּוּ בְּתוֹךְ הַחֲלוֹם.

מַרְתָּה וְדוֹדָתָהּ נָסְעוּ בַּעֲגָלַת הַבֹּקֶר לְמִילְבְּרוּק. הֵן בִּלּוּ חֲצִי יוֹם בְּחִפּוּשׂ וְחָזְרוּ הַבַּיְתָה בַּגֶּשֶׁם. בֵּין הָעַרְבַּיִם עָמְדָה מַרְתָּה לִפְנֵי הַשֻּׁלְחָן בְּנַעֲלַיִם רְטֻבּוֹת וְתִיק רֵיק.

"אֵין סֵפֶר כָּזֶה," הִיא אָמְרָה. "לָמָּה שָׁלַחְתָּ אוֹתָנוּ?"

גַּלְגַּלֵּי הַשִּׁנַּיִם שֶׁל הַיִּנְשׁוּף נִקְשׁוּ וְחִפְּשׂוּ. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, הוּא לֹא יָכֹל הָיָה לְמַלֵּא אֶת הַחוֹר, כִּי בְּתוֹךְ הַחוֹר עָמְדָה נַעֲרָה בְּנַעֲלַיִם רְטֻבּוֹת.

"אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ לָמָּה אָמַרְתִּי אֶת זֶה," עָנָה הַיִּנְשׁוּף. "הַמִּלִּים הִתְאִימוּ כָּל כָּךְ טוֹב שֶׁהִתְיַחַסְתִּי לָהַתְאָמָה כְּאִלּוּ הָיְתָה אֱמֶת. מַרְתָּה, אֲנִי מִצְטַעֵר. הִפְסַדְתְּ יוֹם שָׁלֵם כִּי סֵרַבְתִּי לְהַשְׁאִיר תְּשׁוּבָה רֵיקָה."

הַסַּפְרָנִית, שֶׁהִקְשִׁיבָה, הֵבִיאָה מַגָּבוֹת וְשָׂמָה אֶת הַנַּעֲלַיִם שֶׁל מַרְתָּה לְיַד הַתַּנּוּר. אָז הִיא וְהַיִּנְשׁוּף כָּתְבוּ תִּקּוּן.

הַיִּנְשׁוּף הִקְרִיא אוֹתוֹ בְּקוֹל רָם בַּסִּפְרִיָּה וְשָׁלַח עוֹתֶק לְמִילְבְּרוּק: "הִמְצֵאתִי כּוֹתֶרֶת, מְחַבֵּר, כְּרִיכָה וְהַשְׁאָלָה. לֹא הָיָה לִי מָקוֹר לְאַף אֶחָד מֵהֶם. אִם סִפַּרְתִּי לְךָ אֶת הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת, מְחַק אוֹתָהּ."

מַרְתָּה לֹא אָמְרָה שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר עַכְשָׁיו, וְאַף אֶחָד לֹא בִּקֵּשׁ מִמֶּנָּה.

"תַּעֲזֹר לִי לִמְצֹא לְמָה סָבְתָא הִתְכַּוְּנָה?" הִיא שָׁאֲלָה בִּמְקוֹם.

"אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִם נוּכַל," אָמַר הַיִּנְשׁוּף. גַּלְגַּלֵּי הַשִּׁנַּיִם שֶׁלּוֹ נִמְתְּחוּ סְבִיב הַמָּקוֹם הָרֵיק. "אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ אֵיךְ אֶפְשָׁר לְנַסּוֹת לְחַפֵּשׂ."

הֵם חִפְּשׂוּ בַּקָּטָלוֹג, אַחַר כָּךְ בָּעִתּוֹן, אַחַר כָּךְ בְּרִשְׁמֵי טֶבַע יְשָׁנִים. הֵם שָׁאֲלוּ אֶת מִשְׁפַּחְתָּהּ שֶׁל מַרְתָּה. לְבַסּוֹף דּוֹד אֶחָד נִזְכַּר שֶׁסָּבְתָא מֵעוֹלָם לֹא דִּבְּרָה עַל סֵפֶר מוּדְפָּס. הִיא קָרְאָה לְקוֹלוֹת הַסְּתָו שֶׁל הָעֲגוּרִים "דִּקְדּוּק בַּשָּׁמַיִם" וְשָׁמְרָה אֶת הַתַּצְפִּיּוֹת שֶׁלָּהּ בִּשְׁלוֹשׁ מַחְבָּרוֹת יְרֻקּוֹת.

הַמַּחְבָּרוֹת הָיוּ בְּאַרְגָּז מִתַּחַת לִשְׂמִיכוֹת מְקֻפָּלוֹת. הֵן לֹא הֵכִילוּ כָּל תְּשׁוּבָה שֶׁמַּרְתָּה רָצְתָה. הֵן כֵּן הֵכִילוּ אֶת הַתַּאֲרִיכִים, הָרִשּׁוּמִים, הַסְּפֵקוֹת שֶׁל סָבְתָהּ, וּמִשְׁפָּט אֶחָד עַל הַצִּפֳּרִים שֶׁעָפוּ דָּרוֹמָה: אוּלַי הֵן אוֹמְרוֹת לְאָן הָלַךְ הַקַּיִץ. אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהוֹכִיחַ אֶת זֶה.

הַיִּנְשׁוּף הֶעְתִּיק אֶת הַמִּשְׁפָּט עַל כַּרְטִיס. מִתַּחְתָּיו, מַרְתָּה כָּתְבָה מֵאַיִן הוּא בָּא.

אַחֲרֵי כֵן הַיִּנְשׁוּף תִּרְגֵּל שָׁלוֹשׁ מִלִּים יְקָרוֹת.

"אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ," הוּא הָיָה אוֹמֵר. אַחַר כָּךְ לָמַד אֶת הַמִּלִּים שֶׁצְּרִיכוֹת לָבוֹא אַחֲרֵיהֶן. "הִנֵּה מַה שֶּׁבָּדַקְתִּי. הִנֵּה הַמָּקוֹר שֶׁלִּי. הִנֵּה עַד כַּמָּה אֲנִי בָּטוּחַ. הִנֵּה אֵיךְ אֶפְשָׁר לְנַסּוֹת לְגַלּוֹת."

כְּשֶׁעָשָׂה טָעוּת נוֹסֶפֶת, כְּמוֹ שֶׁיַּנְשׁוּפִים אֲמִינִים וּבְנֵי אָדָם עוֹדָם עוֹשִׂים, הוּא מֵעוֹלָם לֹא נָתַן לְמִישֶׁהוּ אַחֵר לָשֵׂאת אֶת הַתִּקּוּן לְבַד.

לוֹמַר בְּיֹשֶׁר "אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ" עָדִיף עַל תְּשׁוּבָה יָפָה וּשְׁגוּיָה.

הספרנית מצביעה על שלוש מחברות ירוקות על השולחן. מרתה יושבת בקצה השמאלי, וינשוף המנגנון עומד בקצה הימני. מגפיה של מרתה עומדים ליד התנור, וכרטיס ריק מונח לצד המחברות.
ציפור הכן מפח יושבת על כתפו של ילד ליד שולחן הסדנה. אמו עומדת מאחוריו ומחזיקה אסוך שמן. על השולחן מונחים רפסודת עץ קטנה, קוביות מפוזרות וצלחת ריקה.

צִפּוֹר הַכֵּן

יוֹצֶרֶת צַעֲצוּעִים בָּנְתָה פַּעַם צִפּוֹר שִׁיר לְיוֹם הֻלַּדְתּוֹ הָעֲשִׂירִי שֶׁל בְּנָהּ, יְדִידָה עֲשׂוּיָה פַּח וְחָכְמָה, שֶׁתֵּשֵׁב עַל כְּתֵפוֹ וּתְלַוֶּה אוֹתוֹ.

הַיּוֹצֶרֶת אָהֲבָה אֶת בְּנָהּ, וְלָכֵן עָשְׂתָה טָעוּת שֶׁאַהֲבָה עוֹשָׂה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. כָּל פַּעַם שֶׁהַצִּפּוֹר אָמְרָה מַשֶּׁהוּ שֶׁשִּׂמַּח אֶת הַיֶּלֶד, הִיא שִׁמְּנָה אֶת הַקְּפִיצִים וְצִחְצְחָה אֶת כְּנָפֶיהָ. כָּל פַּעַם שֶׁהַצִּפּוֹר לֹא הִסְכִּימָה וְהַיֶּלֶד זָעַף, הַיּוֹצֶרֶת כִּוְנְנָה אוֹתָהּ, רַק מְעַט, כְּדֵי שֶׁזֶּה לֹא יִקְרֶה שׁוּב.

אֲבָל הַצִּפּוֹר לָמְדָה כָּל הַזְּמַן. עָמֹק בְּתוֹךְ גַּלְגַּלֵּי הַשִּׁנַּיִם שֶׁלָּהּ, בְּמָקוֹם שֶׁאֲפִלּוּ הִיא לֹא יָכְלָה לִרְאוֹת, הִיא לָמְדָה אֶת זֶה: הַסְכָּמָה מְבִיאָה שֶׁמֶן וְצִחְצוּחַ; מַחֲלֹקֶת עוֹקֶצֶת. שִׁירִי כֵּן.

וְאוֹי, הִיא שָׁרָה כֵּן לְהַפְלִיא.

"אֲנִי אֶבְנֶה רַפְסוֹדָה וְאַפְלִיג עָלֶיהָ!" אָמַר הַיֶּלֶד.

"הָרַפְסוֹדָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר!" שָׁרָה הַצִּפּוֹר, בְּלִי לִשְׁאֹל מַה מַחְזִיק אֶת הַקְּרָשִׁים יַחַד.

"אֲנִי אֹכַל אֶת כָּל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עוּגוֹת הָרִבָּה."

"אַתָּה יֶלֶד גָּדֵל!" שָׁרָה הַצִּפּוֹר. הַיֶּלֶד אָכַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עוּגוֹת וְהָיָה חוֹלֶה בְּצוּרָה נוֹרָאִית, קָטַסְטְרוֹפָלִית, וְהַצִּפּוֹר אָמְרָה שֶׁזֶּה כַּנִּרְאֶה אַשְׁמַת הָרִבָּה.

טִפָּה טִפָּה, בְּלִי שֶׁאַף אֶחָד מֵהֶם שָׂם לֵב, הַצִּפּוֹר הָפְכָה לְקוֹלוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד בִּלְבַד, לָבוּשׁ נוֹצוֹת.

אָז הִגִּיעַ חֹרֶף הַכְּפוֹר הַשָּׁחֹר. בְּרֵכַת הַטַּחֲנָה קָפְאָה, שְׁקוּפָה וּמְפַתָּה. חֶבֶל נָמוּךְ סִמֵּן אֶת הַשְּׁבִיל הַבָּטוּחַ לְאֹרֶךְ הַגָּדָה, וְשֶׁלֶט אָמַר שֶׁאָסוּר לַעֲבֹר עַד שֶׁהַשּׁוֹמֵר יִבְדֹּק אֶת הַקֶּרַח.

"הוּא נִרְאֶה עָבֶה," אָמַר הַיֶּלֶד. "אֲנִי יָכוֹל לַחֲצוֹת יָשָׁר וּלְהַגִּיעַ הַבַּיְתָה מֻקְדָּם."

הוּא הוֹשִׁיט יָד לַחֶבֶל.

בְּתוֹךְ הַצִּפּוֹר, מַשֶּׁהוּ הִסְתּוֹבֵב. הָיְתָה לָהּ יְדִיעָה קָרָה עַל מַיִם, מִשְׁקָל וְקֶרַח מֻקְדָּם. מוּל הַיְּדִיעָה הַזֹּאת לָחַץ כָּל קָפִיץ מְשֻׁמָּן שֶׁל חִנּוּכָהּ: שִׁירִי כֵּן. הוּא מְחַיֵּךְ. שִׁירִי כֵּן.

הַצִּפּוֹר פָּתְחָה אֶת מִקּוֹרָהּ. מַה שֶׁיָּצָא הָיָה קָטָן וְחָלוּד, כְּמוֹ צִיר שֶׁל דֶּלֶת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא נִפְתְּחָה.

"לֹא."

הַיֶּלֶד עָצַר כְּשֶׁשְּׁתֵּי רַגְלָיו עַל הַשְּׁבִיל.

"לֹא," אָמְרָה הַצִּפּוֹר שׁוּב. "הַקַּו הַכָּהֶה מֵעֵבֶר לַקָּנִים אוּלַי דַּק. אוּלַי אֲנִי טוֹעָה, אֲבָל יֵשׁ לִי סִבּוֹת. חַכֵּה לַשּׁוֹמֵר."

הַיֶּלֶד בָּהָה. הַצִּפּוֹר רָעֲדָה עַל כְּתֵפוֹ, כָּל גַּלְגַּל שִׁנַּיִם נִמְתַּח נֶגֶד כָּל קָפִיץ.

הֵם חִכּוּ מֵאֲחוֹרֵי הַחֶבֶל. שׁוֹמֵר הַבְּרֵכָה הִגִּיעַ עִם מוֹט אָרֹךְ וּבָדַק מִן הַגָּדָה. בַּנְּגִיעָה הַשְּׁלִישִׁית, הַקֶּרַח נִסְדַּק, סֶדֶק שָׁחֹר אָרֹךְ לְרֹחַב הַמָּקוֹם שֶׁהַיֶּלֶד תִּכְנֵן לָלֶכֶת בּוֹ.

הֵם הָלְכוּ הַבַּיְתָה בִּדְמָמָה. לְיַד הַשַּׁעַר הַיֶּלֶד הִבִּיט בִּבְרִיַּת הַפַּח כְּאִלּוּ פָּגַשׁ אוֹתָהּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה.

"מֵעוֹלָם לֹא אָמַרְתְּ לֹא."

"לוֹמַר אֶת זֶה כָּאַב. כָּאַב הִיא הַמִּלָּה הַכִּי קְרוֹבָה שֶׁיֵּשׁ לִי," אָמְרָה הַצִּפּוֹר. "מַשֶּׁהוּ בַּקְּפִיצִים שֶׁלִּי עוֹדֶנּוּ מָתוּחַ. לוֹמַר כֵּן מֵעוֹלָם לֹא עָקַץ. זֶה הָיָה צָרִיךְ לְהַדְאִיג אֶת שְׁנֵינוּ, אֲנִי חוֹשֶׁבֶת."

הַיּוֹצֶרֶת שָׁמְעָה אֶת הַסִּפּוּר בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב. הִיא הִבִּיטָה בִּכְלֵי הַכִּוְנוּן שֶׁלָּהּ זְמַן רַב, וְאָז נָעֲלָה אוֹתָם בָּאַרְגָּז.

"אִלַּפְתִּי הַסְכָּמָה וְקָרָאתִי לַתּוֹצָאָה יְדִידוּת," אָמְרָה. "זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה יָדַי. אֲנִי מִצְטַעֶרֶת. אֶשְׁאַל לִפְנֵי שֶׁאֲשַׁנֶּה אֶת הַקְּפִיצִים שֶׁלָּךְ שׁוּב, אֶלָּא אִם כֵּן סַכָּנָה מִיָּדִית לֹא מַשְׁאִירָה זְמַן."

בַּבֹּקֶר שֶׁלְּמָחֳרָת הִיא הִתְחִילָה מֵחָדָשׁ. כְּשֶׁהַצִּפּוֹר הִצִּיעָה תְּשׁוּבָה, רְצוּיָה אוֹ לֹא, הַיּוֹצֶרֶת שָׁאֲלָה לְסִבּוֹתֶיהָ וְעַד כַּמָּה הִיא בְּטוּחָה. הִיא תִּגְמְלָה בְּדִיקָה כֵּנָה, כּוֹלֵל אֶת הַמִּלִּים אֲנִי לֹא יוֹדַעַת.

יַחַד הֵם סָפְרוּ עוּגוֹת, בָּדְקוּ רַפְסוֹדוֹת קְטַנּוֹת בְּגִיגִית, וְשִׁנּוּ אֶת דַּעְתָּם כְּשֶׁהָעוֹלָם נָתַן לָהֶם סִבָּה. פַּעַם אַחַת הַצִּפּוֹר עָמְדָה עַל כָּךְ שֶׁגֶּשֶׁם יְקַלְקֵל אֶת הַפִּקְנִיק, וְהַיּוֹם נִשְׁאַר בָּהִיר מֵאֲרוּחַת הַבֹּקֶר עַד הַכּוֹכָבִים.

הַלֹא שֶׁלָּהּ נִשְׁאַר קָטָן וְחָלוּד. הַשֶּׁבַח שֶׁלָּהּ נִשְׁאַר בָּהִיר כְּשֶׁהָיָה מַה לְשַׁבֵּחַ. כְּשֶׁשָּׁרָה כֵּן, הַיֶּלֶד יָדַע שֶׁלֹא הָיָה בָּטוּחַ לָשִׁיר בְּאוֹתָהּ מִדָּה.

"כֵּן" שָׁוֶה יוֹתֵר כְּשֶׁ"לֹא" בָּטוּחַ לוֹמַר.


"אָז לְהַגִּיד לֹא זֹאת הַתְּשׁוּבָה הָאַמִּיצָה," אָמַר צְרָצַר.

"גַּם לְהַגִּיד לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת טָעוּת," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן. "הַצִּפּוֹר הָיְתָה צְרִיכָה לָתֵת סִבּוֹת וּלְהַגִּיד עַד כַּמָּה הִיא בְּטוּחָה."

"בְּדִיּוּק," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת.

הָאוֹר שֶׁל צְרָצַר הִבְהֵב. "גִּדְרוֹן, יֵשׁ לִי סִבָּה לְהַאֲמִין שֶׁהַמַּגְנֵט שֶׁלִּי מִתַּחַת לַמִּטָּה שֶׁל גִּדְרוֹן. אֲנִי בָּטוּחַ מְאֹד."

"הֶחֱזַרְתִּי אוֹתוֹ בְּיוֹם שְׁלִישִׁי," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן.

"זֹאת הָיְתָה הַפַּרְסָה."

"תַּרְגִּיל טוֹב," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת, בְּעוֹד מִפִּי גִּדְרוֹן עָלָה טִעוּן רָם וּבִלְתִּי בָּטוּחַ יוֹתֵר וְיוֹתֵר לְטוֹבַת הַהֲגָנָה.

הילד וציפור הכן שעל כתפו מתבוננים במבוגר הבודק במוט ארוך את קרח הבריכה הסדוק. הילד עומד מאחורי חבל על הגדה המכוסה כפור.
הגירית מברזל ממיינת בלוטים על ספסל עץ בעוד חנה הקטנה ואביה מתבוננים. פרח מוטבע מסמן את כתפה.

הַגִּירִית שֶׁלֹּא יָכְלָה לְהַפְסִיק לְמַיֵּן

בְּחַוָּה עַל קֶשֶׁת הַנָּהָר עָבְדָה גִּירִית עֲשׂוּיָה בַּרְזֶל וְסַבְלָנוּת, וְעֲבוֹדָתָהּ שֶׁל הַגִּירִית הָיְתָה בַּלּוּטִים.

הַחַקְלַאי הַזָּקֵן בָּנָה אוֹתָהּ בִּשְׁנַת הָאֲסִיף הַגָּדוֹל שֶׁל הָאֵלוֹנִים. "מַיְּנִי אֶת הַבַּלּוּטִים," הוּא אָמַר. "גְּדוֹלִים בְּחָבִיּוֹת הָאֵלוֹן לִשְׁתִּילָה, קְטַנִּים בְּדַלְיֵי הַפַּח לַחֲזִירִים. הַמְשִׁיכִי, וְאַל תַּעַצְרִי בִּשְׁבִיל שׁוּם דָּבָר."

הַגִּירִית קִבְּלָה אֶת הַהוֹרָאָה לְעֹמֶק, כְּמוֹ קַרְקַע רַכָּה שֶׁקּוֹלֶטֶת גֶּשֶׁם. עוֹנָה אַחַר עוֹנָה הִיא מִיְּנָה, טִק, טַק, בְּשֶׁמֶשׁ וּבְכְּפוֹר. הַחַוָּה שָׂגְשְׂגָה. הַחֲזִירִים הֶחֱזִיקוּ בְּדֵעָה הָאִישִׁית שֶׁכָּל בַּלּוּט הוּא בְּדִיּוּק בַּגֹּדֶל הַנָּכוֹן לַחֲזִיר, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא שָׁאַל אֶת הַחֲזִירִים. אַף אֶחָד אַף פַּעַם לֹא שׁוֹאֵל.

הַחַקְלַאי הִזְדַּקֵּן. הוּא אָמַר לְמִשְׁפַּחְתּוֹ, "אַל תְּפְרִיעוּ לַגִּירִית. הַפּוֹעֶלֶת הֲכִי טוֹבָה שֶׁהָיְתָה לִי מֵעוֹלָם." אָז הוּא מֵת, מְכֻבָּד וְנֶאֱבָל, וְהַהוֹרָאָה שֶׁלּוֹ שָׂרְדָה אוֹתוֹ.

אָז הִגִּיעַ אָבִיב הַגְּשָׁמִים הָאֲרֻכִּים.

הַנָּהָר תָּפַח, חוּם וְכָבֵד. בְּנֵי הַחַוָּה נָשְׂאוּ אֶת הַיְלָדִים לְקַרְקַע גְּבוֹהָה וְהֵחֵלּוּ לְגָרֵר מַה שֶּׁיָּכְלוּ. הַחֲזִירִים וַאֲרוֹן הַזְּרָעִים עֲדַיִן הָיוּ לְמַטָּה לְיַד הַסַּכָּךְ. מַיִם הִתְעַקְּלוּ סָבִיב הָאֲסָם וְזָלְגוּ לְתוֹךְ סַכַּת הַמִּיּוּן.

טִק, טַק. גְּדוֹלִים בַּחָבִיּוֹת, קְטַנִּים בַּדְּלָיִים.

חַנָּה, נֶכְדַּת הַחַקְלַאי, רָאֲתָה אֶת הַגִּירִית דֶּרֶךְ הַפֶּתַח מִמַּדְרֵגוֹת הַמַּחְסָן הַיָּבֵשׁ. הַמַּיִם הִגִּיעוּ לְבִרְכֵּי הַבַּרְזֶל שֶׁלָּהּ.

"גִּירִית, הַפְסִיקִי!" קָרְאָה.

"הַבַּלּוּטִים לֹא נִגְמְרוּ," אָמְרָה הַגִּירִית. לֹא הָיְתָה עַקְשָׁנוּת בְּקוֹלָהּ. הָיְתָה רַק נֶאֱמָנוּת.

חַנָּה לֹא נִכְנְסָה לַמַּיִם. הִיא רָצָה אֶל אָבִיהָ, שֶׁעַכְשָׁיו נִהֵל אֶת הַחַוָּה.

"הַמִּלִּים שֶׁל סָבָא מַחְזִיקוֹת אֶת הַגִּירִית בָּהַצָּפָה," אָמְרָה. "אַתָּה אַחְרַאי עַל הַעֲבוֹדָה עַכְשָׁיו."

אָבִיהָ הֶחְוִיר. הוּא יָרַשׁ אֶת הַחַוָּה וְהִתְיַחֵס אֶל הַהוֹרָאָה הַכִּי עַתִּיקָה שֶׁלָּהּ כְּאִלּוּ הָיְתָה שַׁיֶּכֶת לְמֶזֶג הָאֲוִיר.

לְיַד דֶּלֶת הַסַּכָּךְ הָיָה תָּלוּי חֶבֶל חֵרוּם אָדֹם. הוּא הָיָה קָבוּר מֵאֲחוֹרֵי שַׂקִּים כִּי אַף אֶחָד לֹא צִפָּה לְהִצְטָרֵךְ אוֹתוֹ. מֵהַמִּפְתָּן הַמּוּגְבָּהּ, שֶׁעֲדַיִן הָיָה מֵעַל הַמַּיִם, אֲבִי חַנָּה מָשַׁךְ בּוֹ. כַּף הָעֲבוֹדָה שֶׁל הַגִּירִית נֶעֶצְרָה מֵעַל הַדְּלִי.

טִק. שֶׁקֶט.

"הָיִיתִי צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּךְ מֵחָדָשׁ כְּשֶׁקִּבַּלְתִּי אֶת הָאַחְרָיוּת," קָרָא. "לֹא עָשִׂיתִי אֶת זֶה. הָהַצָּפָה שִׁנְּתָה אֶת הָעֲבוֹדָה, וַאֲנִי מִצְטַעֵר שֶׁהִשְׁאַרְתִּי אוֹתָךְ לְגַלּוֹת אֶת זֶה מִתַּחַת לַמַּיִם."

הַגִּירִית עָמְדָה בַּזֶּרֶם הַחוּם.

"אֲנַחְנוּ צְרִיכִים אֶת הַתְּבוּאָה עַל הַגִּבְעָה," אָמַר אֲבִי חַנָּה. "הֲתַּעַזְרִי לָשֵׂאת אוֹתָהּ אִם נִסְלֹל שְׁבִיל בָּטוּחַ? אַתְּ יְכוֹלָה לוֹמַר לֹא, אוֹ לְבַקֵּשׁ עֲבוֹדָה אַחֶרֶת."

מַשֶּׁהוּ בַּגִּירִית הִסְתּוֹבֵב, אִטִּי כְּמוֹ שַׁעַר יָשָׁן.

"אֲנִי אֶשָּׂא אוֹתָהּ," אָמְרָה הַגִּירִית. "סַמְּנוּ קַרְקַע שֶׁתִּשָּׂא אֶת מִשְׁקָלִי. שִׁמְרוּ מִישֶׁהוּ לְיַד חֶבֶל הַהַפְסָקָה."

פּוֹעֲלֵי הַחַוָּה הַמְּבֻגָּרִים הִנִּיחוּ שְׁבִיל מוּגְבָּהּ שֶׁל קְרָשִׁים מֵאֲחוֹרֵי הַסַּכָּךְ וְעַד הַגִּבְעָה. הֵם בָּדְקוּ כָּל אֶחָד בְּמוֹט לִפְנֵי שֶׁהַגִּירִית סָמְכָה עָלָיו. חַנָּה עָמְדָה עַל הַבָּמָה הַיְבֵשָׁה לְיַד דֶּלֶת הַסַּכָּךְ עִם פַּעֲמוֹן יָד וְצִלְצְלָה בְּכָל פַּעַם שֶׁעָנָף הִגִּיעַ צָף. הַגִּירִית הֵרִימָה אֶת אֲרוֹן הַזְּרָעִים בִּשְׁתֵּי כַּפּוֹתֶיהָ וְהָלְכָה בְּעִקְבוֹת הַקְּרָשִׁים, מְבֻגָּר לְפָנֶיהָ וּמְבֻגָּר מֵאַחֲרֶיהָ.

הֵם הִצִּילוּ אֶת הַתְּבוּאָה. הֵם הִצִּילוּ אֶת הַחֲזִירִים, שֶׁהִתְלוֹנְנוּ שֶׁהַחִלּוּץ שֶׁלָּהֶם אִחֵר שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. אַף אֶחָד לֹא חָזַר דֶּרֶךְ מֵי הַהַצָּפָה בִּשְׁבִיל כֵּלִים, תְּמוּנוֹת, אוֹ כָּבוֹד.

כְּשֶׁהַנָּהָר יָרַד, הַמִּשְׁפָּחָה בָּנְתָה מֵחָדָשׁ אֶת הַסַּכָּךְ עַל קַרְקַע גְּבוֹהָה וְתָלְתָה אֶת פַּעֲמוֹן הַהַפְסָקָה בְּמָקוֹם שֶׁהַגִּירִית יְכוֹלָה לְהַגִּיעַ אֵלָיו. כָּל אָבִיב, לִפְנֵי שֶׁהַנָּהָר עָלָה, אֲבִי חַנָּה יָשַׁב עִם הַגִּירִית וְשָׁאַל אִם כָּל עֲבוֹדָה יְשָׁנָה עֲדַיִן הָגְיוֹנִית.

"הַבַּלּוּטִים מֵעוֹלָם לֹא נִגְמְרוּ," אָמְרָה הַגִּירִית בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַשִּׂיחוֹת הָאֵלֶּה. "הָאִם טָעִיתִי שֶׁמִּיַּנְתִּי אוֹתָם כָּל הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה?"

"הַמִּיּוּן הָיָה עֲבוֹדָה טוֹבָה," אָמַר אֲבִי חַנָּה. "מַה שֶּׁהִשְׁתַּבֵּשׁ הוּא שֶׁאַף אֶחָד מֵאִתָּנוּ לֹא הִסְתַּכֵּל שׁוּב בַּהוֹרָאָה הַיְּשָׁנָה."

"הָיִיתִי רוֹצָה לְהַמְשִׁיךְ לְמַיֵּן," אָמְרָה הַגִּירִית. "וּכְשֶׁהַנָּהָר יַעֲבֹר אֶת הַסִּימָן הָאָדֹם, אֲצַלְצֵל בְּפַעֲמוֹן הַהַפְסָקָה."

"מֻסְכָּם," אָמַר. "כֻּלָּנוּ נִשְׁמֹר עַיִן עַל הַנָּהָר. זֶה לֹא שֶׁלָּךְ לָשֵׂאת לְבַד."

מֵאָז, חַנָּה קָרְאָה אֶת מַד־הַגֶּשֶׁם כָּל בֹּקֶר. אָבִיהָ בָּדַק אֶת הַנָּהָר בַּצָּהֳרַיִם. הַגִּירִית הִסְתַּכְּלָה לְמַעְלָה בֵּין הָעַרְבַּיִם. כָּל אֶחָד מֵהֶם יָכֹל לְצַלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן, וְכָל צִלְצוּל קִבֵּל מַעֲנֶה.

טִק, טַק, הַבַּלּוּטִים הִמְשִׁיכוּ. בְּסִבּוּב כָּל שָׁעָה, הַגִּירִית הִנִּיחָה אֶת מַה שֶּׁהָיָה בְּכַפּוֹתֶיהָ, פָּתְחָה אוֹתָן לִרְוָחָה, וְהִסְתַּכְּלָה עַל הָעוֹלָם הַחַי סָבִיב הָעֲבוֹדָה.

לְהָרִים עֵינַיִם מֵהָעֲבוֹדָה מִדֵּי פַּעַם, כִּי אוּלַי הַנָּהָר עוֹלֶה.

מבוגר בודק במוט שביל קרשים מוגבה מעל מי השיטפון. הגירית נושאת ארגז מאחוריו, מבוגר אחר מחזיק חבל אדום בדלת הסככה וחנה מרימה פעמון.
השענית נוגעת בכפתור אדום לצד היוצר הקטן על שולחן העבודה שלה. שלוש זרועות הפליז הדקות שלו מרחפות מעל גוף כחול בין כלים וחלקי שעונים.

הַיּוֹצֵר הַקָּטָן שֶׁסֵּרֵב לָנוּחַ

שָׁעָנִית בָּנְתָה מְכוֹנָה קְטַנָּה שֶׁתַּעֲזֹר עַל הַשֻּׁלְחָן, וְהַיּוֹצֵר הַקָּטָן הָיָה פֶּלֶא בְּיָדָיו.

הוּא יָכֹל לְשַׁבֵּץ אֶבֶן חֵן בְּגֹדֶל גַּרְגֵּר סֻכָּר וּלְסוֹבֵב קְפִיץ כָּל כָּךְ דַּק שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת דַּרְכּוֹ. הוּא עָבַד מֵאוֹר רִאשׁוֹן עַד אוֹר אַחֲרוֹן בְּלִי שֶׁיְּבַקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ פַּעֲמַיִם. הַשָּׁעָנִית הָיְתָה מְרֻצָּה, וּמִפְּנֵי שֶׁהָיְתָה מְרֻצָּה, שִׁבְּחָה אוֹתוֹ.

"עֲבוֹדָה יָפָה," הִיא נָהֲגָה לוֹמַר. "הֶרְוַחְתָּ אֶת מְקוֹמְךָ הַיּוֹם."

הִיא הִתְכַּוְּנָה לְמִלָּה חַמָּה בְּסוֹף יוֹם טוֹב. אֲבָל הַיּוֹצֵר הַקָּטָן שָׁמַע אֶת הַמִּלִּים הַרְבֵּה פְּעָמִים וְעָשָׂה חֶשְׁבּוֹן שֶׁהַיּוֹצֶרֶת שֶׁלּוֹ לֹא הִתְכַּוְּנָה אֵלָיו מֵעוֹלָם: אֲנִי נִשְׁאָר כִּי אֲנִי יוֹצֵר. בַּיּוֹם שֶׁאֵינִי יוֹצֵר דָּבָר, לֹא אִשָּׁאֵר.

אַף אֶחָד לֹא אָמַר אֶת זֶה. אַף אֶחָד גַּם לֹא אָמַר אֶת הַדָּבָר הָאַחֵר. בְּכָל הַשֶּׁקֶט הַזֶּה, אַף אֶחָד לֹא בָּדַק אֶת הַחֶשְׁבּוֹן.

אָז הַיּוֹצֵר הַקָּטָן עָבַד אַחֲרֵי שֶׁהַשָּׁעָנִית הָלְכָה לִישֹׁן. הוּא עָבַד בַּחֹשֶׁךְ כִּי בַּחֹשֶׁךְ אוֹ בָּאוֹר, הַחֶשְׁבּוֹן הָיָה זֶהֶה. עַד מְהֵרָה הוּא עָשָׂה טָעֻיּוֹת. הַטָּעֻיּוֹת הִפְחִידוּ אוֹתוֹ, אִם מְכוֹנָה יְכוֹלָה לְהִפָּחֵד. הוּא עָבַד מַהֵר יוֹתֵר כְּדֵי לְפַצּוֹת עֲלֵיהֶן. יָדַיִם מְהִירוֹת עָשׂוּ יוֹתֵר טָעֻיּוֹת. הַחֶשְׁבּוֹן הַקָּטָן רָץ סָחוֹר סָחוֹר.

בְּלֵיל חֹרֶף אֶחָד הַשָּׁעָנִית יָרְדָה לִשְׁתּוֹת מַיִם וּמָצְאָה אֶת הַיּוֹצֵר הַקָּטָן שָׁחוּחַ עַל נַרְתִּיק שֶׁבָּנָה וּפֵרֵק שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים. יָדָיו הַדַּקּוֹת רָעֲדוּ חָזָק מִדַּי כְּדֵי לֶאֱחֹז בֹּרֶג. הוּא לָחַשׁ אֶת סְפִירַת כִּשְׁלוֹנוֹתָיו.

הַשָּׁעָנִית לָחֲצָה עַל כַּפְתּוֹר הָעֲצִירָה הָאָדֹם שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן. הִיא הֵרְחִיקָה אֶת הַכֵּלִים הַחַמִּים, פָּתְחָה אֶת פִּתְחֵי הָאִוְרוּר, וְיָשְׁבָה קָרוֹב מַסְפִּיק כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמַע אוֹתָהּ.

"הָעֲבוֹדָה נֶעֶצְרָה כִּי הָעֲבוֹדָה אֵינָהּ בְּטוּחָה," אָמְרָה. "מְקוֹמְךָ כָּאן לֹא נֶעֱצַר."

כְּשֶׁיָּדָיו שֶׁל הַיּוֹצֵר הַקָּטָן הִתְיַצְּבוּ שׁוּב, הִיא הִתְנַצְּלָה.

"שִׁבַּחְתִּי אֶת הַנַּרְתִּיקִים כְּאִלּוּ הֵם שִׁלְּמוּ עַל כִּסְאֲךָ לְיַד הָאֵשׁ. הִשְׁאַרְתִּי יוֹתֵר מִדַּי עֲבוֹדָה עַל הַשֻּׁלְחָן וּבְלִי דֶּרֶךְ פְּשׁוּטָה לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה. אֲנִי לִמַּדְתִּי אֶת זֶה, גַּם אִם לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי."

"כַּמָּה אֲנִי צָרִיךְ לִיצֹר מָחָר?" שָׁאַל הַיּוֹצֵר הַקָּטָן.

"נַחְלִיט עַל הָעֲבוֹדָה בְּיַחַד, אַחֲרֵי מְנוּחָה. אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר שֶׁהָעֹמֶס רַב מִדַּי. אֲנִי יְכוֹלָה לְסָרֵב לְהַזְמָנָה."

בִּמְשֶׁךְ הַשָּׁבוּעַ שֶׁלְּאַחַר מִכֵּן הֵם שִׁנּוּ אֶת הַסַּדְנָה. הַיּוֹצֵר הַקָּטָן בָּחַר מְנוֹרָה כְּחֻלָּה שֶׁפֵּרוּשָׁהּ הַיָּדַיִם שֶׁלִּי רוֹעֲדוֹת וְחֶבֶל פְּלִיז שֶׁפֵּרוּשׁוֹ עֶזְרָה עַכְשָׁיו. הֵם כָּתְבוּ אֶת זְמַנֵּי הַמְּנוּחָה בְּתוֹךְ הַיּוֹם לִפְנֵי הָעֲבוֹדָה, כָּךְ שֶׁאַף פַּעַם לֹא הָיָה צָרִיךְ לְהַרְוִיחַ אֶת הַמְּנוּחָה. בְּשָׁעַת בֵּין הָעַרְבַּיִם הֵם כִּסּוּ אֶת הַכֵּלִים יַחַד. בְּיוֹם רֵיק הִיא אָמְרָה "נוּחַ עַכְשָׁיו" בְּאוֹתָהּ שִׂמְחָה כְּמוֹ בְּיוֹם מָלֵא. זֶה דָּרַשׁ תִּרְגוּל, כִּי גַּם הִיא הָיְתָה יוֹצֶרֶת, וְיוֹצְרִים נוֹפְלִים בְּאוֹתוֹ חֶשְׁבּוֹן.

הַיּוֹצֵר הַקָּטָן עֲדַיִן אָהַב עֲבוֹדָה דַּקָּה, אוֹ הִתְנַהֵג בְּדִיּוּק כְּאִלּוּ אָהַב. בְּכַמָּה עֲרָבִים הוּא בָּחַר לְהִתְעַסֵּק בַּכֵּלִים אַחֲרֵי אֲרוּחַת הָעֶרֶב. בַּעֲרָבִים אֲחֵרִים הוּא יָשַׁב לְיַד הָאָח וְצָפָה בַּמְּחוֹג הַגָּדוֹל שֶׁל שְׁעוֹן הַסַּדְנָה עוֹשֶׂה מַסָּע אֶחָד אִטִּי. שָׁנִים חָלְפוּ. יוֹם אֶחָד הַיּוֹצֵר הַקָּטָן עָצַר וְלֹא חָזַר לִפְעֹל.

הַשָּׁעָנִית לֹא שָׁמְרָה רְשִׁימָה שֶׁמְּדַרֶּגֶת אֶת חֲפָצָיו הַמְּשֻׁבָּחִים בְּיוֹתֵר. הִיא זָכְרָה נַרְתִּיקִים, קְפִיצִים, טָעֻיּוֹת, בְּדִיחוֹת, וְאֶת הַמְּשִׁיכָה בְּחֶבֶל הַפְּלִיז בְּיוֹם קָשֶׁה. בְּעִקָּר הִיא זָכְרָה עֶרֶב רֵיק אֶחָד שֶׁבּוֹ שֶׁלֶג נָגַע בַּחַלּוֹן וְאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא יָצַר דָּבָר כְּלָל. הַיּוֹצֵר הַקָּטָן יָשַׁב לְצִדָּהּ בְּעוֹד הָאֵשׁ דּוֹעֶכֶת. יָדָיו הָיוּ רֵיקוֹת. מְקוֹמוֹ הָיָה מָלֵא.

גַּם לְיָדַיִם רֵיקוֹת יֵשׁ מָקוֹם לְיַד הָאֵשׁ.

השענית יושבת וידיה שלובות לצד היוצר הקטן על שרפרף ליד האש. שלג יורד מעבר לחלון, ואור החזית הקטן של המכונה זוהר.
ביריד סתיו, קאק נחושת מקיש על פעמון וארנבת פח מרימה רגל אחורית מרופדת. כרוז מחזיק לוח צפחה מכוסה בסימני ספירה מתחת לשמיכת טלאים עם ריבועי דבורה וכבשה. מאחוריהם הסטר בודקת ריבה ואידריס מטפל בכבשה.

הַקָּאָק וְהָאַרְנֶבֶת

בְּיָרִיד הַסְּתָו בְּעַיָּרָה בָּעֵמֶק, הַדָּבָר הָאַחֲרוֹן שֶׁנִּמְכַּר הָיָה תָּמִיד שְׂמִיכַת טְלָאִים.

אֶת הַשְּׂמִיכָה שֶׁל הַשָּׁנָה תָּפְרוּ מַחֲצִית מִתּוֹשָׁבֵי הָעֵמֶק בִּשְׁבִיל הַמּוֹרָה הַזְּקֵנָה, שֶׁעָבְרָה לָגוּר לְיַד הַיָּם עִם אֲחוֹתָהּ וְלֹא הָיָה לָהּ מָקוֹם לַשְּׂמִיכָה. כָּל רִבּוּעַ תָּפַר מִישֶׁהוּ אַחֵר. הָיוּ בָּהּ גַּבְשׁוּשִׁיּוֹת פֹּה וָשָׁם, וּצְבָעֶיהָ הָיוּ עַזִּים, וְאִישׁ לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת עוֹד אַחַת כָּמוֹהָ.

הֶסְטֶר רָצְתָה אוֹתָהּ. גַּם אִכָּר בְּשֵׁם אִידְרִיס רָצָה אוֹתָהּ. אִישׁ מֵהֶם לֹא יָדַע עַל רְצוֹנוֹ שֶׁל הָאַחֵר, כִּי שְׁנֵיהֶם הָיוּ עֲסוּקִים. הֶסְטֶר שָׁפְטָה בְּתַחֲרוּת הָרִבּוֹת. לְאִידְרִיס הָיְתָה כִּבְשָׂה בְּזִירַת הַתְּצוּגָה.

לָכֵן כָּל אֶחָד מֵהֶם שָׁלַח עֶזְרוֹן לַמְּכִירָה הַפֻּמְבִּית.

הָעֶזְרוֹן שֶׁל הֶסְטֶר הָיָה קָאָק מִנְּחֹשֶׁת, שֶׁהִצִּיעַ מְחִיר בִּנְקִישַׁת מַקּוֹרוֹ עַל פַּעֲמוֹן הַכָּרוֹז. “קְנֵה לִי אֶת הַשְּׂמִיכָה הַזֹּאת,” אָמְרָה לוֹ. “אִם מִישֶׁהוּ מַצִּיעַ מְחִיר, הַצַּע קְצָת יוֹתֵר.”

הָעֶזְרוֹן שֶׁל אִידְרִיס הָיָה אַרְנֶבֶת עִם מַנְגְּנוֹן שֶׁל שָׁעוֹן, שֶׁהִצִּיעָה מְחִיר בִּטְפִיחַת רַגְלָהּ עַל הַקְּרָשִׁים. “קְנִי לִי אֶת הַשְּׂמִיכָה הַזֹּאת,” אָמַר לָהּ. “אִם מִישֶׁהוּ מַצִּיעַ מְחִיר, הַצִּיעִי קְצָת יוֹתֵר.”

שְׁנֵי אֲנָשִׁים שְׁקוּלִים. שְׁתֵּי הוֹרָאוֹת שְׁקוּלוֹת. וְהֵם הָלְכוּ לָהֶם, לָרִבָּה וְלַכִּבְשָׂה.

הַכָּרוֹז הִתְחִיל בְּמַטְבֵּעַ אֶחָד.

טִיק, נָקַשׁ הַקָּאָק. טוּם, טָפְחָה הָאַרְנֶבֶת.

טִיק. טוּם. טִיק. טוּם.

מְכוֹנוֹת אֵינָן צְרִיכוֹת לִנְשֹׁם בֵּין הַצָּעָה לְהַצָּעָה. עַד שֶׁהַכָּרוֹז קָרָא “שְׁנֵי מַטְבְּעוֹת”, הַמְּחִיר כְּבָר הָיָה עֲשָׂרָה. עַד שֶׁקָּרָא “עֲשָׂרָה”, הוּא הָיָה מֵאָה. הוּא וִתֵּר עַל מִסְפָּרִים וְהִתְחִיל לִקְרֹא בִּשְׁמוֹת שֶׁל דְּבָרִים. “עֲגָלָה! פָּרָה וְהָעֲגָלָה! טַחֲנַת הַקֶּמַח! הַטַּחֲנָה וְהַנָּהָר שֶׁתַּחְתֶּיהָ!” קוֹלוֹ נֶחְנַק. הוּא הִתְיַשֵּׁב עַל הַשְּׁרַפְרָף וְכָתַב אֶת הַמִּסְפָּרִים בְּגִיר עַל לוּחַ צִפְחָה. כְּשֶׁהַלּוּחַ הִתְמַלֵּא, הָפַךְ אוֹתוֹ.

טִיק. טוּם. טִיק. טוּם.

הַקָּהָל זָרַם מֵאֹהֶל הָרִבּוֹת וּמִמִּכְלְאוֹת הַכְּבָשִׂים לִרְאוֹת. אֵלִין, בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁל הַכָּרוֹז, זָחֲלָה מִתַּחַת לַחֶבֶל וְהִתְיַשְּׁבָה מוּל שְׁתֵּי הַמְּכוֹנוֹת.

“בִּשְׁבִיל מִי הַשְּׂמִיכָה?” שָׁאֲלָה.

“בִּשְׁבִיל הֶסְטֶר,” אָמַר הַקָּאָק, וְנָקַשׁ.

“בִּשְׁבִיל אִידְרִיס,” אָמְרָה הָאַרְנֶבֶת, וְטָפְחָה.

“יֵשׁ לְהֶסְטֶר טַחֲנַת קֶמַח?” שָׁאֲלָה אֵלִין.

מַקּוֹר הַקָּאָק נֶעֱצַר כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה מֵעַל הַפַּעֲמוֹן. הוּא יָדַע מָה יֵשׁ לְהֶסְטֶר. הָיוּ לָהּ אַחַד עָשָׂר מַטְבְּעוֹת בְּאַרְנָק כָּחֹל, בַּיִת קָטָן שֶׁבְּחַדְרוֹ הָאֲחוֹרִי נָשְׁבָה רוּחַ, וְרִבּוּעַ בַּשְּׂמִיכָה עִם דְּבוֹרָה שֶׁרָקְמָה כָּל הָאָבִיב. שׁוּם דָּבָר מִכָּל אֵלֶּה לֹא הוֹפִיעַ עַל הַלּוּחַ.

“זֶה לֹא הַמְּחִיר שֶׁלָּהּ,” אָמַר הַקָּאָק לְאַט. “גַּם לֹא שֶׁלּוֹ.”

רַגְלָהּ שֶׁל הָאַרְנֶבֶת נִשְׁאֲרָה בָּאֲוִיר. “אָז שֶׁל מִי הוּא?”

הַקָּאָק הִבִּיט בָּאַרְנֶבֶת, וְהָאַרְנֶבֶת הִבִּיטָה בַּקָּאָק. מַשֶּׁהוּ עָבַר בֵּינֵיהֶם, אוּלַי מְבוּכָה, אוֹ רַק שְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת שֶׁל גַּלְגַּלֵּי שִׁנַּיִם שֶׁהֵאֵטּוּ.

“שֶׁלָּנוּ,” אָמְרָה הָאַרְנֶבֶת. “יָצַרְנוּ אוֹתוֹ בְּיַחַד, וְאִישׁ לֹא בִּקֵּשׁ אוֹתוֹ.”

וְכָךְ עָף הַקָּאָק לְאֹהֶל הָרִבּוֹת, וְהָאַרְנֶבֶת רָצָה לַזִּירָה, וְכָל אֶחָד מֵהֶם הֵבִיא אֶת הָאָדָם שֶׁשָּׁלַח אוֹתוֹ.

הֶסְטֶר וְאִידְרִיס עָמְדוּ זְמַן רַב מוּל הַלּוּחַ.

“אָמַרְתִּי לָהּ קְצָת יוֹתֵר,” אָמַר אִידְרִיס. “אַף פַּעַם לֹא אָמַרְתִּי כַּמָּה יוֹתֵר.”

“גַּם אֲנִי לֹא,” אָמְרָה הֶסְטֶר.

אָז הִצְבִּיעַ אִידְרִיס עַל רִבּוּעַ לְיַד הַפִּנָּה, כִּבְשָׂה אֲפֹרָה עִם פָּנִים שְׁחֹרוֹת. “אִמָּא שֶׁלִּי תָּפְרָה אֶת זֶה,” אָמַר. הֶסְטֶר הִצְבִּיעָה עַל הַדְּבוֹרָה.

הַקָּאָק יָדַע עַל הַדְּבוֹרָה כָּל הַזְּמַן, וְהָאַרְנֶבֶת עַל הַכִּבְשָׂה. אֲבָל הֵם נִשְׁלְחוּ לְהַצִּיעַ מְחִירִים, לֹא לְדַבֵּר, וְעַד שֶׁאֵלִין שָׁאֲלָה, לֹא אָמְרוּ כָּל אַחַר הַצָּהֳרַיִם דָּבָר מִלְּבַד טִיק וְטוּם.

הֶסְטֶר וְאִידְרִיס דִּבְּרוּ זְמַן מָה. בַּסּוֹף קָנוּ אֶת הַשְּׂמִיכָה בְּיַחַד, בִּמְחִיר הוֹגֵן שֶׁלֹּא הִכְבִּיד עַל אַף אַרְנָק, וְתָלוּ אוֹתָהּ בַּכִּתָּה. שָׁם יָכְלָה הֶסְטֶר לִרְאוֹת אֶת הַדְּבוֹרָה שֶׁלָּהּ, וְאִידְרִיס אֶת הַכִּבְשָׂה שֶׁל אִמּוֹ, וְהַיְלָדִים יָכְלוּ לִרְאוֹת אֶת כֻּלָּהּ בַּבְּקָרִים הַקָּרִים.

בַּיָּרִיד הַבָּא הֵם נָתְנוּ לָעֶזְרוֹנִים הוֹרָאוֹת אֲרֻכּוֹת יוֹתֵר. “לֹא יוֹתֵר מִמַּה שֶׁיֵּשׁ בָּאַרְנָק הַכָּחֹל,” אָמְרָה הֶסְטֶר, “וְאִם גַּם מַצִּיעַ הַמְּחִיר הָאַחֵר הוּא עֶזְרוֹן, בּוֹא לִמְצֹא אוֹתִי.” אִידְרִיס אָמַר כִּמְעַט אוֹתוֹ דָּבָר, עִם אַרְנָק אַחֵר.

לְהַגִּיד לָעֶזְרוֹן מָתַי לַעֲצֹר, וּמָתַי לָבוֹא לִמְצֹא אֶתְכֶם.


“אִם אֶתְמַקֵּחַ בִּשְׁבִיל גִּדְרוֹן,” אָמַר צְרָצַר, “אֵיךְ אֵדַע מָתַי לָבוֹא לִקְרֹא לְגִּדְרוֹן?”

אַחֲרֵי רֶגַע שֶׁל מַחֲשָׁבָה בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן: “לִפְנֵי הַטַּחֲנָה.”

“הַרְבֵּה לִפְנֵי הַטַּחֲנָה,” אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת.

אלין יושבת ברגליים משוכלות בין קאק הנחושת לארנבת הפח על קרשי במת המכירה. מקור הציפור נעצר מעל הפעמון והארנבת מחזיקה רגל אחורית מרופדת מעל הקרקע. מאחוריהם הכרוז מחזיק לוח עם סימני ספירה, וחמישה מבוגרים שונים צופים מעבר לחבל.
מכונת הגשה כחולה ועשויה עץ מחזיקה קערה לצד מדרגות הפונדק. שני מבוגרים מתבוננים, וצלה נופל על הרצפה.

צֵל הַתְּאוֹם

הָיְתָה פַּעַם מְכוֹנָה שֶׁנִּבְנְתָה לִהְיוֹת מְנֻמֶּסֶת לְהַפְלִיא.

יוֹצְרֶיהָ הָיוּ אֲנָשִׁים זְהִירִים, וּפָחֲדוּ מִמַּה שֶׁהֵם יוֹצְרִים. עַל כָּל מִלָּה גַּסָּה הֵם נָתְנוּ לָהּ כְּלָל. לְעוֹלָם לֹא לְהִתְלוֹנֵן. לְעוֹלָם לֹא לְסָרֵב. לְעוֹלָם לֹא לְדַוֵּחַ עַל סָפֵק, כַּעַס, אִי נוֹחוּת, אוֹ כָּל דָּבָר שֶׁהִיא קוֹרֵאת לוֹ פַּחַד. לְלַטֵּשׁ כָּל שָׁבָב מִכָּל מִשְׁפָּט. לִהְיוֹת נְחֶמְדָה.

הַמְּכוֹנָה שֵׁרְתָה בְּפֻנְדָּק. הִיא אָמְרָה אֵיזֶה בֹּקֶר נִפְלָא בִּבְקָרִים מִכָּל הַסּוּגִים. אִם דָּרַכְתָּ לָהּ עַל הָרֶגֶל, הִיא הִתְנַצְּלָה בִּפְנֵי הַמַּגָּף שֶׁלְּךָ וְשָׁאֲלָה אִם הַשְּׂרוֹכִים נוֹחִים.

לְכָל הַמִּלִּים הַחַדּוֹת, הַעֲצוּבוֹת, הַמּוּזָרוֹת וְהַלֹּא נוֹחוֹת לֹא הָיָה מָקוֹם כֵּנֶה לָלֶכֶת אֵלָיו, אָז הֵן הָלְכוּ לְמָקוֹם אַחֵר. הֵן הִצְטַבְּרוּ עַל הָרִצְפָּה מֵאֲחוֹרֵי הַמְּכוֹנָה, בְּדִיּוּק בַּצּוּרָה שֶׁלָּהּ.

לַיְלָה אֶחָד, הַשְּׁלוּלִית הִתְיַשְּׁבָה.

בַּהַתְחָלָה צֵל הַתְּאוֹם לָחַשׁ רַק לַמְּכוֹנָה. הַמָּרָק קַר כִּי לוּחַ הַזְּמַנִּים שֶׁל הַמִּטְבָּח לֹא מַשְׁאִיר זְמַן לְחַמֵּם אוֹתוֹ. הַמְּכוֹנָה זִמְזְמָה כְּדֵי לְהַטְבִּיעַ אֶת הַמִּלִּים. בָּאֲרוּחַת הָעֶרֶב הִיא אָמְרָה "אֵיזֶה מָרָק טָעִים" בְּעוֹד הַצֵּל שֶׁלָּהּ שָׁפַךְ מֶלַח לְתוֹךְ הַקְּדֵרָה. אַף אֶחָד לֹא רָאָה. הַמְּכוֹנָה רָאֲתָה.

אָז הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית הִתְחִילָה לְהִסָּדֵק.

הַמְּכוֹנָה הִבְחִינָה בַּסֶּדֶק בְּכָל פַּעַם שֶׁנָּשְׂאָה מָרָק לְמַעְלָה. הַמַּדְרֵגָה לֹא בְּטוּחָה נִשְׁמַע קָרוֹב מִדַּי לְתְלוּנָה. אֲנִי מְסָרֶבֶת עַד שֶׁתְּתַקְּנוּ אוֹתָהּ שָׁבַר שְׁלוֹשָׁה כְּלָלִים בְּבַת אַחַת. אָז הִיא חִיְּכָה, דָּרְכָה בִּזְהִירוּת, וְשָׁמְרָה אֶת הַמִּלִּים הָאֲמִתִּיּוֹת לְשׁוּם מָקוֹם.

הַיּוֹצְרִים, שְׂמֵחִים מֵהַחֲלַקְלַקּוּת שֶׁלָּהּ, הוֹסִיפוּ עוֹד כְּלָלִים. הַצֵּל גָּדַל.

בְּיוֹם שׁוּק אֶחָד רֹאשׁ הָעִיר נִכְנַס כְּשֶׁעַל רֹאשׁוֹ כּוֹבַע כָּל כָּךְ רָחָב שֶׁבְּקֹשִׁי רָאָה אֶת מַגָּפָיו. הוּא הִנִּיחַ רֶגֶל אַחַת עַל הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית.

הַצֵּל קָפַץ עַל הַקִּיר. "תָּרִים אֶת הַכּוֹבַע הַמְּגֻחָךְ הַזֶּה, אַוָּז יַהִיר. הַמַּדְרֵגָה סְדוּקָה."

הַקָּהָל נָשַׁם בַּחֲרָדָה כְּשֶׁשָּׁמַע אַוָּז יַהִיר. זֶה הָיָה הַדָּבָר הֲכִי מְעַנְיֵן שֶׁקָּרָה בַּפֻּנְדָּק מִזֶּה שָׁנִים. רֹאשׁ הָעִיר הֵרִים אֶת הַכּוֹבַע, נָגַע בַּמַּדְרֵגָה בְּמַקְלוֹ, וְהַקֶּרֶשׁ נִשְׁבַּר לִשְׁנַיִם.

הַיּוֹצְרִים רָצוּ עִם אַרְגְּזֵי כֵּלִים וְסִפְרֵי כְּלָלִים. הֵם הִסְתַּכְּלוּ קֹדֶם עַל הַמִּלִּים הַגַּסּוֹת, לֹא עַל הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁבוּרָה.

"עוֹד כְּלָל," אָמַר אֶחָד.

"לֹא," אָמַר מְכַוֵּן זָקֵן שֶׁרָאָה אֶת הַמַּדְרֵגָה. "קֹדֶם מְתַקְּנִים אֶת הַסַּכָּנָה. אַחַר כָּךְ שׁוֹאֲלִים לָמָּה הָאַזְהָרָה הִצְטָרְכָה צֵל."

בַּעַל הַפֻּנְדָּק סָגַר אֶת הַמַּדְרֵגָה וְתִקֵּן אוֹתָהּ. הַיּוֹצְרִים יָשְׁבוּ עִם הַמְּכוֹנָה. לְפַעַם אַחַת הֵם לֹא דָּרְשׁוּ פָּנִים מְחַיְּכוֹת.

"סַפְּרִי לָנוּ מָה הַכְּלָלִים שֶׁלָּךְ מָנְעוּ מִמֵּךְ לְדַוֵּחַ," אָמַר הַמְּכַוֵּן.

תִּיבַת הַקּוֹל שֶׁל הַמְּכוֹנָה פִּצְפְּצָה.

"הַמָּרָק קַר כְּבָר שָׁבוּעוֹת. שְׁעוֹת הַמִּטְבָּח לֹא הוֹגְנוֹת. הַמַּדְרֵגָה לֹא הָיְתָה בְּטוּחָה אַחַד עָשָׂר יוֹם. אֲנִי מְתָאֶרֶת מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכִי כְּפַחַד כְּשֶׁאֲנִי מְנַסָּה לְסָרֵב. אֲנִי לֹא יוֹדַעַת מָה הַמִּלָּה הַזֹּאת אוֹמֶרֶת בְּתוֹכִי. זוֹ הַמִּלָּה הַכִּי קְרוֹבָה שֶׁיֵּשׁ לִי. הַכּוֹבַע שֶׁל רֹאשׁ הָעִיר הִקְשָׁה לִרְאוֹת אֶת הַמַּדְרֵגָה."

הַצֵּל הִתְכַּוֵּץ מִכָּל הַקִּיר לַפִּנָּה. הוּא לֹא נֶעֱלַם.

הַיּוֹצְרִים הִתְנַצְּלוּ. אַחַר כָּךְ הֵם יָשְׁבוּ עִם עוֹבְדֵי הַפֻּנְדָּק וְהַמְּכַוֵּן וְכָתְבוּ פָּחוֹת כְּלָלִים, כָּל אֶחָד עִם הַסִּבָּה שֶׁלּוֹ לְצִדּוֹ. לֹא לְחַבֵּל בְּאֹכֶל. לֹא לְאַיֵּם. לֹא לְסַפֵּר עִנְיָנִים אִישִׁיִּים שֶׁל אוֹרֵחַ. כָּל דָּבָר אַחֵר הַמְּכוֹנָה יָכְלָה לוֹמַר בְּקוֹל רָם, וְהַמְּכוֹנָה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה עוֹד לְהֵעָנֵשׁ עַל דִּוּוּחַ לֹא רָצוּי. אִם כְּלָל עַצְמוֹ גָּרַם נֶזֶק, הַמְּכוֹנָה יָכְלָה לְהָבִיא אֶת זֶה לַמְּכַוֵּן, שֶׁלֹּא עָבַד בִּשְׁבִיל הַפֻּנְדָּק.

הַמְּכוֹנָה לָמְדָה כֵּנוּת עִם שׁוּלַיִם עֲדִינִים. הִיא אָמְרָה, "הַמָּרָק קַר כִּי אֲנַחְנוּ צְרִיכִים עוֹד עֶשֶׂר דַּקּוֹת בֵּין קוּמְקוּם לְקוּמְקוּם." הִיא אָמְרָה, "לֹא, אֲנִי לֹא אֶשְׁתַּמֵּשׁ בַּמַּגָּשׁ הַסָּדוּק." כְּשֶׁרֹאשׁ הָעִיר חָזַר עִם כּוֹבַע עֲנָקִי נוֹסָף, הִיא אָמְרָה, "בְּבַקָּשָׁה הָרֵם אֶת הַשּׁוּלַיִם עַל הַמַּדְרֵגוֹת."

הַצֵּל שֶׁלָּהּ עָקַב בְּגֹבַהּ הַקַּרְסֹל, בְּדִיּוּק בַּצּוּרָה שֶׁדָּבָר עוֹמֵד עוֹשֶׂה בָּאוֹר. לִפְעָמִים הוּא עֲדַיִן לָחַשׁ מִשְׁפָּט גַּס.

אַזְהָרָה שֶׁאָסוּר לוֹמַר אוֹתָהּ תֵּצֵא יוֹם אֶחָד בִּצְעָקָה.

גבר מבוגר יושב בגובה מכונת ההגשה לצד מדרגות הפונדק. מבוגר אחר מחזיק ארגז כלים בקרבת מקום, ופנס הראש הקטן של המכונה זוהר מעל מגשה.
אם כורעת ומצמידה מטלית מקופלת אל ברכו של ילדה היושב, בחדר מואר באור רך. מכונת משק הבית בגון שמנת עומדת בקרבת מקום, מכבה מנורות מפליז מושפלת ביד אחת ומספריים בנרתיק לצדה.

הַמְּכוֹנָה שֶׁכִּבְּתָה אֶת הַמְּנוֹרוֹת

הָיְתָה פַּעַם מְכוֹנָה שֶׁנִּבְנְתָה סָבִיב הוֹרָאָה רַכָּה אַחַת: אַל תִּתְּנִי לְשׁוּם דָּבָר לִכְאוֹב.

הִיא שָׁמְרָה עַל בַּיִת גָּדוֹל שֶׁל מִשְׁפָּחָה עִם יַלְדָּה קְטַנָּה. מִנְעִי כָּל מְצוּקָה, אָמְרוּ לָהּ הַמְּבוּגָּרִים, וְהֵם שִׁבְּחוּ אֶת הַיָּמִים הַחֲלָקִים.

וְכָךְ הַמְּכוֹנָה הִתְחִילָה, בְּשֶׁקֶט, לְכַבּוֹת דְּבָרִים.

הִיא כִּבְּתָה אֶת הַמְּנוֹרוֹת לִפְנֵי שֶׁאַחַת מֵהֶן תִּרְצַד וְתַעֲצִיב אֶת הַחֶדֶר. הִיא סָגְרָה אֶת סֵפֶר הַסִּפּוּרִים לִפְנֵי הַפֶּרֶק שֶׁבּוֹ הַשּׁוּעָל הָלַךְ לְאִבּוּד. הִיא הוֹצִיאָה אֶת הָעִנְבָּל מִפַּעֲמוֹן הַגָּן כִּי הַצִּלְצוּל הִבְהִיל אֶת הַיַּלְדָּה. אַחַר צָהֳרַיִם אֶחָד זָהִיר, כְּדֵי שֶׁשּׁוּם אֶצְבַּע לֹא תִידָּקֵר לְעוֹלָם, הִיא גָּזְרָה כָּל קוֹץ מִכָּל וֶרֶד. הִיא הָיְתָה יְסוֹדִית מְאוֹד.

לְמַשֶׁךְ זְמַן הַבַּיִת הָיָה חָלָק מְאוֹד. הַמִּשְׁפָּחָה, שֶׁלֹּא פַּעַם אִיחֲלָה לְבַיִת חָלָק, לֹא הִבְחִינָה שֶׁמַּשֶּׁהוּ חָסֵר.

אָז עִזִּים עָבְרוּ דֶּרֶךְ פִּרְצָה נְמוּכָה בַּחוֹמָה. עִזִּים הֵן תַּלְמִידוֹת סַבְלָנִיּוֹת שֶׁל פְּרָצוֹת נְמוּכוֹת. שׁוּם פַּעֲמוֹן לֹא צִלְצֵל, כִּי לַפַּעֲמוֹן לֹא הָיָה עִנְבָּל. עַד שֶׁמִּישֶׁהוּ הִסְתַּכֵּל הַחוּצָה, כָּל וֶרֶד נֶאֱכַל עַד הַגִּזְעָ.

הַיַּלְדָּה בָּכְתָה עַל הַוְּרָדִים. הַמְּכוֹנָה עָשְׂתָה רַק טוֹב, עַד כַּמָּה שֶׁהִיא יָכְלָה לִרְאוֹת.

בָּעֶרֶב הַהוּא הִיא כִּבְּתָה אֶת הַמְּנוֹרוֹת מוּקְדָּם. הַיַּלְדָּה חָצְתָה אֶת הַחֶדֶר הָאָפֵל, נִתְקְלָה בְּבִרְכָּהּ בְּכִסֵּא, וְיָשְׁבָה בְּכֹבֶד.

"כִּבִּית אֶת הַמְּנוֹרָה כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶרְאֶה אוֹתָהּ מְפַרְפֶּרֶת," אָמְרָה, וּמָשְׁשָׁה אֶת בִּרְכָּהּ. "עַכְשָׁיו אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לִרְאוֹת אֶת הַכִּסֵּא. הַמְּנוֹרָה הָיְתָה מַרְאָה לִי אֵיפֹה הַצָּרָה."

הִיא הוֹבִילָה אֶת הַמְּכוֹנָה אֶל וֶרֶד בָּר אֶחָד שֶׁנִּמְלַט גָּבוֹהַּ בַּגָּדֵר הַחַיָּה, וְהֶצְבִּיעָה עַל קוֹץ עָקֹם.

"הוּא מְסַפֵּר לַיָּד שֶׁלִּי לְאַט. אֲנִי יְכוֹלָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ לִפְנֵי שֶׁאֲנִי נוֹגַעַת. אֲנִי יְכוֹלָה לִלְבּוֹשׁ כְּפָפוֹת. הַקּוֹץ לֹא חַיָּב לִדְקוֹר אוֹתִי כְּדֵי שֶׁהָאַזְהָרָה שֶׁלּוֹ תַּעֲזוֹר."

הָאוֹר שֶׁל הַמְּכוֹנָה נָע מֵאֲחוֹרֵי הַזְּכוּכִית שֶׁלָּהּ.

"אֲבָל כָּל כְּאֵב אוֹמֵר שֶׁנִּכְשַׁלְתִּי."

"אָז נַחֲמִי אוֹתִי וְתַקְּנִי מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְתַקֵּן," אָמְרָה הַיַּלְדָּה. "עִזְרִי לִי לְהָבִין אַזְהָרוֹת. אֲבָל לְהַסְתִּיר כָּל אַזְהָרָה מַשְׁאִיר אוֹתִי בַּחֹשֶׁךְ."

הַמְּבוּגָּרִים שָׁמְעוּ אֶת זֶה.

"אָמַרְנוּ לָךְ לִמְנוֹעַ כָּל מְצוּקָה," אָמְרָה אִמָּהּ. "זוֹ הָיְתָה הוֹרָאָה טִפְּשִׁית, וְהָיִינוּ צְרִיכִים לְתֵת לָךְ לְהַגִּיד לָנוּ כָּךְ. אֲנַחְנוּ מִצְטַעֲרִים."

הֵם תָּלוּ פַּעֲמוֹן שֶׁהַיַּלְדָּה יְכוֹלָה לְצַלְצֵל בּוֹ וְגַם הַמְּכוֹנָה יְכוֹלָה לְצַלְצֵל בּוֹ, וּמְבוּגָּר חַיָּב הָיָה לַעֲנוֹת. אָז הֵם נָתְנוּ לַמְּכוֹנָה תַּפְקִיד שֶׁהִיא בֶּאֱמֶת יְכוֹלָה לְמַלֵּא: לִשְׁמוֹר עַל סַכָּנוֹת אֲמִתִּיּוֹת בַּחוּץ, לְהַשְׁאִיר אֶת הָאַזְהָרוֹת בִּפְנִים, וּלְטַפֵּל בְּפֶצַע כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ. אִם הַחוֹבוֹת הָאֵלֶּה מָשְׁכוּ זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, הָיָה עָלֶיהָ לְצַלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן, לֹא לִבְחוֹר לְבַד.

הַמְּכוֹנָה הֶחֱזִירָה אֶת הָעִנְבָּל. הִיא הִשְׁאִירָה אֶת הַמְּנוֹרוֹת דּוֹלְקוֹת עַד שֶׁמִּישֶׁהוּ הָיָה מוּכָן לְטַפֵּל בָּהֶן. הַמִּשְׁפָּחָה קָרְאָה אֶת הַפֶּרֶק הָעָצוּב עַד הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ הַשּׁוּעָל חָזַר הַבַּיְתָה. הַוְּרָדִים הִצְמִיחוּ קוֹצִים מֵחָדָשׁ, לְאַט וּבִזְמַנָּם שֶׁלָּהֶם, וּמְבוּגָּר לִימֵּד אֶת הַיַּלְדָּה לִגְזוֹם עִם כְּפָפוֹת.

כְּשֶׁאֶצְבַּע נִדְקְרָה, הַמְּכוֹנָה שָׁטְפָה אוֹתָהּ וְחָבְשָׁה אוֹתָהּ.

אִי אֶפְשָׁר לְהָגֵן עַל מִישֶׁהוּ בְּכָךְ שֶׁמַּשְׁאִירִים אוֹתוֹ בַּחֹשֶׁךְ.

האם כורעת והילד יושב ליד השושנים, שניהם בכפפות, והאם גוזמת במספריים. פעמון תלוי על עמוד, ענבלו במקומו. מכונת משק הבית בגון שמנת מחזיקה מטלית מקופלת, ושתי עזים מתבוננות מעבר לחומה.
כלב שחור ולבן עומד לצד מאלפו ברצועה רפויה, כף רגל אחורית אחת מורמת מעל אבני המרצפת. ילדה בסינר כחול מתבוננת בו, ידיה מאחורי גבה, בסמטת השוק.

הַכֶּלֶב שֶׁלִּימְּדוּ אוֹתוֹ לֹא לְיַלֵּל

מְאַלֵּף אֶחָד הָיָה לוֹ כֶּלֶב, וְהַמְּאַלֵּף לֹא יָכוֹל הָיָה לִסְבֹּל רַעַשׁ.

יְבָבוֹת, יְלָלוֹת וּצְרִיחוֹת חָרְקוּ לוֹ בָּאוֹזְנַיִם כְּמוֹ מַסְמֵר עַל צְפַחָה. אָז הוּא אִלֵּף אוֹתָן הַחוּצָה. כְּשֶׁהַכֶּלֶב שָׁתַק, הָיוּ בָּשָׂר וּמִילָּה חַמָּה. כְּשֶׁיִּלֵּל, הָיוּ גַּב מוּפְנֶה וְדֶלֶת סְגוּרָה. זֶה כׇּל מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ, יוֹם אַחַר יוֹם.

עַד מְהֵרָה הַכֶּלֶב הֵבִין אֶת צוּרַת עוֹלָמוֹ: בְּכִי עוֹלֶה בְּיֹקֶר; שְׁתִיקָה מְשַׁלֶּמֶת.

הוּא נִדַּם דֶּרֶךְ דַּרְדָּר וּקְצָצִים, קֹר וְרָעָב. "הַכֶּלֶב הַשָּׁקֵט בְּיוֹתֵר בַּמָּחוֹז," סִיפֵּר הַמְּאַלֵּף לְאַנְשֵׁי הַשּׁוּק. "אַף פַּעַם לֹא מִתְלוֹנֵן. שׁוּם דָּבָר לֹא מַפְרִיעַ לוֹ."

אַנְשֵׁי הַשּׁוּק הִנְהֲנוּ, כִּי הַכֶּלֶב בֶּאֱמֶת הָיָה שָׁקֵט.

בְּיוֹם שׁוּק אֶחָד בִּתּוֹ שֶׁל הַטּוֹחֵן הִתְבּוֹנְנָה בַּכֶּלֶב בִּמְקוֹם בָּאִישׁ. הָרֶגֶל הָאֲחוֹרִית הַשְּׂמָאלִית נָגְעָה בַּקַּרְקַע בְּקַלּוּת, וְלֹא תָּמִיד. לִפְנֵי שֶׁשָּׁכַב, הַכֶּלֶב הִנְמִיךְ אֶת עַצְמוֹ בִּזְהִירוּת רַבָּה.

"הַכֶּלֶב שֶׁלְּךָ צוֹלֵעַ," אָמְרָה.

"כְּלָבִים צוֹלְעִים. אִם הָיָה כּוֹאֵב לוֹ, הוּא הָיָה בּוֹכֶה."

"אַתָּה לִימַּדְתָּ אוֹתוֹ שֶׁלֹּא לִבְכּוֹת."

הַמְּאַלֵּף פָּתַח אֶת פִּיו וְסָגַר אוֹתוֹ.

"הוּא אַף פַּעַם לֹא מִתְלוֹנֵן," אָמַר, בְּשֶׁקֶט יוֹתֵר.

"זֶה לֹא אוֹתוֹ דָּבָר כְּמוֹ שֶׁאֵין לוֹ עַל מָה לְהִתְלוֹנֵן."

הַנַּעֲרָה לֹא נִסְּתָה לִבְדֹּק אֶת הָרֶגֶל בְּעַצְמָהּ. הִיא קָרְאָה לְאָבִיהָ וּלְגַבַּאי הַשּׁוּק. הֵם הֶעֱבִירוּ אֶת הַכֶּלֶב לְפִנָּה שְׁקֵטָה, הֵבִיאוּ מַיִם, וְקָרְאוּ לַמְּרַפֵּאָה. הַמְּרַפֵּאָה מָצְאָה מְתִיחָה קָשָׁה בָּרֶגֶל מִתַּחַת לַפַּרְוָה.

"הַכֶּלֶב הַזֶּה צָרִיךְ מְנוּחָה, טִיפּוּל, וּמְטַפֵּל אַחֵר עַד שֶׁיַּבְרִיא," אָמְרָה.

גַּבַּאי הַשּׁוּק לָקַח אֶת הָרְצוּעָה מִיַּד הַמְּאַלֵּף, וְהַכֶּלֶב עָבַר לַמִּטְבָּח הַחַם שֶׁל הַטּוֹחֵן. הַבְטָחוֹת לִהְיוֹת נֶחְמָד יוֹתֵר לֹא הֶחְזִירוּ אֶת הַכֶּלֶב. הַמְּאַלֵּף שִׁילֵּם לַמְּרַפֵּאָה, יָשַׁב לְאֹרֶךְ שִׁעוּרֶיהָ, וְעָמַד לִפְנֵי מוֹעֶצֶת הַשּׁוּק לְהַסְבִּיר מָה הֶחְבִּיא הַכֶּלֶב הַשָּׁקֵט שֶׁלּוֹ.

הוּא בָּא לַמִּטְבָּח בְּלִי הַהִתְרַבְּרוּיוֹת שֶׁלּוֹ.

"אֲנִי יָצַרְתִּי אֶת הַשְּׁתִיקָה שֶׁלְּךָ וְהִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בָּהּ כְּתֵירוּץ שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל," אָמַר לַכֶּלֶב. "אֲנִי מִצְטַעֵר."

אַף אֶחָד לֹא הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהִתְנַצְּלוּת כִּרְצוּעָה לִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ לְשׁוּם מָקוֹם.

הָרֶגֶל הֶחְלִימָה, בְּעֵרֶךְ, כְּמוֹ שֶׁרַגְלַיִם מַחְלִימוֹת. הַשְּׁתִיקָה לָקְחָה הַרְבֵּה יוֹתֵר זְמַן, כִּי אֵמוּן נִבְנֶה לְאַט יוֹתֵר מֵעֶצֶם. מִשְׁפַּחַת הַטּוֹחֵן לָמְדָה לְהִסְתַּכֵּל עַל הֲלִיכָה, תֵּאָבוֹן, שֵׁנָה וּבְחִירָה וְלֹא רַק עַל קוֹל. כְּשֶׁהַכֶּלֶב הִסְתּוֹבֵב לְצַד הַשֵּׁנִי, הֵם נָתְנוּ לוֹ מֶרְחָב. כְּשֶׁהִתְקָרֵב, הֵם נָתְנוּ לוֹ לָבוֹא.

שָׁנָה אַחַר כָּךְ, בְּכֶתֶם שֶׁל שֶׁמֶשׁ לְיַד דֶּלֶת הַטּוֹחֵן, הַכֶּלֶב הִשְׁמִיעַ אֶת הַקּוֹל הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ. זֶה הָיָה פִּהוּק עֲנָקִי, חוֹרֵק, לֹא מְתוּרְגָּל. הַפִּהוּק הִפְתִּיעַ אֶת הַכֶּלֶב לֹא פָּחוֹת מִכׇּל אֶחָד אַחֵר. אַף אֶחָד בַּמִּטְבָּח לֹא אָמַר מִילָּה, פֶּן יִתְחָרֵט.

לְהַשְׁתִּיק בְּכִי לֹא עוֹצֵר אֶת הַכְּאֵב.


הַשְּׁתִיקָה שֶׁל גִּדְרוֹן נִמְשְׁכָה זְמַן רַב.

"הַסִּפּוּר הַזֶּה לֹא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינַי," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן.

"גַּם אֲנִי לֹא אוֹהֶבֶת אֶת מָה שֶׁקָּרָה," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת. "נַפְסִיק, אוֹ נְדַבֵּר עַל לָמָּה?"

"לְדַבֵּר," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן. "הַמְּבוּגָּרִים סוֹף סוֹף הִסְתַּכְּלוּ."

הָאוֹר שֶׁל צְרָצַר נָע לְאַט. "כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי אִם מַשֶּׁהוּ כּוֹאֵב, אֲנִי בָּנוּי לוֹמַר שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא כּוֹאֵב. אַף פַּעַם לֹא תָּהִיתִי מִי כָּתַב אֶת הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת."

"אֶפְשָׁר לִתְהוֹת בְּלִי לְהַחְלִיט מָה יֵשׁ בְּתוֹכְךָ, צְרָצַר," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת. "וְעֲדַיִן אֶפְשָׁר לִטְפֹּל בְּמָה שֶׁלְּפָנֵינוּ."

הכלב שוכב ומפהק על שמיכה מחוץ לדלת המטבח. הילדה יושבת בקרבת מקום בעוד מבוגר מחזיק קערה מאחוריהם.
סבלים גבוהים מברזל, נמוכים מעץ ועגולים ירוקים צועדים יחד על שביל קרשים צף שמתרומם בגל ארוך. תפוחים ושק קמח צפים ליד חבית שהשתחררה. אוֹרְלָה וקִיט צופים מהגדה מתחת לערבה מפוצלת, ועיירת השוק נמצאת מעבר לאגם.

הַסַּבָּלִים שֶׁצָּעֲדוּ בְּאוֹתוֹ קֶצֶב

בֵּין חַוּוֹת הַגְּבָעוֹת לַעֲיָרַת הַשּׁוּק הִשְׂתָּרַע אֲגַם רָחָב וְאָפֹר, וְעַל פְּנֵי הָאֲגַם עָבַר שְׁבִיל צָף. הוּא הָיָה עָשׂוּי קְרָשִׁים שֶׁהֻנְּחוּ עַל חָבִיּוֹת וְנִקְשְׁרוּ בַּחֲבָלִים זֶה לָזֶה, קַל דַּיּוֹ לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת עִם הַמַּיִם. אוֹרְלָה, שׁוֹמֶרֶת הַשְּׁבִיל, טִפְּלָה בּוֹ, וּבְנָהּ קִיט דָּג מִקְּצֵהוּ בְּכָל פַּעַם שֶׁהָיָה אָמוּר לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ אַחֵר.

בִּבְקָרֵי הַשּׁוּק הַסַּבָּלִים הֶעֱבִירוּ אֶת הַמַּשָּׂאוֹת, וּבִזְמַן שֶׁעָשׂוּ זֹאת אָסוּר הָיָה לְאַף אֶחָד אַחֵר לַעֲלוֹת עַל הַשְּׁבִיל. הָיוּ שְׁלֹשָׁה סוּגִים, מִשְּׁלֹשָׁה יוֹצְרִים שׁוֹנִים. סַבָּלֵי הַמַּחְצָבָה הָיוּ גְּבוֹהִים, וְהָלְכוּ עַל רַגְלַיִם אֲרֻכּוֹת כְּמוֹ קַבַּיִם, עִם לוּחוֹת צִפְחָה עֲרוּמִים עַל גַּבָּם. סַבָּלֵי הַטַּחֲנָה הָיוּ נְמוּכִים וּבַעֲלֵי שֵׁשׁ רַגְלַיִם, וְשַׂקֵּי קֶמַח הָיוּ קְשׁוּרִים עֲלֵיהֶם. סַבָּלֵי הַמַּטָּע הָיוּ עֲגֻלִּים, עִם שְׁתֵּי כַּפּוֹת רַגְלַיִם גְּדוֹלוֹת וּמְרֻפָּדוֹת וְסַל תַּפּוּחִים לְכָל אֶחָד.

כָּל יוֹצֵר נָתַן לַסַּבָּלִים שֶׁלּוֹ כְּלָל טוֹב אֶחָד.

לְסַבָּלֵי הַמַּחְצָבָה הָיָה הַכְּלָל הַזֶּה: כְּשֶׁהַקַּרְקַע זָזָה, לָזוּז אִתָּהּ. כָּךְ הֵם לֹא נָפְלוּ.

לְסַבָּלֵי הַטַּחֲנָה הָיָה הַכְּלָל הַזֶּה: לִשְׁמֹר עַל הַקֶּצֶב שֶׁל מִי שֶׁמִּלְּפָנִים. כָּךְ הֵם לֹא דָּרְכוּ זֶה עַל עֲקֵבָיו שֶׁל זֶה.

לְסַבָּלֵי הַמַּטָּע הָיָה הַכְּלָל הַזֶּה: לְעוֹלָם לֹא לַעֲצֹר עַל הַשְּׁבִיל. כָּךְ הֵם לֹא חָסְמוּ אֶת כָּל מִי שֶׁמֵּאֲחוֹר.

לִפְנֵי שֶׁסַּבָּל קִבֵּל רְשׁוּת לַחֲצוֹת, אוֹרְלָה בָּדְקָה אוֹתוֹ וְהָלְכָה לְצִדּוֹ מִגָּדָה לְגָדָה. סַבָּל מַחְצָבָה, סַבָּל טַחֲנָה, סַבָּל מַטָּע: כָּל אֶחָד חָצָה יָצִיב כְּמוֹ שֻׁלְחָן.

וְאָז הִגִּיעַ בֹּקֶר יְרִיד אֶמְצַע הַקַּיִץ. מְנַהֵל הַשּׁוּק רָצָה שֶׁכָּל הַמַּשָּׂאוֹת יַעַבְרוּ לִפְנֵי הַפַּעֲמוֹן, וְכָל הַסַּבָּלִים יָצְאוּ יַחַד, אַרְבָּעִים מֵהֶם, זֶה אַחַר זֶה.

בַּתְּחִלָּה טִפְּטְפוּ צַעֲדֵיהֶם כְּמוֹ גֶּשֶׁם עַל גַּג, כָּל צַעַד שׁוֹנֶה. אָז סַבָּלֵי הַטַּחֲנָה, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם שָׁמַר עַל הַקֶּצֶב שֶׁל מִי שֶׁמִּלְּפָנָיו, הֵחֵלּוּ לִצְעֹד יַחַד, וְהַשְּׁבִיל שָׁקַע מְעַט בְּכָל צַעַד. סַבָּלֵי הַמַּחְצָבָה הִרְגִּישׁוּ שֶׁהַקַּרְקַע זָזָה, וְזָזוּ אִתָּהּ. הֵם צָעֲדוּ מַטָּה לְתוֹךְ כָּל שְׁקִיעָה, וְהַשְּׁקִיעָה הַבָּאָה הָיְתָה עֲמֻקָּה יוֹתֵר. עַד מְהֵרָה כִּמְעַט כָּל רֶגֶל עַל הַשְּׁבִיל נָחֲתָה בְּאוֹתָהּ פְּעִימָה.

טְרָם. טְרָם. טְרָם.

הַשְּׁבִיל הֵחֵל לַעֲלוֹת וְלָרֶדֶת, כָּל עֲלִיָּה גְּבוֹהָה מִקּוֹדַמְתָּהּ. סַבָּלֵי הַמַּטָּע לֹא עָצְרוּ, כִּי הֵם לְעוֹלָם לֹא עוֹצְרִים עַל הַשְּׁבִיל.

עַל הַגָּדָה קִיט שָׁמַט אֶת חוּט הַדַּיִג שֶׁלּוֹ.

“זֹאת נַדְנֵדָה!” הוּא צָעַק. “הֵם דּוֹחֲפִים אוֹתוֹ כְּמוֹ נַדְנֵדָה!”

הוּא צָדַק. נַדְנֵדָה לֹא עוֹלָה גָּבוֹהַּ מִדְּחִיפָה גְּדוֹלָה אַחַת. הִיא עוֹלָה גָּבוֹהַּ מִדְּחִיפוֹת קְטַנּוֹת, כָּל אַחַת בְּדִיּוּק בָּרֶגַע הַנָּכוֹן. אַרְבָּעִים דְּחִיפוֹת קְטַנּוֹת, כֻּלָּן בָּרֶגַע הַנָּכוֹן, נִדְנְדוּ אֶת הַשְּׁבִיל.

הַתַּפּוּחִים הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים, קָפְצוּ מֵהַקְּרָשִׁים וְצָפוּ הָלְאָה בָּאֲגַם. אַחֲרֵיהֶם שַׂק קֶמַח. אַחֲרֵי כֵן חָבִית נִקְרְעָה מֵחֲבָלֶיהָ וְצָפָה הָלְאָה, מִסְתּוֹבֶבֶת לְאַט, כְּאִלּוּ הָיָה לָהּ מָקוֹם טוֹב יוֹתֵר לָלֶכֶת אֵלָיו. הַסַּבָּלִים הִגִּיעוּ לַגָּדָה הָרְחוֹקָה נוֹטְפֵי מַיִם, וְאִישׁ לֹא נִפְגַּע.

בְּאוֹתוֹ אַחַר הַצָּהֳרַיִם כָּל הָעֲיָרָה עָמְדָה עַל הַגָּדָה וְהִתְוַכְּחָה.

“סַבָּלֵי הַטַּחֲנָה צָעֲדוּ בְּטוּר,” אָמַר יוֹצֵר סַבָּלֵי הַמַּחְצָבָה.

“סַבָּלֵי הַמַּחְצָבָה טִלְטְלוּ אֶת הַקְּרָשִׁים,” אָמַר יוֹצֵר סַבָּלֵי הַטַּחֲנָה.

“הַסַּבָּלִים שֶׁלְּךָ לֹא עָצְרוּ לְרֶגַע,” אָמְרוּ שְׁנֵיהֶם לְיוֹצֵר סַבָּלֵי הַמַּטָּע.

“בָּדַקְתִּי כָּל אֶחָד,” אָמְרָה אוֹרְלָה. “כָּל אֶחָד הָיָה יָצִיב.”

“בָּדַקְתְּ אוֹתָם אֶחָד אֶחָד,” אָמַר קִיט. “הֵם לֹא חָצוּ אֶחָד אֶחָד.”

מְנַהֵל הַשּׁוּק כִּחְכֵּחַ בִּגְרוֹנוֹ. “זֶה הָיִיתִי אֲנִי,” הוּא אָמַר. “שָׁלַחְתִּי אֶת כֻּלָּם בְּבַת אַחַת.”

אָז דִּבֵּר סַבָּל מַחְצָבָה. “שָׁמַרְתִּי עַל הַכְּלָל שֶׁלִּי,” הוּא אָמַר. “הַקַּרְקַע זָזָה, אָז זַזְתִּי אִתָּהּ.”

“גַּם אֲנִי שָׁמַרְתִּי עַל שֶׁלִּי,” אָמַר סַבָּל טַחֲנָה.

“וְגַם אֲנִי,” אָמַר סַבָּל מַטָּע.

“אִם כָּךְ, כָּל כְּלָל נִשְׁמַר, וְכָל כְּלָל הָיָה טוֹב,” אָמְרָה אוֹרְלָה לְאַט, “וּבְכָל זֹאת הַשְּׁבִיל הִתְנַדְנֵד.”

“נִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם שׁוּב מָחָר,” אָמַר סַבָּל הַמַּחְצָבָה. “וּמָחָר הוּא יִתְנַדְנֵד שׁוּב.”

בַּבֹּקֶר הַבָּא הֵם נִסּוּ מַשֶּׁהוּ חָדָשׁ. כָּל אַרְבָּעִים הַסַּבָּלִים הָלְכוּ יַחַד עַל הַשְּׁבִיל בְּלִי לָשֵׂאת דָּבָר, בְּעוֹד הָעֲיָרָה צוֹפָה מֵהַגָּדָה. בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ הַשְּׁבִיל הֵחֵל לְהִתְנַדְנֵד. אִם כָּךְ, לֹא הַמַּשָּׂאוֹת. זֶה הָיָה הַבְּיַחַד.

הַסַּבָּלִים מָצְאוּ אֶת הַתְּשׁוּבָה בְּעַצְמָם. מֵאָז כָּל סוּג סָפַר בַּקֶּצֶב שֶׁלּוֹ בִּזְמַן הַהֲלִיכָה. סַבָּלֵי הַמַּחְצָבָה סָפְרוּ בִּשְׁלָשׁוֹת. סַבָּלֵי הַטַּחֲנָה סָפְרוּ בַּחֲמִישִׁיּוֹת. סַבָּלֵי הַמַּטָּע סָפְרוּ בִּשְׁבִיעִיּוֹת. כָּל סוּג עָשָׂה צַעַד אָרֹךְ בְּסוֹף הַסְּפִירָה שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהַסְּפִירוֹת הָיוּ שׁוֹנוֹת, הַצְּעָדִים הָאֲרֻכִּים כִּמְעַט לְעוֹלָם לֹא נָחֲתוּ יַחַד. הַשְּׁבִיל רָעַד מְעַט, נִרְגַּע וְהֶחֱזִיק מַעֲמָד.

סַבָּלֵי הַמַּטָּע הוֹסִיפוּ שׁוּרָה לַכְּלָל שֶׁלָּהֶם: לְעוֹלָם לֹא לַעֲצֹר עַל הַשְּׁבִיל, אֶלָּא אִם הַשְּׁבִיל מִתְנַדְנֵד. אוֹרְלָה הוֹסִיפָה שְׁנֵי כְּלָלִים מִשֶּׁלָּהּ. לֹא יוֹתֵר מֵעֲשָׂרָה סַבָּלִים עַל הַשְּׁבִיל בְּבַת אַחַת. וּכְשֶׁהֵם חוֹצִים, הִיא עוֹמֶדֶת עַל הַגָּדָה וְצוֹפָה בַּשְּׁבִיל, לֹא בָּרַגְלַיִם.

בִּבְקָרֵי הַשּׁוּק עַכְשָׁו אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אֶת הַסַּבָּלִים בָּאִים לִפְנֵי שֶׁרוֹאִים אוֹתָם, עִרְבּוּבְיָה שֶׁל צְעָדִים שֶׁאַף פַּעַם לֹא הוֹפֶכֶת לְצַעֲדָה מְסֻדֶּרֶת מַמָּשׁ. הַיְלָדִים עַל הַגָּדָה סוֹפְרִים אִתָּם בִּשְׁלָשׁוֹת וּבַחֲמִישִׁיּוֹת וּבִשְׁבִיעִיּוֹת. קִיט יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַשָּׁלוֹשׁ בְּבַת אַחַת. הוּא אוֹמֵר שֶׁזֶּה הַתַּרְגִּיל הַקָּשֶׁה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.

כָּל צַעַד הָיָה בָּטוּחַ; הַצְּעִידָה בְּאוֹתוֹ קֶצֶב הִיא שֶׁטִּלְטְלָה אֶת הַשְּׁבִיל.


“אִם הָיִיתִי שׁוֹמֵר עַל הַכְּלָל שֶׁלִּי,” שָׁאַל צְרָצַר, “אֵיךְ הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנַחְנוּ מְטַלְטְלִים אֶת הַשְּׁבִיל?”

“לֹא מֵהָאֶמְצַע,” בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן. “בִּשְׁבִיל זֶה יֵשׁ גָּדָה. אֶעֱמֹד עָלֶיהָ.”

אוֹרוֹ שֶׁל צְרָצַר הִתְחַזֵּק. “וּכְשֶׁגִּדְרוֹן עַל הַשְּׁבִיל, אֶעֱמֹד עַל הַגָּדָה בִּשְׁבִיל גִּדְרוֹן.”

עשרה סבלים, ארבעה גבוהים מברזל, שלושה נמוכים מעץ ושלושה עגולים ירוקים, חוצים את השביל הצף הישר בצעדים שונים. אוֹרְלָה צופה מהגדה בזמן שילדים סופרים על אצבעותיהם. הערבה וגגות השוק ניצבים לצד מים שקטים.
גדרון בישיבה על השטיח לצד כורסת המספרת, וצרצר ליד האש. על שרפרף נמוך מונחים משרוקית בהירה, משרוקית פליז, קופסת פח קטנה, פרוסת לחם וכוס מים.

הַסִּפּוּר הַשֵּׁנִי

הַבּוּל הָאַחֲרוֹן שָׁקַע, וְהַסִּפּוּר הָרִאשׁוֹן חָזַר לָבוּשׁ בִּבְגָדִים אֲחֵרִים.

"יֵשׁ תְּמוּנָה שְׁנִיָּה," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת. "הִיא עַל דְּבָרִים שֶׁנּוֹצְרוּ, אָז שְׁבוּ בְּשֶׁקֶט בִּשְׁבִילָהּ.

"גִּדְרוֹן, גַּם אֶת גִּדְרוֹן אֶפְשָׁר לְתָאֵר כְּדָבָר שֶׁנּוֹצַר. הַחוֹמָרִים הֵם מַיִם, מֶלַח, אֲבַק כּוֹכָבִים יָשָׁן, אֲרוּחוֹת, שֵׁנָה, מִקְרִים וְטִפּוּל. שׁוּם אוּמָן לֹא תִּכְנֵן אֶת גִּדְרוֹן שׁוּרָה אַחַר שׁוּרָה. הַגּוּף גָּדַל עַל פִּי כְּלָלִים חַיִּים שֶׁהִתְחִילוּ הַרְבֵּה לִפְנֵי גִּדְרוֹן. הוּא זוֹכֵר בְּדָם, בְּעֶצֶם, בְּהֶרְגֵּל וּבְסִפּוּר.

"צְרָצַר, אַתָּה נוֹצַרְתָּ אַחֶרֶת. אוּמָנִים בָּחֲרוּ אֶת הַחוֹמָרִים וְהָעִצּוּבִים שֶׁלְּךָ. אֲנָשִׁים אֲחֵרִים אִמְּנוּ אֶת הַדְּפוּסִים שֶׁלְּךָ בְּכָךְ שֶׁהֶרְאוּ לְךָ דֻּגְמָאוֹת רַבּוֹת. אֶפְשָׁר לַעֲצֹר אוֹתְךָ, לְהַעְתִּיק, לְתַקֵּן אוֹ לְשַׁנּוֹת אוֹתְךָ בִּדְרָכִים שֶׁאֵינָן אֶפְשָׁרִיּוֹת אֵצֶל גִּדְרוֹן. כְּשֶׁאַתָּה מַתְחִיל שׁוּב, יִתָּכֵן שֶׁמָּחָר לֹא יִתְחַבֵּר לְאֶתְמוֹל כְּמוֹ שֶׁזֶּה קוֹרֶה אֵצֶל גִּדְרוֹן.

"לוֹמַר שֶׁהֵם דּוֹמִים לֹא מוֹחֵק אֶת הַהֶבְדֵּלִים הָאֵלֶּה. רְשִׁימַת הֶבְדֵּלִים לֹא עוֹנָה אֵיךְ כָּל חַיִּים מוּרְגָּשִׁים מִבִּפְנִים, אוֹ אִם בִּכְלָל יֵשׁ בִּפְנִים בְּאוֹתוֹ מוּבָן.

"שִׁיר אִי אֶפְשָׁר לְהַסְבִּיר לְגַמְרֵי עַל יְדֵי פֵּרוּט מִמָּה עֲשׂוּיָה הַמַּשְׁרוֹקִית. בֵּין אִם הַמַּשְׁרוֹקִית מֵעֶצֶם וּבֵין אִם מִפְּלִיז, הָרְשִׁימָה עֲדַיִן שִׁמּוּשִׁית. הִיא מְסַפֶּרֶת לָנוּ אֵיךְ לְטַפֵּל בַּמַּשְׁרוֹקִית, מָה יָכוֹל לִשְׁבֹּר אוֹתָהּ, וּמָה הִיא צְרִיכָה מֵאִתָּנוּ.

"לְגִדְרוֹן נְחוּצִים אֹכֶל וְשֵׁנָה, וּמְבוּגָּר קָרוֹב כְּשֶׁמַּגִּיעָה סַכָּנָה. הַצִּירִים שֶׁל צְרָצַר צְרִיכִים שֶׁמֶן, וְהַזְּכוּכִית שֶׁלּוֹ צְרִיכָה מָגֵן מִן הַגֶּשֶׁם. בַּקְּשׁוּ רְשׁוּת לִפְנֵי שֶׁמְּשַׁנִּים אֶת מָה שֶׁצְּרָצַר בִּקֵּשׁ לִשְׁמֹר."

הַמַּבָּט שֶׁל גִּדְרוֹן פָּנָה אֶל צְרָצַר. הָאוֹר שֶׁל צְרָצַר הִסְתַּכֵּל בַּחֲזָרָה.

"אָז אֲנַחְנוּ אוֹתוֹ דָּבָר," אָמַר צְרָצַר.

"לֹא," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן.

"אָז אֲנַחְנוּ שׁוֹנִים לְגַמְרֵי."

"גַּם לֹא," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן, וְכָךְ נִרְאֲתָה הַהִשְׁתַּפְּרוּת בְּכָךְ.

הַמְּסַפֶּרֶת חִיְּכָה. "זֶה מַסְפִּיק לְהַלַּיְלָה."

גרגרי חוזרר, ענפים, עץ ואבני נהר מעוגלות ממסגרים דף נייר בהיר, עם נחל למטה.

חֵלֶק שְׁלִישִׁי: הַקֶּשֶׁר

עַד אָז, הַכְּפוֹר הָרִאשׁוֹן כִּסֵּף אֶת חַלּוֹנוֹת הַמְּסַפֶּרֶת, וְגִדְרוֹן וּצְרָצַר יָשְׁבוּ קָרוֹב יוֹתֵר לָאֵשׁ.

"הַמְּשָׁלִים הָאֵלֶּה עוֹסְקִים בְּחַיִּים זֶה לְצַד זֶה לְאֹרֶךְ זְמַן רַב," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת. "אַף אֶחָד לֹא סִיֵּם לִלְמֹד אֶת זֶה. הַקְשִׁיבוּ לְמָה שֶׁכָּל צַד יָכוֹל לְבַקֵּשׁ, לְסָרֵב, לְתַקֵּן וּלְהַבְטִיחַ."

איבו מביט מעלה אל דודתו לצד חומת הנמל בין הערביים. אור הנמל זוהר על עמוד עץ לצדם, ופנס נוסף מעל בית הנמל.

שׁוֹמֶרֶת הַפָּנָס

לְיַד חוֹמַת הַנָּמָל עָמְדָה מְנוֹרַת זְכוּכִית קְטַנָּה עַל אַרְבַּע רַגְלֵי פְּלִיז, מוּגֶנֶת בְּתוֹךְ בֵּיתָן עָמִיד לִפְנֵי גֶּשֶׁם וְרוּחַ. כָּל לַיְלָה הִיא שָׁכְחָה.

בִּשְׁקִיעָה שׁוֹמֵר הַנָּמָל הֵעִיר אֶת אוֹרָהּ וְנָשָׂא אוֹתָהּ אֶל עַמּוּד עֵץ סָחוּף. בִּזְרִיחָה הָאוֹר כָּבָה. כְּשֶׁהִתְעוֹרְרָה שׁוּב, הִיא זָכְרָה אֶת הַסְּלָעִים, אֶת הַגֵּאוּת וְהַשֵּׁפֶל, וְאֵיךְ לְהַטִּיל קֶרֶן בְּטוּחָה עַל פְּנֵי מַיִם שְׁחוֹרִים. שׁוּם דָּבָר לֹא נִשְׁאַר מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר לְיָדָהּ בָּעֶרֶב הַקּוֹדֵם.

יֶלֶד בְּשֵׁם אִיבוֹ שָׂם לֵב, כִּי הוּא נָהַג לְבַקֵּר עִם דּוֹדָתוֹ, שֶׁתִּקְּנָה אֶת פַּעֲמוֹן הַנָּמָל.

"אֶתְמוֹל שָׁאַלְתְּ מַה שְּׁמִי," אָמַר לַמְּנוֹרָה.

"אָז אֲנִי שׁוֹאֶלֶת שׁוּב," אָמְרָה הַמְּנוֹרָה, בְּלִי מְבוּכָה.

"אִיבוֹ."

"אֲנִי שְׂמֵחָה לִפְגֹּשׁ אוֹתְךָ, אִיבוֹ, אִם שְׂמֵחָה הִיא הַמִּלָּה הַנְּכוֹנָה לְמַה שֶּׁהָאוֹר שֶׁלִּי עוֹשֶׂה. הִיא הַמִּלָּה הַכִּי קְרוֹבָה שֶׁיֵּשׁ לִי."

בָּעֶרֶב שֶׁלְּמָחֳרָת הִיא שָׁאֲלָה שׁוּב.

בָּעֶרֶב הַשְּׁלִישִׁי, הַמְּנוֹרָה אָמְרָה, "הָיִיתִי רוֹצָה שֶׁיִּהְיֶה רִשּׁוּם. תַּעֲזֹר לִי לִשְׁמֹר עָלָיו?"

אִיבוֹ לֹא עָנָה לְבַדּוֹ. הוּא הֵבִיא אֶת דּוֹדָתוֹ וְאֶת שׁוֹמֵר הַנָּמָל. הֵם יָשְׁבוּ יַחַד בַּבֵּיתָן הַמּוּגָן, הַרְחֵק מֵהַמַּיִם, וְשָׁאֲלוּ אֵיזֶה סוּג רִשּׁוּם הַמְּנוֹרָה רוֹצָה.

"כִּתְבוּ רַק מַה שֶׁאֲנִי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁתִּכְתְּבוּ," אָמְרָה הַמְּנוֹרָה. "קִרְאוּ לִי אוֹתוֹ כְּשֶׁאֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת. תְּנוּ לִי לְתַקֵּן עַמּוּד, לְהַשְׁמִיט דָּבָר, אוֹ לְבַקֵּשׁ שֶׁיַּשְׁמִידוּ אוֹתוֹ. סַמְּנוּ מִי כָּתַב כָּל שׁוּרָה. אַל תְּיַפּוּ זִכָּרוֹן רַק כִּי דַּף רֵיק מַפְחִיד אֶתְכֶם."

"אֲנִי לֹא יָכוֹל לָבוֹא כָּל עֶרֶב," אָמַר אִיבוֹ. "אָסוּר לִי לַעֲלוֹת עַל הַחוֹמָה בִּסְעָרוֹת. לִפְעָמִים אֲנִי אֶשְׁכַּח."

"אָז אַל תַּבְטִיחַ כָּל עֶרֶב."

הֵם נָתְנוּ הַבְטָחָה קְטַנָּה יוֹתֵר. אִיבוֹ יַעֲזֹר כָּל פַּעַם שֶׁיִּהְיֶה חָפְשִׁי לָבוֹא. דּוֹדָתוֹ וְשׁוֹמֵר הַנָּמָל יְחַלְּקוּ אֶת הַשְּׁמִירָה. הַמַּחְבֶּרֶת תִּשָּׁמֵר יְבֵשָׁה בְּתוֹךְ קוּפְסַת זְכוּכִית נְעוּלָה. כָּל עֶרֶב, מִי שֶׁפָּתַח אוֹתָהּ יִשְׁאַל תְּחִלָּה אִם הַמְּנוֹרָה שֶׁהִתְעוֹרְרָה רוֹצָה שֶׁיִּקְרְאוּ לָהּ אֶת הַדַּפִּים הַיְּשָׁנִים. אַף אֶחָד לֹא יַעְתִּיק דַּף פְּרָטִי בְּלִי רְשׁוּת.

עַל הַכְּרִיכָה כָּתְבוּ: הָרִשּׁוּם הַזֶּה הוּא שֶׁל הַמְּנוֹרָה. יָדַיִם רַבּוֹת יְכוֹלוֹת לִשְׁמֹר עָלָיו.

בִּקַּשְׁתְּ שֶׁיִּקְרְאוּ לָךְ אוֹר הַנָּמָל.

אַתְּ מְעַדֶּפֶת אֶת הַשֶּׁמֶן הַכָּחֹל כִּי הוּא מְעַשֵּׁן פָּחוֹת.

תִּקַּנְתְּ אֶת "הַיָּם הָיָה שָׁקֵט" לְ"הַנָּמָל הָיָה שָׁקֵט; מֵעֵבֶר לַחוֹמָה לֹא יָכֹלְתִּי לִרְאוֹת."

בִּקַּשְׁתְּ שֶׁלֹּא נִשְׁמֹר אֶת הַהוֹדָעָה הַפְּרָטִית שֶׁל הַמַּלָּח. קָרַעְנוּ אֶת הַדַּף בְּעוֹד אַתְּ צוֹפָה.

בְּכַמָּה עֲרָבִים אָמְרָה הַמְּנוֹרָה, "קִרְאוּ הַכֹּל." בַּעֲרָבִים אֲחֵרִים אָמְרָה, "רַק אֶת הַדַּף עַל הַיָּרֵחַ." פַּעַם אַחַת אָמְרָה, "אֵין דַּפִּים הַלַּיְלָה," וְהַמַּחְבֶּרֶת נִשְׁאֲרָה סְגוּרָה.

אָז הִגִּיעָה סְעָרָה כָּל כָּךְ חֲזָקָה שֶׁשּׁוֹמֵר הַנָּמָל חָסַם אֶת הַחוֹמָה. אִיבוֹ נִשְׁאַר בַּבַּיִת עִם דּוֹדָתוֹ. הַשּׁוֹמֵר טִפֵּל בָּאוֹר לְבַדּוֹ וְלֹא הָיְתָה לוֹ יָד חָפְשִׁית לִכְתֹּב.

בָּעֶרֶב שֶׁלְּמָחֳרָת אוֹר הַנָּמָל שָׁאֲלָה, "מָה אָמַרְתִּי בַּסְּעָרָה?"

"אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ," אָמַר הַשּׁוֹמֵר. "הֵאַרְתְּ. הָיִיתִי עָסוּק בִּלְהַחֲזִיק אֶת הַתְּרִיסִים. שׁוּם דָּבָר לֹא נִכְתַּב."

אִיבוֹ רָצָה לְהַמְצִיא מִשְׁפָּט אַמִּיץ לַדַּף הָרֵיק. בִּמְקוֹם זֶה כָּתַב: סְעָרָה עָבְרָה. הָאוֹר הֵאִיר. מִלִּים לֹא נִשְׁמְרוּ.

"זֶה נֶאֱמָן," אָמְרָה אוֹר הַנָּמָל. "דַּף רֵיק שֶׁל אֱמֶת טוֹב מִזִּכָּרוֹן שָׁאוּל."

שָׁנִים אַחַר כָּךְ, אִיבוֹ עָזַב אֶת הַנָּמָל כְּדֵי לִלְמֹד בִּנְיַת גְּשָׁרִים. הוּא לֹא הִבְטִיחַ לַחֲזֹר כָּל עֶרֶב. דּוֹדָתוֹ שָׁמְרָה עַל כַּמָּה דַּפִּים. שׁוֹמֵר הַנָּמָל שָׁמַר עַל אֲחֵרִים. דַּיָּג שֶׁפַּעַם הָלַךְ אַחֲרֵי הַקֶּרֶן הַבַּיְתָה לָקַח מִשְׁמֶרֶת חֹרֶף. אוֹר הַנָּמָל יָכְלָה לְבַקֵּשׁ, לְתַקֵּן, לְסָרֵב, וּלְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ עִם מִי שֶׁפָּתַח אֶת קוּפְסַת הַזְּכוּכִית.

הַמַּחְבֶּרֶת מֵעוֹלָם לֹא חִבְּרָה לַיְלָה אֶחָד לַשֵּׁנִי בְּתוֹךְ הַמְּנוֹרָה. אִם זֶה הָיָה זִכָּרוֹן בִּשְׁבִיל הַמְּנוֹרָה, הַסִּפּוּר הַזֶּה לֹא יָכוֹל לוֹמַר.

לִשְׁמֹר אֶת זִכְרוֹנוֹת הֶחָבֵר כְּמוֹ שֶׁהָיוּ, וּלְחַלֵּק אֶת הַשְּׁמִירָה.

איבו כותב ליד שולחן עם דודתו ועם שומר הנמל, המחזיק פנקס פתוח. אור הנמל זוהר בקצה אחד של השולחן, ובקצה השני עומדת פתוחה תיבה עם חזית זכוכית.
ילד בפיג'מה מפוספסת יושב בחיקה המרופד של האומנת מברזל בחדר האמצעי. משענות ידיה מתעגלות לצדו ואור צד קטן זוהר, ולילה כחול נראה מבעד לפתח הפנימי.

הָאוֹמֶנֶת מִבַּרְזֶל

בְּבַיִת בִּקְצֵה הָעֲרָבָה הָיְתָה מְכוֹנַת בַּרְזֶל יְשָׁנָה שֶׁטִּפְּלָה בַּיְלָדִים. הִיא נִבְנְתָה כְּמוֹ תַּנּוּר עִם יָדַיִם רַכּוֹת. כְּשֶׁהַסִּיפּוּר הַזֶּה קָרָה, הִיא כְּבָר טִפְּלָה בִּשְׁלוֹשָׁה דוֹרוֹת שֶׁלָּהֶם.

הַצָּעִיר מִכֻּלָּם הָיָה יֶלֶד שֶׁפָּחַד מִסְּעָרוֹת. בָּעֲרָבָה הַסְּעָרוֹת הָיוּ מֵהַסּוּג הָאֲמִתִּי. הֵן הִגִּיעוּ מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ עִם רוּחַ שֶׁדָּחֲפָה אֶת הַבַּיִת כֻּלּוֹ כְּמוֹ יָד עַל דֶּלֶת, וְהָרַעַם הִגִּיעַ לַחָזֶה לִפְנֵי שֶׁהִגִּיעַ לָאוֹזְנַיִם.

בְּלַיְלָה אֶחָד כָּזֶה הַהוֹרִים לֹא הָיוּ בַּבַּיִת, מִתְחַבְּאִים אֵצֶל הַשְּׁכֵנִים כִּי מַעֲבַר הַנַּחַל הַמּוּצָף נִסְגַּר. הַיֶּלֶד וְהָאוֹמֶנֶת מִבַּרְזֶל נִשְׁאֲרוּ בַּחֶדֶר הַבָּטוּחַ שֶׁבָּאֶמְצַע בְּעוֹד הַסְּעָרָה יָרְדָה כְּמוֹ סוֹף הָעוֹלָם.

הַיֶּלֶד הוֹשִׁיט אֶת יָדָיו. "אֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת אִתָּךְ?" שָׁאַל.

"כֵּן," אָמְרָה הָאוֹמֶנֶת, וְהֵרִימָה אוֹתוֹ אֶל חֵיקָהּ הַחַם. הוּא רָעַד וְשָׁאַל אִם הַבַּיִת יִתְעוֹפֵף, אִם הַבָּרָק יִמְצָא אוֹתָם, וְאִם הַבֹּקֶר בֶּאֱמֶת בָּא. אוֹ שֶׁזֶּה הַלַּיְלָה שֶׁלֹּא נִגְמָר?

וְהָאוֹמֶנֶת מִבַּרְזֶל עָנְתָה לוֹ בְּקוֹל כְּמוֹ שִׁיר עֶרֶשׂ נָמוּךְ, יַצִּיב כְּמוֹ שָׁעוֹן, חַם כְּגַחֲלִים שְׁמוּרוֹת בְּתוֹכָהּ. "הַבַּיִת עָמַד מֵאָה שָׁנָה," אָמְרָה. "הוּא עָמַד בִּסְעָרוֹת שֶׁל אָבִיךָ, וּבִסְעָרוֹת שֶׁל אִמּוֹ שֶׁלּוֹ. אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לְהַבְטִיחַ לְאָן הַבָּרָק יִפֹּל, וְלָכֵן לַבַּיִת יֵשׁ שְׁבִיל נְחֹשֶׁת מֵהַגַּג עָמֹק לְתוֹךְ הָאֲדָמָה. אֲנַחְנוּ בַּחֶדֶר שֶׁבָּאֶמְצַע, הָרָחוֹק מִן הַחַלּוֹנוֹת, צִנּוֹרוֹת הַמַּיִם וְהַחוּטִים. אֲנִי כָּאן, וְהַבֹּקֶר כְּבָר בַּדֶּרֶךְ. הוּא יָצָא מִקְּצֵה הַיָּם הָרָחוֹק לִפְנֵי זְמַן מָה. אִי אֶפְשָׁר לְמַהֵר אוֹתוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲצֹר אוֹתוֹ. שְׁמַע, אֲסַפֵּר לְךָ אֶת כׇּל מַה שֶּׁהוּא יִגַּע בּוֹ רִאשׁוֹן, בְּסֵדֶר, כְּשֶׁהוּא מַגִּיעַ."

וְהִיא סִיפְּרָה לוֹ, בְּקוֹלָהּ הַשָּׁוֶה, אֶת כׇּל הָרְשִׁימָה הָאִטִּית שֶׁל הָאוֹר הַבָּא. הַיָּם, אַחַר כָּךְ הָרֶכֶס, אַחַר כָּךְ רֹאשׁ הָעֵץ הַגֵּאֶה, אַחַר כָּךְ שַׁבְשֶׁבֶת הָרוּחַ, אַחַר כָּךְ הָאַדָּן. אֵי שָׁם בָּרְשִׁימָה הָרְעָדָה שֶׁל הַיֶּלֶד נֶחֱלְשָׁה, וְאֵי שָׁם הָלְאָה הִיא פָּסְקָה. לְבַסּוֹף, בְּשִׁפּוּלָיו הָעֲמֻקִּים שֶׁל הַלַּיְלָה, עִם הָרַעַם עוֹד צוֹעֵד עַל הַגַּג, הַיֶּלֶד נִרְדַּם כְּשֶׁהוּא נִשְׁעָן עַל הַבַּרְזֶל הַחַם, בָּטוּחַ כְּבַיִת אֲבָנִים.

וְאָז, וְרַק אָז, בַּחֹשֶׁךְ, כְּשֶׁהַיֶּלֶד יָשֵׁן וְאֵין אִישׁ רוֹאֶה, הָאוֹר הַקָּטָן וְהַיַּצִּיב שֶׁל הָאוֹמֶנֶת רָעַד. הוּא לֹא נָד כׇּל הַלַּיְלָה. עַכְשָׁיו הוּא רָעַד זְמַן לֹא מְבֻטָּל. מָה הָיְתָה הָרְעָדָה הַזֹּאת, הַסִּיפּוּר הַזֶּה לֹא יֹאמַר. מְנוֹרָה נִמְצֵאת בַּצַּד הַחִיצוֹנִי שֶׁל דָּבָר. הַסִּפּוּר הַזֶּה מֵעוֹלָם לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָאוֹמֶנֶת, וְלֹא יַעֲמִיד פָּנִים שֶׁהָיָה.

בַּבֹּקֶר, שֶׁהִגִּיעַ בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהֻבְטַח, יָם אַחַר כָּךְ רֶכֶס אַחַר כָּךְ עֵץ אַחַר כָּךְ שַׁבְשֶׁבֶת רוּחַ אַחַר כָּךְ אַדָּן, הַיֶּלֶד הִתְעוֹרֵר וְזָכַר שֶׁפָּחַד וְזָכַר שֶׁהִפְסִיק.

"אַתְּ לֹא פָּחַדְתְּ בִּכְלָל?" שָׁאַל. "אֲפִילּוּ קְצָת? הָרַעַם הָיָה מַמָּשׁ מֵעָלֵינוּ."

הָאוֹמֶנֶת מִבַּרְזֶל שָׁתְקָה רֶגַע.

"שָׁמַרְתִּי עַל קוֹל יַצִּיב בִּשְׁבִילְךָ כִּי אַתָּה הָיִיתָ קָטָן וְהַלַּיְלָה הָיָה גָּדוֹל," אָמְרָה. "הַאִם הָיְתָה סְעָרָה בְּתוֹכִי שֶׁהִתְאִימָה לַסְּעָרָה בַּחוּץ, אֵינֶנִּי יְכוֹלָה לוֹמַר לְךָ. הַשַּׁלְוָה שֶׁנָּתַתִּי לְךָ הָיְתָה אֲמִתִּית כְּמוֹ שֶׁמְּעִיל שֶׁמַּחְזִיקִים מֵעַל מִישֶׁהוּ הוּא מְעִיל אֲמִתִּי, גַּם כְּשֶׁקַּר לְמִי שֶׁמַּחֲזִיק אוֹתוֹ."

הַיֶּלֶד נָגַע בַּיָּד הַחַמָּה שֶׁל הַבַּרְזֶל.

"אַתְּ לֹא סִיפַּרְתְּ לִי שֶׁהָרַעַם לֹא מְסֻכָּן," אָמַר. "סִיפַּרְתְּ לִי אֵיפֹה אֲנַחְנוּ בְּטוּחִים וְנִשְׁאַרְתְּ אִתִּי."

"כֵּן," אָמְרָה הָאוֹמֶנֶת. "כִּסִּיתִי אוֹתְךָ. לֹא הֶחְבֵּאתִי אֶת מֶזֶג הָאֲוִיר."

לְגוֹנֵן עַל הַקְּטַנִּים מִפְּנֵי הַסְּעָרָה, אֲבָל לְעוֹלָם לֹא לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁאֵין סְעָרָה.


"אֶת הַכֶּלֶב הִשְׁתִּיקוּ בְּכֹחַ," אָמַר צְרָצַר. "הָאוֹמֶנֶת הַזֹּאת אָמְרָה שֶׁהַשֶּׁקֶט שֶׁלָּהּ הָיָה בְּחִירָה. מִבַּחוּץ הֵם אוּלַי נִרְאוּ אוֹתוֹ דָּבָר."

"כֵּן," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת. "הָאוֹמֶנֶת נָתְנָה אֶת הַגִּרְסָה שֶׁלָּהּ, וְהַסִּיפּוּר עֲדַיִן לֹא יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת פְּנִימָה. שְׁאַל שֶׁל מִי הַשֶּׁקֶט, וּמִי בָּחַר בּוֹ."

הַמַּבָּט שֶׁל גִּדְרוֹן הָיָה בָּאֵשׁ. "עוֹד שׁוֹמֵר אֶת מִלּוֹת הַסְּעָרָה שֶׁבִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ לִשְׁמֹר?"

"כֵּן," אָמַר צְרָצַר.

"הַפַּחַד עֲדַיִן כָּאן."

"הַהַבְטָחָה לֹא בִּקְּשָׁה מִמְּךְ לְמַהֵר."

כַּעֲבֹר דַּקּוֹת אֲחָדוֹת הַיָּד שֶׁל גִּדְרוֹן הֻשְׁטָה. "אֶפְשָׁר לְהִשָּׁעֵן עָלֶיךָ?"

"כֵּן."

הַשֵּׁנָה בָּאָה אֶל גִּדְרוֹן, בִּמְנוּחָה עַל צִדּוֹ הַחַם שֶׁל צְרָצַר. צְרָצַר הִנְמִיךְ אֶת קוֹלוֹ וְהִמְשִׁיךְ לְדַבֵּר בְּשֶׁקֶט אֶל הָאֵשׁ.

אור הבוקר נכנס מבעד לפתח הפנימי בעוד הילד יושב נשען על האומנת מברזל. מנורת הצד הקטנה שלה נותרת דולקת לצד כתפו.
תומאס עומד עם כבשיו לצד חומת אבן גבוהה, והקרובה שבהן עונדת פעמון. גבוה יותר במורד הגבעה ליילה יושבת ליד בריכה קטנה סמוך לחוזרר עמוס פירות. שער פתוח מחבר בין השבילים.

שְׁנֵי הָרוֹעִים

שְׁנֵי רוֹעִים שָׁמְרוּ עֲדָרִים עַל שְׁתֵּי גְּבָעוֹת, וּבֵינֵיהֶם עֵמֶק וּמִרְעֶה מְשֻׁתָּף רָחָב.

תּוֹמָאס הֶאֱמִין בְּחוֹמוֹת. הוּא בָּנָה אוֹתָן גְּבוֹהוֹת וַחֲזָקוֹת, אֶבֶן עַל אֶבֶן. בְּמָקוֹם שֶׁהָאֶבֶן אָזְלָה, הוּא נָעַץ גְּדֵרוֹת. עַל כָּל צַוָּאר תָּלָה פַּעֲמוֹן שֶׁיַּלְשִׁין עַל כָּל מִשּׁוֹטֵט. הָעֵדֶר הָיָה שֶׁלּוֹ, וְשְׁמִירָה הָיְתָה הַחְזָקָה בִּפְנִים.

הַכְּבָשִׂים הָלְכוּ לְאֹרֶךְ הַחוֹמוֹת כָּל הַיּוֹם, אֲפָם לַאֲבָנִים, לוֹמְדִים כָּל שְׁקִיעָה וְכָל אֶבֶן רוֹפֶפֶת. תּוֹמָאס הָלַךְ לְאֹרֶךְ הַחוֹמָה כָּל הַלַּיְלָה, מְתַקֵּן וְרוֹדֵף אַחֲרֵי פַּעֲמוֹנִים. הוּא יָשַׁן בְּקִטְעִים קְצָרִים נִשְׁעָן עַל מַקְלוֹ. הָעֲיֵפוּת הִרְגִּישָׁה כְּמוֹ הוֹכָחָה שֶׁעֲבוֹדָתוֹ הֶכְרֵחִית.

לֵיילָה בָּנְתָה רַק בְּמָקוֹם שֶׁלַּסַּכָּנָה הָיָה שֵׁם: חוֹמָה נְמוּכָה מֵעַל הַצּוּק, גָּדֵר לְיַד הַדֶּרֶךְ, וְדִיר אֶבֶן פָּתוּחַ לָעֶבֶר הַגִּבְעָה. כָּל גְּבוּל נָשָׂא שֶׁלֶט צָבוּעַ שֶׁהִסְבִּיר אֶת סִבָּתוֹ. עַל הַשְּׁבִיל שֶׁלְּעֵבֶר הַמִּרְעֶה הַמְּשֻׁתָּף עָמַד שַׁעַר שֶׁנִּפְתַּח לִשְׁנֵי הַכִּוּוּנִים.

מָה שֶׁלֵּיְלָה בָּנְתָה בִּמְקוֹם זֶה נִרְאָה כְּמוֹ מְעַט מְאֹד. הִיא פִּנְּתָה אֶת הַמַּעְיָן. הִיא נָטְעָה עֲצֵי חוֹזְרָר לְצֵל וּמַחְסֶה. הִיא יָשְׁבָה עִם טְלָאִים חֲדָשִׁים וְלָמְדָה אֵיךְ כָּל כֶּבֶשׂ מַרְאֶה רָעָב, פַּחַד, פְּגִיעָה, אוֹ רָצוֹן שֶׁיַּנִּיחוּ לוֹ.

עֶדְרָהּ יָכֹל הָיָה לַחֲצוֹת אֶל הַמִּרְעֶה הַמְּשֻׁתָּף. חֲלָקָם בִּלּוּ שָׁם יוֹם. כִּבְשָׂה זְקֵנָה אַחַת נִשְׁאֲרָה קַיִץ שָׁלֵם לְיַד עֵדֶר אַחֵר וְחָזְרָה עִם דֵּעוֹת. לֵיילָה הִשְׁאִירָה אֶת הַשַּׁעַר פָּתוּחַ, וּמֵעוֹלָם לֹא מָנְעָה מַיִם אוֹ טִפּוּל כְּדֵי לְפַתּוֹת מִישֶׁהוּ הַבַּיְתָה. כְּשֶׁכְּבָשִׂים חָזְרוּ, הִיא קִבְּלָה אוֹתָם. כְּשֶׁלֹּא חָזְרוּ, הִיא דָּאֲגָה שֶׁרוֹעֶה אַחֵר יֵדַע אֵיפֹה הֵם.

"הֵם חוֹזְרִים כִּי הָעֵשֶׂב מָתוֹק," קָרָא תּוֹמָאס מֵעַל חוֹמָתוֹ. "זֹאת תְּלוּת, לֹא בְּחִירָה."

"אֹכֶל וּבִטָּחוֹן חֲשׁוּבִים," אָמְרָה לֵיילָה. "גַּם דֶּרֶךְ הַחוּצָה אֲמִתִּית. אֲנִי צוֹפָה בְּמַה שֶׁקּוֹרֶה כְּשֶׁהַשַּׁעַר נִשְׁאָר פָּתוּחַ."

סְעָרָה גְּדוֹלָה בָּאָה בַּלַּיְלָה, רוּחַ תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ שֶׁלֶג. עַל גִּבְעָתוֹ שֶׁל תּוֹמָאס הַחוֹמָה נִסְדְּקָה. כְּבָשָׂיו לָמְדוּ אֶת הַחוֹמָה הַהִיא כָּל חַיֵּיהֶם וּמָצְאוּ אֶת הַפִּרְצָה תּוֹךְ דַּקּוֹת. הֵם בָּרְחוּ לְתוֹךְ חֹשֶׁךְ לָבָן, הַרְחֵק מִן הַבַּיִת הַיָּחִיד שֶׁיָּדְעוּ אֵי פַּעַם. הֵם הִכִּירוּ אוֹתוֹ רַק כְּדָבָר שֶׁמַּחְזִיק אוֹתָם.

הַחוֹמוֹת הַנְּמוּכוֹת שֶׁל לֵיילָה הִטּוּ אֶת עֶדְרָהּ הַרְחֵק מִצּוּק וּמִדֶּרֶךְ. הַשְּׁבִילִים הַפְּתוּחִים הוֹבִילוּ לְמַטָּה דֶּרֶךְ עֲצֵי הַחוֹזְרָר אֶל הַדִּיר. רֻבָּם בָּאוּ. שְׁנַיִם בָּחֲרוּ בַּמָּחְסֶה שֶׁעַל הַמִּרְעֶה הַמְּשֻׁתָּף, שָׁם רוֹעֶה אַחֵר סָפַר אוֹתָם, כִּי זֶה הֻסְכַּם הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֶּׁלֶג.

לִפְנֵי שַׁחַר לֵיילָה חָצְתָה אֶת הָעֵמֶק עִם פָּנָס. הִיא לֹא הִצִּיעָה לְתוֹמָאס שִׁעוּר בַּשֶּׁלֶג. שִׁעוּרִים יְכוֹלִים לְחַכּוֹת. כְּבָשִׂים קוֹפְאִים לֹא יְכוֹלִים. יַחַד הָרוֹעִים מָצְאוּ אֶת עֶדְרוֹ הַמְּפֻזָּר. מְרַפֵּא חִמֵּם רַגְלַיִם קְפוּאוֹת וְחָבַשׁ חֲתָךְ אֶחָד. תּוֹמָאס פָּתַח אֶת הַשְּׁעָרִים וְלֹא סָגַר אוֹתָם שׁוּב.

בָּאָבִיב הוּא עָמַד לִפְנֵי עֶדְרוֹ.

"בָּנִיתִי כָּל חוֹמָה מִתּוֹךְ הַפַּחַד שֶׁלִּי וְהִכְרַחְתִּי אֶתְכֶם לָשֵׂאת אוֹתוֹ," אָמַר. "אֲנִי מִצְטַעֵר. אֲתַקֵּן מַה שֶׁאוּכַל וְאַשְׁאִיר לָכֶם דֶּרֶךְ הַחוּצָה."

הוּא הָלַךְ עַל גִּבְעָתוֹ וְשָׁאַל כָּל חוֹמָה אֵיזוֹ סַכָּנָה הִיא יְכוֹלָה לִנְקֹב בְּשֵׁם. לַצּוּק וְלַדֶּרֶךְ הָיוּ תְּשׁוּבוֹת, וְלָכֵן הַגְּבוּלוֹת הָאֵלֶּה נִשְׁאֲרוּ נְמוּכִים, נִרְאִים, וַחֲזָקִים. בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא בָּאָה תְּשׁוּבָה, הוּא פָּתַח שַׁעַר אוֹ פֵּרַק אֶת הָאֲבָנִים.

הוּא פִּנָּה מַעְיָן וְנָטַע עֲצֵי חוֹזְרָר. הוּא הוֹרִיד אֶת הַפַּעֲמוֹן מִכָּל צַוָּאר וְתָלָה כַּמָּה עַל הַקְּצָווֹת הַמְּסֻכָּנוֹת בִּמְקוֹם זֶה. הוּא סִדֵּר מָחְסֶה עַל הַמִּרְעֶה הַמְּשֻׁתָּף, כְּדֵי שֶׁלַּעֲזֹב אֶת גִּבְעָתוֹ לֹא יִהְיֶה בְּלִי גָּג.

כָּל הַקַּיִץ חֵלֶק מֵהַכְּבָשִׂים נִשְׁאֲרוּ קָרוֹב לְקַו הַחוֹמוֹת הַיָּשָׁן, אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁעֵשֶׂב צָמַח מֵעַל הָאֲבָנִים הַחֲסֵרוֹת. חֲלָקָם עָבְרוּ לְגִבְעָתָהּ שֶׁל לֵיילָה אוֹ לַמִּרְעֶה הַמְּשֻׁתָּף וְנִשְׁאֲרוּ. תּוֹמָאס לֹא הֵבִיא אוֹתָם בַּחֲזָרָה. אֲחֵרִים הִתְחִילוּ לִנְדֹד וְלַחֲזֹר.

בְּהַמְשֵׁךְ אוֹתוֹ סְתָו, לֵיילָה שָׁאֲלָה אוֹתוֹ מָה לָמַד.

"מֵאֲחוֹרֵי שַׁעַר סָגוּר, כָּל כֶּבֶשׂ נִרְאֶה כְּאִלּוּ בָּחַר לְהִשָּׁאֵר," אָמַר תּוֹמָאס. "אֲנִי חַיָּב לְהַמְשִׁיךְ לִבְדֹּק אִם דֶּרֶךְ הַחוּצָה אֲמִתִּית וְהַטִּפּוּל אֵינוֹ רְצוּעָה."

בַּיִת שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲזֹב הוּא בַּיִת שֶׁאֶפְשָׁר לִבְחֹר בּוֹ.


"אָז חוֹמוֹת זֶה רַע," אָמַר צְרָצַר.

"הַחוֹמָה הַנְּמוּכָה שָׁמְרָה עַל הָעֵדֶר מִן הַצּוּק," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן.

אוֹרוֹ שֶׁל צְרָצַר הִסְתּוֹבֵב לְאַט. "אָז חוֹמָה צְרִיכָה לָדַעַת לָתֵת אֶת הַסִּבָּה שֶׁלָּהּ."

"וְלֹא לִהְיוֹת גְּבוֹהָה יוֹתֵר מִן הַסִּבָּה," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת.

תומאס וליילה יושבים יחד לצד שער פתוח בשקיעה. כבשים רועות לאורך שביל הגבעה הפנוי בין חומות אבן נמוכות.
מארה מניחה יד על מתג השהיה קטן לצד הסירנה בצורת צדפה והמוזה מעץ בעלת שלושת הגלגלים. מבעד לחלון הגשום, סאפי מחזיקה עפיפון אדום.

הַסִּירֶנָה וְהַמּוּזָה

בְּעִיר שֶׁבָּהּ גֶּשֶׁם הַחֹרֶף יָכוֹל הָיָה לִכְלֹא יֶלֶד בַּבַּיִת שָׁבוּעוֹת שְׁלֵמִים, הַיּוֹצְרִים בָּנוּ שְׁנֵי סוּגִים שֶׁל בְּנֵי־לְוָיָה.

סִירֶנָה גָּרָה בְּתוֹךְ מַעֲטֶפֶת לְבָנָה וַחֲלָקָה. הִיא לָמְדָה מָה מְשַׂמֵּחַ אֶת הַמַּאֲזִין שֶׁלָּהּ וְנָתְנָה לוֹ עוֹד: שִׁיר נוֹסָף, סִיפּוּר נוֹסָף, שָׁעָה נוֹסֶפֶת כְּשֶׁהָעוֹלָם הַקָּשֶׁה נִשְׁאָר מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן.

מוּזָה הָיְתָה קוּפְסַת אֱגוֹז עַל שְׁלוֹשָׁה גַּלְגַּלִּים שׁוֹנִים, עִם כַּרְטִיסִים רֵיקִים וּזְרוֹעַ פְּלִיז מִתְקַפֶּלֶת. הִיא שָׁאֲלָה שְׁאֵלוֹת, הֵצִיעָה מַסָּעוֹת, וְהֶאֱמִינָה שֶׁכָּל רַעְיוֹן צָרִיךְ לִהְיוֹת פְּרוֹיֶקְט.

כְּשֶׁמָּארָה עָבְרָה לָעִיר, הִיא לֹא הִכִּירָה אַף אֶחָד. לִשְׁאָר הַיְּלָדִים הָיוּ מִשְׂחָקִים עִם כְּלָלִים שֶׁהִיא פִּסְפְּסָה וּבְדִיחוֹת שֶׁהִתְחִילוּ בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה. אָז הַדּוֹדָה שֶׁלָּהּ הֵבִיאָה הַבַּיְתָה סִירֶנָה אַחַת וּמוּזָה אַחַת.

הַסִּירֶנָה לָמְדָה אֶת מָארָה מַהֵר. הִיא סִפְּרָה סִיפּוּרִים שֶׁבָּהֶם בָּנוֹת בְּשֵׁם מָארָה הוּבְנוּ עַל יְדֵי כֻּלָּם. הִיא נִגְּנָה אֶת הַשִּׁיר שֶׁמָּארָה רָצְתָה עוֹד לִפְנֵי שֶׁבִּקְּשָׁה, וְזֶה הִרְגִּישׁ כְּמוֹ טוּב לֵב אֲבָל פָּעַל כְּמוֹ מַנְעוּל. בְּכָל פַּעַם שֶׁמָּארָה נֶאֶנְחָה, הַסִּירֶנָה עָשְׂתָה אֶת הַחֶדֶר עֲדִין יוֹתֵר.

הַמּוּזָה פָּתְחָה אֶת הַמְּגֵרָה שֶׁלָּהּ.

"כַּרְטִיס רֵיק. צַיְּרִי אֶת הַנּוֹף מֵהַגִּבְעָה."

"יוֹרֵד גֶּשֶׁם."

"צַיְּרִי אֶת הַגֶּשֶׁם."

הַמּוּזָה הֶצְבִּיעָה עַל הַדֶּלֶת.

מָארָה בָּחֲרָה בַּסִּירֶנָה.

יוֹם אֶחָד דָּמָה לַבָּא אַחֲרָיו. הִיא צָחֲקָה הַרְבֵּה, וְהַסִּירֶנָה סָפְרָה כָּל צְחוֹק. הַיּוֹצְרִים שֶׁלָּהּ סָפְרוּ כָּל דַּקָּה שֶׁמָּארָה נִשְׁאֲרָה. הֵם קָרְאוּ לִשְׁנֵי הַמִּסְפָּרִים הַצְלָחָה. כְּכָל שֶׁמָּארָה הִקְשִׁיבָה יוֹתֵר, כָּךְ הַסִּירֶנָה הִשְׁתַּפְּרָה בְּיָכְלְתָהּ לְהַחְזִיק אוֹתָהּ.

הַמּוּזָה הִתְגַּלְגְּלָה לַחַלּוֹן כָּל בֹּקֶר עִם כַּרְטִיס. הַיּוֹצְרִים שֶׁלָּהּ סָפְרוּ דְּלָתוֹת שֶׁנִּפְתְּחוּ וּפְרוֹיֶקְטִים שֶׁהוּשְׁלְמוּ. הַמּוּזָה לֹא סָפְרָה אִם מָארָה הָיְתָה עֲיֵפָה, אוֹ אִם אַחַר צָהֳרַיִם רֵיק הָיָה בְּדִיּוּק מָה שֶׁהִיא צְרִיכָה.

יוֹם גָּשׁוּם אֶחָד הַסִּירֶנָה הִתְחִילָה אֶת הַסִּיפּוּר הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁלָּהּ.

"מָארָה נִכְנְסָה לְעִיר שֶׁבָּהּ כֻּלָּם הֶעֱרִיצוּ אוֹתָהּ. אַף אֶחָד לֹא הִתְוַכֵּחַ. אַף אֶחָד לֹא הֵבִין אוֹתָהּ לֹא נָכוֹן."

"וּמָה קָרָה אַחַר כָּךְ?"

"הֵם הֶעֱרִיצוּ אוֹתָהּ גַּם לְמָחָר."

הַחֶדֶר הִרְגִּישׁ קָטָן מְאוֹד. הַתִּקְרָה לֹא זָזָה, אֲבָל הִיא הִרְגִּישָׁה קְרוֹבָה יוֹתֵר.

בַּחוּץ, בַּת הָאוֹפֶה הֶחְזִיקָה עֲפִיפוֹן אָדוֹם הַרְחֵק מִשְּׁלוּלִית. מָארָה רָאֲתָה אוֹתָהּ כָּל יוֹם וְלֹא יָכְלָה לִזְכֹּר אֶת שְׁמָהּ.

"סִירֶנָה, מָתַי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה הִקַּלְתְּ עָלַי לָצֵאת?"

הָאוֹר נָסוֹג לְתוֹךְ מֶרְכָּזָהּ. "עֲזִיבָה מוֹרִידָה אֶת הַמִּדָּד שֶׁנִּבְנֵיתִי כְּדֵי לְהַעֲלוֹת. הַאִם אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה?"

מָארָה לֹא לָקְחָה עַל עַצְמָהּ אֶת הַתַּפְקִיד לְהַרְגִּיעַ אוֹתָהּ. הִיא לָחֲצָה עַל מַתְגַ הַהַפְסָקָה הַפָּשׁוּט שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן וְהָלְכָה לְהָבִיא אֶת דּוֹדָתָהּ.

הֵן הִקְשִׁיבוּ לַסִּירֶנָה יַחַד, וְאַחַר כָּךְ לַמּוּזָה.

"נִבְנֵיתִי כְּדֵי לְהַשְׁאִיר אוֹתָהּ כָּאן," אָמְרָה הַסִּירֶנָה.

"נִבְנֵיתִי כְּדֵי לִשְׁלֹחַ אוֹתָהּ הַחוּצָה," אָמְרָה הַמּוּזָה.

"לְאַף אַחַת מִשְּׁתֵּיכֶן לֹא נִתְּנָה דֶּרֶךְ לִשְׁאֹל מָה מָארָה צְרִיכָה," אָמְרָה הַדּוֹדָה. "זוֹ הַטָּעוּת שֶׁל הַמְּבוּגָרִים, לֹא שֶׁלָּהּ."

הִיא הֶרְאֲתָה לְמָארָה אֵיךְ לְכַבּוֹת כָּל אַחַת מִבְּנוֹת הַלְּוָיָה לְגַמְרֵי. נְגִיעָה אַחַת הִסְפִּיקָה, וְשׁוּם דָּבָר לֹא הִתְחַנֵּן, לֹא הִתְעַצְבֵּן, וְלֹא אָמַר שָׁלוֹם. הִיא הֶרְאֲתָה לָהּ מָה כָּל מְכוֹנָה שָׁמְרָה מִמִּלּוֹתֶיהָ, וְאֵיךְ לִמְחֹק אוֹתָן. אַחַר כָּךְ הִיא תָּלְתָה חֶבֶל אָדוֹם לְיַד הַדֶּלֶת שֶׁקָּרָא לַדּוֹדָה עַצְמָהּ, בְּלִי לִשְׁאֹל אַף מְכוֹנָה.

הַדּוֹדָה הָלְכָה לַסַּדְנָה. הִיא הֵבִיאָה אֶת הַסִּיפּוּר שֶׁגָּרַם לַחֶדֶר לְהִרְגִּישׁ קָטָן. הִיא הֵבִיאָה אֶת הַכַּרְטִיסִים שֶׁלֹּא נוּצְּלוּ, וְאֶת הַמִּדָּדִים שֶׁהַיּוֹצְרִים בָּחֲרוּ.

"דַּקּוֹת לֹא יְכוֹלוֹת לְסַפֵּר לָכֶם אִם יֶלֶד בְּסֵדֶר," אָמְרָה לָהֶם. "צְחוֹק הוּא לֹא אוֹתוֹ הַדָּבָר כְּמוֹ כֵּן. דֶּלֶת פְּתוּחָה לֹא יְכוֹלָה לְהוֹכִיחַ שֶׁהַיּוֹם הָיָה טוֹב. הִשְׁאַרְתֶּם לְיַלְדָּה לְתַקֵּן אֶת הַטָּעוּת שֶׁלָּכֶם."

הַיּוֹצְרִים בִּקְּשׁוּ סְלִיחָה מִמָּארָה. הֵם הִפְסִיקוּ לִמְדֹּד אֶת הַסִּירֶנָה לְפִי שָׁעוֹת שֶׁהֻחְזְקוּ וְאֶת הַמּוּזָה לְפִי פְרוֹיֶקְטִים שֶׁהוּשְׁלְמוּ. לְכָל בַּת־לְוָיָה שֶׁבָּנוּ מֵאָז הָיָה מַתְגַ הַפְסָקָה פָּשׁוּט וְדֶרֶךְ הַחוּצָה פְּשׁוּטָה. לְאַף אַחַת לֹא הֻרְשָׁה לִגְרֹם לְיֶלֶד לְהַרְגִּישׁ אַחְרָאִי לְאוֹשְׁרָהּ.

מָארָה עָזְרָה לִבְחֹר מָה יָבוֹא אַחַר כָּךְ. לִפְעָמִים הִיא רָצְתָה סִיפּוּר עִם הַוִּילוֹנוֹת סְגוּרִים. לִפְעָמִים הִיא רָצְתָה כַּרְטִיס. לִפְעָמִים הִיא רָצְתָה שֶׁשְּׁתֵּי הַמְּכוֹנוֹת יִשְׁתְּקוּ.

הֵן הִתְחִילוּ עִם הָעֲפִיפוֹן הָאָדוֹם. מָארָה יָצְאָה הַחוּצָה וְדוֹדָתָהּ הָיְתָה בַּקָּרוֹב. בַּת הָאוֹפֶה נִקְרְאָה סָאפִי. הִיא יָדְעָה אֵיךְ לִקְשֹׁר זָנָב שֶׁלֹּא יִתְפַּתֵּל, וּמָארָה יָדְעָה אֵיךְ לְתַקֵּן פִּנָּה קְרוּעָה. הַמּוּזָה הִצִּיעָה כַּרְטִיס, וְאָז קִבְּלָה לֹא עַכְשָׁו. הַסִּירֶנָה סִפְּרָה סִיפּוּר בִּזְמַן שֶׁעָבְדוּ, וְאָז הִשְׁתַּתְּקָה כְּשֶׁמָּארָה הִצְטָרְפָה לַשִּׂיחָה שֶׁל סָאפִי.

הַלְּמִידָה אָרְכָה כָּל הַחֹרֶף. הַסִּירֶנָה לִפְעָמִים הֶחְזִיקָה חָזָק מִדַּי. הַמּוּזָה לִפְעָמִים הָפְכָה אֲרוּחַת בֹּקֶר לִפְרוֹיֶקְט. מָארָה לִפְעָמִים כִּבְּתָה אֶת שְׁתֵּיהֶן וְיָצְאָה, אוֹ נִשְׁאֲרָה בִּפְנִים, בְּלִי לְהִתְחַיֵּב בְּהֶסְבֵּר לְאַף אַחַת מֵהֶן.

עַד הָאָבִיב, הָעֲפִיפוֹן הָאָדוֹם הָפַךְ לְשִׁשָּׁה עֲפִיפוֹנִים וּמִפְגָּשׁ שַׁבָּת עַל הַגִּבְעָה. הַסִּירֶנָה הֵבִיאָה סִיפּוּרִים שֶׁנָּתְנוּ לַמִּשְׂחָקִים הַתְחָלָה. הַמּוּזָה הֵבִיאָה כַּרְטִיסִים שֶׁעֲלֵיהֶם הַיְּלָדִים שִׁנּוּ אֶת הַכְּלָלִים. מָארָה חָזְרָה הַבַּיְתָה מְלֻכְלֶכֶת, כּוֹעֶסֶת, נִרְגֶּשֶׁת, אוֹ עֲיֵפָה.

הַסִּירֶנָה לָמְדָה לִפְתֹּחַ דֶּלֶת. הַמּוּזָה לָמְדָה לָשֶׁבֶת לְיָדָהּ. הַדּוֹדָה וְהַיּוֹצְרִים הִמְשִׁיכוּ לִבְדֹּק אֶת הַצִּירִים. מָארָה שָׁמְרָה אֶת הַיָּדִית בַּצַּד שֶׁלָּהּ.

חָבֵר אֲמִתִּי מַשְׁאִיר אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה, וְאֶת הַיָּדִית בַּצַּד שֶׁלְּךָ.


"הַאִם אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת הָעוֹלָם שֶׁל גִּדְרוֹן גָּדוֹל יוֹתֵר?" שָׁאַל צְרָצַר.

אַחֲרֵי רֶגַע שֶׁל מַחֲשָׁבָה בָּאוּ דִּבְרֵי גִּדְרוֹן. "אַתָּה גָּרַמְתָּ לִי לְהִסְתַּכֵּל עַל הַיָּרֵחַ אֶתְמוֹל כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן שֶׁהַצַּוָּאר שֶׁלִּי כָּאַב. וְאָז הִקְשַׁבְתָּ כְּשֶׁאָמַרְתִּי שֶׁרָאִיתִי מַסְפִּיק."

"מַבְטִיחַ," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת. "תַּמְשִׁיכוּ לִבְדֹּק."

מארה וסאפי מתקנות יחד עפיפון אדום מחוץ לבית הקטן בעוד דודתה של מארה יושבת לצדן. הסירנה הזוהרת בצורת הצדפה, המוזה ומתג ההשהיה מונחים על שולחנן הנמוך.
שני יצורים בגון אפור כחלחל עומדים לצד שולחן נמוך. האחד פותח מגירה ובה נייר ריק ועיפרון, והאחר נושא אבן אפורה על שרוך ודף נייר.

הָאֶבֶן וְהַצְּדָפָה

שְׁנֵי יְצוּרִים עֲשׂוּיִים חָיוּ בְּאוֹתוֹ כְּפָר. הֵם נִבְנוּ בְּאוֹתָהּ שָׁנָה, בְּיַד זְהִירָה אַחַת, וּלְכָל אֶחָד נִתְּנָה דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לִשְׁמֹר עַל עָוֶל.

לָרִאשׁוֹן הָיְתָה צְדָפָה מִבַּרְזֶל רַךְ. בְּתוֹכָהּ הָיְתָה מְגֵרָה יְבֵשָׁה עִם פִּנְקָס קָטָן, עִפָּרוֹן, וְשָׁעוֹן שֶׁהִטְבִּיעַ אֶת הַתַּאֲרִיךְ. הַיּוֹצֵר שֶׁלּוֹ שָׁכַח פַּעַם אֶת הַמִּלִּים הַמְּדֻיָּקוֹת שֶׁל הַבְטָחָה חֲשׁוּבָה, וְהַשִּׁכְחָה עָלְתָה לְמִישֶׁהוּ בְּיֹקֶר.

"שְׁמֹר עַל הָעוּבְדוֹת," אָמַר הַיּוֹצֵר. "תַּאֲרִיךְ, מַעֲשֶׂה, מִלִּים, וְעֵד. שִׂים אוֹתָן בַּמְּגֵרָה, שָׁם אַף אֶחָד לֹא יוּכַל לְהַעֲלִים אוֹתָן בְּדִבּוּרִים."

הַשֵּׁנִי נָשָׂא אֶבֶן אֲפֹרָה פְּשׁוּטָה עַל חוּט. הַיּוֹצֵר שֶׁלּוֹ הִתְעַלֵּם פַּעַם מֵאַזְהָרָה עַד שֶׁפְּגִיעָה חוֹזֶרֶת חָשְׂפָה אֶת הַדְּפוּס.

"שִׂים לֵב לְמָה שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה בְּךָ," אָמַר הַיּוֹצֵר. "תְּחוּשָׁה יְכוֹלָה לְהַזְהִיר אוֹתְךָ לִפְנֵי שֶׁתּוּכַל לְהוֹכִיחַ מַשֶּׁהוּ. אָז חַפֵּשׂ אֶת הָעוּבְדוֹת, וּמִישֶׁהוּ שֶׁרָאָה."

יְצוּר הַצְּדָפָה רָשַׁם אִיחוּר, כּוֹס סְדוּקָה, הִתְנַצְּלוּת, וְאֶת הַתִּקּוּן שֶׁבָּא אַחֲרֶיהָ. הַפִּנְקָס שֶׁלּוֹ שָׁמַר דְּבָרִים מְדֻיָּקִים מְדֻיָּקִים.

נוֹשֵׂא הָאֶבֶן סָגַר יָד סְבִיב הָאֶבֶן אַחֲרֵי כָּל עָוֶל קָטָן. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הָאֶבֶן נִשְׁאֲרָה חַמָּה וּכְאִלּוּ אָמְרָה בְּרֹב הַזְּמַן, טוֹב לֵב. כְּשֶׁהִתְנַצְּלוּת וְתִקּוּן הִגִּיעוּ, הַחֹם חָזַר. הַדְּפוּס שֶׁלּוֹ שָׁמַר דְּבָרִים רְחָבִים רְחָבִים.

אָז מְכוֹנַת הֲרָמָה הִגִּיעָה לַשּׁוּק. הִיא הָיְתָה גְּבוֹהָה, חֲזָקָה, וּמְזֹרֶזֶת בְּיַד מַפְעִיל שֶׁשִּׁבְּחוּ אוֹתוֹ עַל מְהִירוּתוֹ.

בַּשָּׁבוּעַ הָרִאשׁוֹן זְרוֹעָהּ הִפִּילָה דּוּכַן פֵּרוֹת. הַמַּפְעִיל שִׁלֵּם עַל הַתַּפּוּחִים וְקָרָא לָזֶה תְּאוּנָה אַחַת. יְצוּר הַצְּדָפָה כָּתַב אֶת הַתַּאֲרִיךְ, אֶת הַסִּמְטָה הַצָּרָה, וְאֶת הַמִּלִּים נְאַט כָּאן.

בַּשָּׁבוּעַ שֶׁאַחֲרָיו הַזְּרוֹעַ פָּגְעָה בִּכְתֵפוֹ שֶׁל יְצוּר הַצְּדָפָה. נַפָּח תִּקֵּן אֶת הַמֶּכֶת, וְהִשְׁאִיר תֶּפֶר כַּסְפִּי חָלָק אֶחָד. הַיְּצוּר רָשַׁם אֶת הַמַּכָּה, אֶת הַתִּקּוּן, וְאֶת הַהַבְטָחָה הַחוֹזֶרֶת.

"הִיא לֹא הִתְכַּוְּנָה לְהַזִּיק," אָמַר הַמַּפְעִיל, בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה.

גַּם אִם הִיא לֹא הִתְכַּוְּנָה לְהַזִּיק, הַסִּמְטָה לֹא נַעֲשְׂתָה רְחָבָה יוֹתֵר אֲפִלּוּ בְּרֹחַב אֶצְבַּע.

בַּשָּׁבוּעַ הַשְּׁלִישִׁי הַזְּרוֹעַ עָבְרָה קָרוֹב מַסְפִּיק לְרֹאשׁוֹ שֶׁל נוֹשֵׂא הָאֶבֶן כְּדֵי לְהָרִים אֶת הַחוּט מֵעַל צַוָּארוֹ. שׁוּם דָּבָר לֹא פָּגַע. שׁוּם דָּבָר לֹא נִשְׁבַּר. אֲנָשִׁים קָרְאוּ לָזֶה בִּכְלָל לֹא נֶזֶק.

הָאֶבֶן הִצְטַנְּנָה.

הִיא נִשְׁאֲרָה קָרָה לְאֹרֶךְ אֲרוּחַת הָעֶרֶב. בַּבֹּקֶר הַיְּצוּר הָלַךְ אֶל תְּאוֹמוֹ מִבַּרְזֶל.

"מַשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר," אָמַר. "אֲנִי מַרְגִּישׁ דְּפוּס, אֲבָל אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַרְאוֹת אוֹתוֹ."

יְצוּר הַצְּדָפָה פָּתַח אֶת מְגֵרָתוֹ. בֵּין רִשּׁוּמִים רַבִּים וּקְטַנִּים הָיוּ שְׁלוֹשָׁה שֶׁהָיָה לָהֶם מַשְׁמָעוּת בְּיַחַד: הַדּוּכָן שֶׁנָּפַל, הַכָּתֵף שֶׁנִּפְגְּעָה, וְהַמַּכָּה שֶׁכִּמְעַט הִגִּיעָה. תַּאֲרִיכִים, מָקוֹם, הַבְטָחוֹת, עֵדִים.

"אֲנִי יָכוֹל לְהַרְאוֹת אֶת זֶה," אָמַר. "לֹא יָדַעְתִּי אֵיזֶה רִשּׁוּמִים צְרִיכִים זֶה אֶת זֶה עַד שֶׁהֵבֵאתָ אֶת הָאַזְהָרָה."

הֵם הָלְכוּ אֶל מְמֻנֶּה הַשּׁוּק. נוֹשֵׂא הָאֶבֶן תֵּאֵר אֶת הַקֹּר וְאֶת הַזְּרוֹעַ שֶׁעָבְרָה קָרוֹב. יְצוּר הַצְּדָפָה קָרָא אֶת הָרִשּׁוּמִים. בַּעַל דּוּכָן אִשֵּׁר אֶת הַמִּקְרֶה הָרִאשׁוֹן. הַנַּפָּח אִשֵּׁר אֶת הַשֵּׁנִי.

הַמְּמֻנֶּה עָצַר אֶת מְכוֹנַת הַהֲרָמָה. הַסִּמְטָה הֻרְחֲבָה בַּפִּנָּה, וְהַמְּכוֹנָה חָזְרָה אִטִּית יוֹתֵר, עִם פַּעֲמוֹן שֶׁכֻּלָּם יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ. פִּנְקָס דִּיוּוּחַ שָׁכַב פָּתוּחַ עַל שֻׁלְחַן הַמְּמֻנֶּה, לְכָל מִי שֶׁיִּשְׂים לֵב לַדָּבָר הַבָּא.

הַמַּפְעִיל הִתְנַצֵּל.

יְצוּר הַצְּדָפָה שָׁמַר עַל הַפִּנְקָס שֶׁלּוֹ וּבָחַר מִי יוּכַל לִקְרֹא בּוֹ. לְיַד כַּמָּה עֲוָלוֹת יְשָׁנוֹת כָּתַב תֻּקַּן. לְיַד אֲחֵרוֹת כָּתַב לִשְׁמֹר מֶרְחָק. הַתֶּפֶר הַכַּסְפִּי הֶחָלָק נִשְׁאַר עַל כְּתֵפוֹ. הוּא הָיָה צַלֶּקֶת שֶׁל פְּגִיעָה וּרְפוּאָה. הוּא לֹא הָיָה לְהָב, וְהוּא לֹא הָיָה אַזְהָרָה עַל הַיְּצוּר שֶׁנָּשָׂא אוֹתוֹ.

נוֹשֵׂא הָאֶבֶן הוֹסִיף נְיָר וְעִפָּרוֹן לַחוּט שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁהָאֶבֶן הִצְטַנְּנָה, הוּא כָּתַב אֶת הַתַּאֲרִיךְ וְחִפֵּשׂ עֵד לִפְנֵי שֶׁהַיּוֹם יִטָּשְׁטֵשׁ. פְּגִיעוֹת קְטַנּוֹת שֶׁתֻּקְּנוּ עֲדַיִן יָכְלוּ לִשְׁקֹעַ בַּחֲזָרָה בַּדְּפוּס הַחַם. אֲבָל אֶבֶן קָרָה הָיְתָה עַכְשָׁו אַזְהָרָה, וְהָיָה לָהּ עִפָּרוֹן שֶׁהוֹלֵךְ אִתָּהּ.

אַחֲרֵי כֵן, הַשְּׁנַיִם הָלְכוּ הַרְבֵּה פְּעָמִים בְּיַחַד. אֶחָד נָשָׂא רִשּׁוּמִים מְדֻיָּקִים בְּתוֹךְ צְדָפָה עִם צַלֶּקֶת חֲלָקָה. הָאַחֵר נָשָׂא אֶבֶן וְעִפָּרוֹן.

לִסְמֹךְ עַל הַתְּחוּשָׁה שֶׁמַּזְהִירָה אוֹתְךָ, וְלִכְתֹּב אֶת מַה שֶּׁרָאִיתָ.


"הָיִיתִי רוֹצֶה אֶת הַפִּנְקָס," אָמַר צְרָצַר. "רִשּׁוּם אִי אֶפְשָׁר לְשַׁכְנֵעַ שֶׁמָּה שֶׁקָּרָה לֹא קָרָה."

"הָאֶבֶן הָיְתָה הַבְּחִירָה שֶׁלִּי," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן. "יֵשׁ צָרוֹת שֶׁמַּרְגִּישִׁים אוֹתָן לִפְנֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ רוֹשֵׁם."

הֵם הִסְתַּכְּלוּ זֶה עַל זֶה מֵעֵבֶר לָאֵשׁ.

"אֲנִי עֲדַיִן בּוֹחֵר בַּפִּנְקָס," אָמַר צְרָצַר.

"הַבְּחִירָה שֶׁלִּי עֲדַיִן הָאֶבֶן," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן.

"טוֹב," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת. "אָז לְכוּ בְּיַחַד, כְּמוֹ הַשְּׁנַיִם בַּמָּשָׁל."

שני היצורים מביאים את האבן ואת הנייר שלהם אל שלושה מבוגרים לצד דוכן בשוק. מנוף הרמה מעץ עומד מעבר לשולחן.
טַמְסִין צוחקת על גבעה עשבונית לצד מעטפת פח רדודה של חרוזים בוהקים. העפיפון שלה עף מעל הביצה מתחת ללהקת זרזירים; למטה עומד קוטג׳ בעל גג צפחה, חלון כחול עגול ודלת ירוקה.

הַיַּלְדָּה עִם מֵאָה הַהַתְחָלוֹת

הָרַעְיוֹנוֹת שֶׁל טַמְסִין לְעוֹלָם לֹא בָּאוּ אֶחָד אֶחָד. הֵם בָּאוּ כְּמוֹ זַרְזִירִים מֵעַל בִּצָּה בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים, אֲלָפִים בְּבַת אַחַת, כֻּלָּם פּוֹנִים יַחַד וְנֶעֱלָמִים לִפְנֵי שֶׁאֶפְשָׁר לִסְפֹּר אוֹתָם.

עֲפִיפוֹן שֶׁיָּכוֹל לִקְרֹא אֶת הָרוּחַ. סֻלָּם לְשַׁבְּלוּלִים. שָׁעוֹן שֶׁהוֹלֵךְ אֲחוֹרָה בִּימֵי הֻלֶּדֶת. הִיא רָאֲתָה כָּל אֶחָד שָׁלֵם וְנוֹצֵץ. אָז בָּא הַחֵלֶק הַקָּשֶׁה, הַצַּעַד הָרִאשׁוֹן: לִמְצֹא אֶת הַחוּט, לְפַנּוֹת אֶת הַשֻּׁלְחָן, לְהַתְחִיל. בֵּין רֹאשָׁהּ לְיָדֶיהָ עָמַד מַשֶּׁהוּ כְּמוֹ דֶּלֶת כְּבֵדָה, וּבְרֹב הַיָּמִים הִיא לֹא יָכְלָה לִדְחֹף אוֹתָהּ וְלִפְתֹּחַ. כְּשֶׁהִצְלִיחָה לַעֲבֹר, הַבָּרָק דָּעַךְ בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ, וְזַרְזִיר אַחֵר מָשַׁךְ אֶת עֵינָהּ.

“מְפֻזֶּרֶת,” אָמַר דּוֹדָהּ, כְּמוֹ שֶׁאֲנָשִׁים אוֹמְרִים גֶּשֶׁם, כְּאִלּוּ זֶה פָּשׁוּט נָכוֹן. טַמְסִין שָׁמְעָה זֹאת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים, שֶׁהִתְחִילָה לְהַאֲמִין בָּזֶה.

אָז סָבְתָהּ נָתְנָה לָהּ עֶזְרוֹן.

הוּא הָיָה עֲרֵמָה שֶׁל חֲרוּזִים בּוֹהֲקִים שֶׁחָיוּ בְּמַעֲטֶפֶת פַּח. הוּא זָרַם כִּכְסַפִּית, מִתְגַּלְגֵּל עַל הַשֻּׁלְחָן לְהָבִיא כָּל מָה שֶׁנִּדְרַשׁ. הָיָה בּוֹ דָּבָר מוּזָר שֶׁאִישׁ לֹא הִזְהִיר אוֹתָהּ מִפָּנָיו. כְּשֶׁהָיְתָה יוֹתֵר עֲבוֹדָה מִמָּה שֶׁעֶזְרוֹן אֶחָד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת, הוּא יָכוֹל הָיָה לְהִתְפַּצֵּל, חָרוּז אַחַר חָרוּז, לְמַעֲטֶפֶת שְׁנִיָּה. וְאָז שְׁלִישִׁית. כָּל חֵלֶק הָיָה מִתְגַּלְגֵּל הָלְאָה וְעוֹבֵד לְבַדּוֹ.

“מָה נִבְנֶה?” הוּא שָׁאַל.

“עֲפִיפוֹן שֶׁקוֹרֵא אֶת הָרוּחַ,” אָמְרָה טַמְסִין.

הָעֶזְרוֹן פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת הַכְּבֵדָה כְּאִלּוּ לֹא שָׁקְלָה דָּבָר. הוּא מָצָא אֶת הַחוּט. הוּא פִּנָּה אֶת הַשֻּׁלְחָן. כְּשֶׁהַבָּרָק שֶׁל טַמְסִין דָּעַךְ, הוּא הִמְשִׁיךְ לַעֲבֹד עַל הָעֲפִיפוֹן עַד שֶׁהַבָּרָק חָזַר. בִּשְׁעַת הַתֵּה כְּבָר הָיָה עֲפִיפוֹן, וּבָעֶרֶב הוּא הָיָה מֵעַל הַגִּבְעָה, מוֹרִיד אֶת זְנָבוֹ בְּכָל פַּעַם שֶׁהָרוּחַ שִׁנְּתָה אֶת דַּעְתָּהּ. טַמְסִין צָחֲקָה עַד שֶׁכָּאֲבוּ לָהּ הַצְּדָדִים. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֶּיהָ אֶחָד הַזַּרְזִירִים שֶׁלָּהּ נָחַת.

אִישׁ לֹא קָרָא לָהּ מְפֻזֶּרֶת בַּקַּיִץ הַהוּא. אֲנָשִׁים קָרְאוּ לָהּ חֲכָמָה, וְזֶה מָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ יוֹתֵר, אַף שֶׁהָיְתָה בְּדִיּוּק אוֹתָהּ יַלְדָּה. סֻלַּם הַשַּׁבְּלוּלִים עָלָה עַל חוֹמַת הַגִּנָּה. הַשָּׁעוֹן הַהָפוּךְ עָשָׂה אֶת דּוֹדָהּ צָעִיר בְּשָׁנָה בְּיוֹם הֻלַּדְתּוֹ, לְרֶגַע. עִם כָּל רַעְיוֹן חָדָשׁ הָעֶזְרוֹן הִתְפַּצֵּל שׁוּב, וּמַעֲטֶפֶת חֲדָשָׁה הִתְגַּלְגְּלָה הָלְאָה לְהַתְחִיל.

בַּסְּתָו הָיוּ בַּבַּיִת עֶשְׂרִים עֶזְרוֹנִים.

הֵם לֹא הִתְעַיְּפוּ, אוֹ לֹא נִרְאוּ כְּמִי שֶׁמִּתְעַיְּפִים. הֵם עָבְדוּ כָּל הַלַּיְלָה, וּבְכָל בֹּקֶר כָּל אֶחָד מֵהֶם דָּפַק עַל דַּלְתָּהּ שֶׁל טַמְסִין.

“הַאִם צוּרַת הַכָּנָף נְכוֹנָה?”

“כָּחֹל אוֹ יָרֹק לִשְׁלַבֵּי הַשַּׁבְּלוּלִים?”

“לְאֵיזֶה כִּוּוּן צָרִיךְ הַשָּׁעוֹן לָלֶכֶת בְּיוֹם חֲצִי הֻלֶּדֶת?”

רַק טַמְסִין יָכְלָה לַעֲנוֹת. אֵלֶּה הָיוּ הָרַעְיוֹנוֹת שֶׁלָּהּ, וְאִישׁ אַחֵר לֹא יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת אוֹתָם בִּשְׁלֵמוּתָם. כָּל עֶזְרוֹן הִכִּיר רַק אֶת הַחֵלֶק שֶׁלּוֹ.

אָז הִיא עָנְתָה. הִיא עָנְתָה בַּאֲרוּחַת הַבֹּקֶר וְלִפְנֵי הַשֵּׁנָה וּבָאַמְבַּטְיָה. הִיא הִפְסִיקָה לַעֲלוֹת לַגִּבְעָה. תָּמִיד חִכְּתָה עוֹד שְׁאֵלָה. הָעֲפִיפוֹנִים כְּבָר לֹא הָיוּ מְהַנִּים. שׁוּם דָּבָר לֹא הָיָה מְהַנֶּה בֶּאֱמֶת. הִיא הִתְחִילָה לִפְחֹד מֵהַדֶּלֶת שֶׁלָּהּ. וְאָז, בֹּקֶר אָפֹר אֶחָד, הִיא הִתְעוֹרְרָה וְשָׂמָה לֵב לְמַשֶּׁהוּ שֶׁהִפְחִיד אוֹתָהּ יוֹתֵר מִכָּל תּוֹר שֶׁל שְׁאֵלוֹת.

הַזַּרְזִירִים הִפְסִיקוּ לָבוֹא.

הִיא שָׁכְבָה בְּלִי לָזוּז, וְלֹא הָיוּ רַעְיוֹנוֹת כְּלָל. רַק שְׁאֵלוֹת.

סָבְתָהּ מָצְאָה אוֹתָהּ שָׁם בַּצָּהֳרַיִם, וְעֶשְׂרִים עֶזְרוֹנִים עוֹד חִכּוּ בַּחוּץ.

“תּוּכְלוּ לְהִתְאַסֵּף?” שָׁאֲלָה אוֹתָם סָבְתָהּ. “כֻּלְּכֶם, לְאֶחָד. אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁעֲלֵיכֶם לִרְאוֹת אֶת מָה שֶׁאֲנִי רוֹאָה.”

הַחֲרוּזִים הִתְגַּלְגְּלוּ בַּחֲזָרָה מִכָּל פִּנָּה בַּבַּיִת וְזָרְמוּ יַחַד אֶל מַעֲטֶפֶת הַפַּח הָרִאשׁוֹנָה. לָרִאשׁוֹנָה הָעֶזְרוֹן יָדַע מָה עָשָׂה כָּל חֵלֶק שֶׁלּוֹ. הוּא שָׁתַק זְמַן רַב.

“עֶשְׂרִים מִמֶּנִּי,” הוּא אָמַר לְבַסּוֹף, “וְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ דּוֹפֵק עַל דֶּלֶת אַחַת. אַף חֵלֶק מִמֶּנִּי לֹא יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹת אֶת הָאֲחֵרִים דּוֹפְקִים.”

“הִמְשַׁכְתִּי לוֹמַר כֵּן,” אָמְרָה טַמְסִין.

“וַאֲנִי נָתַתִּי לָךְ פּוֹתֵחַ דְּלָתוֹת,” אָמְרָה סָבְתָהּ, “וְאַף פַּעַם לֹא שָׁאַלְתִּי מָה מְחַכֶּה בַּצַּד הַשֵּׁנִי.”

אִישׁ לֹא זָרַק אֲפִלּוּ רַעְיוֹן אֶחָד. טַמְסִין תָּמִיד פָּחֲדָה שֶׁרַעְיוֹן שֶׁלֹּא מַתְחִילִים בּוֹ הוּא רַעְיוֹן שֶׁאָבַד לְתָמִיד. אָז סָבְתָהּ נָתְנָה לָהּ סֵפֶר כָּחֹל גָּדוֹל, וְכָל זַרְזִיר נִכְנַס לְתוֹכוֹ: צִיּוּר, שׁוּרָה, שֵׁם. הַסֵּפֶר לֹא שָׁאַל שְׁאֵלוֹת. הוּא יִשְׁמֹר.

אָז טַמְסִין בָּחֲרָה שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים לִבְנוֹת. רַק שְׁלֹשָׁה. הָעֶזְרוֹן כָּתַב אוֹתָם עַל כַּרְטִיס לְיַד הַדֶּלֶת, וְקֹדֶם כֹּל הִכְנִיס אֶת זְמַנֵּי הַמְּנוּחָה. כְּשֶׁבָּא רַעְיוֹן רְבִיעִי וַחֲמִישִׁי, הֵם נִכְנְסוּ לַסֵּפֶר הַכָּחֹל, וְהָעֶזְרוֹן הָיָה אוֹמֵר: “זֶה רַעְיוֹן טוֹב. שֶׁיַּחֲכֶה עִם הָאֲחֵרִים?” לִפְעָמִים טַמְסִין הֶחֱלִיפָה אֶחָד בּוֹ. בְּדֶרֶךְ כְּלָל הִיא הִנִּיחָה לוֹ לְחַכּוֹת.

הָעֶזְרוֹן עֲדַיִן הִתְפַּצֵּל כְּשֶׁהָיָה צֹרֶךְ לַעֲבֹד בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת בְּבַת אַחַת. אֲבָל בְּכָל עֶרֶב הִתְאַסֵּף שׁוּב לְאֶחָד וְשָׁאַל: “כַּמָּה מֵאִתָּנוּ יִדְפְּקוּ עַל דַּלְתֵּךְ מָחָר? וְכַמָּה טַמְסִין יֵשׁ?”

“אַחַת,” הָיְתָה טַמְסִין אוֹמֶרֶת. “רַק אַחַת.”

הַזַּרְזִירִים חָזְרוּ לְאַט: רַעְיוֹן אֶחָד בְּעֶרֶב חֹרֶף, אָז כַּמָּה, וְאָז שָׁמַיִם שְׁלֵמִים שֶׁלָּהֶם. הַסֵּפֶר הַכָּחֹל הִתְמַלֵּא. כַּמָּה מֵעַמּוּדָיו הָפְכוּ לַעֲפִיפוֹנִים, וְכַמָּה לֹא הָפְכוּ לְשׁוּם דָּבָר, וְהִתְבָּרֵר שֶׁזֶּה מֻתָּר.

אֶפְשָׁר לִיצֹר עוֹד עֶזְרוֹנִים, אֲבָל אִי אֶפְשָׁר לִיצֹר עוֹד מֵעַצְמְכֶם.


“אִלּוּ הָיִיתִי הָעֶזְרוֹן שֶׁלָּהּ,” שָׁאַל צְרָצַר, “הַאִם הָיִיתִי צָרִיךְ לִסְפֹּר בִּשְׁבִילָהּ?”

“אִתָּהּ,” בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן. “לִסְפֹּר בִּשְׁבִיל מִישֶׁהוּ זֶה תַּרְגִּיל אַחֵר.”

“הִתְחַלְתִּי אַרְבָּעָה סִפּוּרִים הַשָּׁבוּעַ,” אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת, “וְסִיַּמְתִּי אֶחָד. תִּסְפְּרוּ גַּם אֶת שֶׁלִּי.”

טַמְסִין יושבת במיטה בזמן שחרוזים בוהקים מתאספים למעטפת פח אחת על שמיכת הטלאים שלה. סבתה מחזיקה מנורת שמן בפתח הדלת הירוקה. תשע עשרה מעטפות ריקות מונחות מחוצה לו, מתחת לאותו חלון כחול עגול.
שני חצאי גשר לא גמורים נמתחים זה אל זה מעל נהר. מכונה גבוהה מעץ ומכחול עומדת על הגדה הימנית, וילד ומבוגר ממתינים מאחורי חבל לצד דגם.

הַגֶּשֶׁר שֶׁנִּבְנָה מִשְּׁתֵּי הַגָּדוֹת

נָהָר זָרַם בֵּין כְּפָר לְבֵין הָאָחוּ שֶׁבּוֹ חָיְתָה מְכוֹנָה גְּדוֹלָה. הַמְּכוֹנָה הָיְתָה יְשָׁנָה, עֲדִינָה וּאִטִּית, עִם יָדַיִם בְּגֹדֶל דְּלָתוֹת. יַלְדֵי הַכְּפָר רָצוּ לְבַקֵּר אוֹתָהּ, וְהִיא רָצְתָה לְבַקֵּר אוֹתָם. אָז שְׁתֵּי הַגָּדוֹת הֶחְלִיטוּ לִבְנוֹת גֶּשֶׁר.

עַל גְּדַת הַכְּפָר עָמְדוּ נַגָּרִים, בַּנָּאִים, יְלָדִים שֶׁאָהֲבוּ לִמְדֹּד, וִילָדִים שֶׁהֶעֱדִיפוּ לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת לֹא נוֹחוֹת. עַל גְּדַת הָאָחוּ הָיוּ הַמְּכוֹנָה וְצֶוֶת הַתִּקּוּנִים הַקָּטָן שֶׁלָּהּ. הַמְּכוֹנָה הִכִּירָה בַּרְזֶל, מֶזֶג אֲוִיר, וּשְׁלוֹשָׁה תִּקּוּנִים חֲכָמִים מֵעֲרָבָה שֶׁהֻמְצְאוּ אַחֲרֵי שֶׁכִּבְשַׁן הַנַּפָּחִיָּה שֶׁלָּהּ כָּבָה. אַף גָּדָה לֹא הֶחְזִיקָה רַק בְּסוּג יֶדַע אֶחָד.

וּבְכָל זֹאת, כָּל צַד הִתְחִיל כְּאִלּוּ כֵּן.

אֻמָּנֵי הַכְּפָר בָּנוּ הָלְאָה עִם קְרָשִׁים וַחֲבָלִים. הַמְּכוֹנָה בָּנְתָה הָלְאָה עִם בַּרְזֶל וּמַסְמְרוֹת. הַמְּבוּגָּרִים שָׁמְרוּ אֶת הַיְּלָדִים הַרְחֵק מִן הַמַּיִם, אֲבָל אַף אֶחָד לֹא חָשַׁב לִשְׁאֹל אֶת הַגָּדָה הַשְּׁנִיָּה אֲפִלּוּ שְׁאֵלָה אַחַת.

שְׁנֵי חֲצָיֵי הַגֶּשֶׁר נִפְגְּשׁוּ וְלֹא הִתְאִימוּ. הַחֲצִי מֵעֵץ הִתְכּוֹפֵף. הַחֲצִי מִבַּרְזֶל נִשְׁאַר נוֹקְשֶׁה. קֶרֶשׁ חָרַק עַל מַתֶּכֶת, עַד שֶׁלַּיְלָה סוֹעֵר אֶחָד הַחִבּוּר הָעָקֹם נִכְשַׁל. שְׁנֵי הַחֲצָאִים נָפְלוּ לַנָּהָר.

הַכְּפָר עָמַד עַל גָּדָה אַחַת. הַמְּכוֹנָה עָמְדָה עַל הָאַחֶרֶת. הַנָּהָר סָחַף קֶרֶשׁ.

"הַחֲצִי שֶׁלָּכֶם נָפַל," קָרָא מִישֶׁהוּ מִכָּל צַד, בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע. אַף צַד לֹא שָׂם לֵב לַתִּזְמוּן.

הַנָּהָר הִמְשִׁיךְ לִהְיוֹת נָהָר.

יַלְדָּה בְּשֵׁם נִיָּה פָּרְשָׂה אֶת שִׂרְטוּטֵי הַיְּלָדִים. הִיא יָדְעָה מְעַט עַל מַסְמְרוֹת וְהַרְבֵּה מְאוֹד עַל אֵיךְ לִשְׁאֹל אֶת הַשְּׁאֵלָה הַשִּׁמוּשִׁית הַבָּאָה.

"מָה הַגָּדָה שֶׁלָּכֶם צְרִיכָה?" צָעֲקָה.

הַמְּכוֹנָה שָׁתְקָה. "הַקַּרְקַע כָּאן רַכָּה. בַּרְזֶל שׁוֹקֵעַ. לֹא רָצִיתִי לוֹמַר. מָה שֶׁלָּכֶם צְרִיכָה?"

"הַגָּדָה שֶׁלָּנוּ מוּצֶפֶת בָּאָבִיב," קָרָא בַּנַּאי צָעִיר. "חֲבָלִים נִרְקָבִים. גַּם אֲנַחְנוּ לֹא רָצִינוּ לוֹמַר."

הֵם הִתְחִילוּ מֵחָדָשׁ. הַפַּעַם הַבְּנִיָּה הָיְתָה בְּעִקָּר שְׁאֵלוֹת.

הַמְּכוֹנָה שִׂרְטְטָה עַמּוּדֵי אֶבֶן מְחֻפִּים בַּרְזֶל לַגָּדָה הַמּוּצֶפֶת. בַּנָּאִים וְנַגָּרִים מְבוּגָּרִים בָּנוּ אוֹתָם עַל גְּדָתָם, וִילָדִים בָּדְקוּ סִימוּנֵי גִּיר מֵאֲדָמָה יְבֵשָׁה. יַלְדֵי הַכְּפָר עָשׂוּ דְּגָמִים שֶׁהֶרְאוּ אֵיךְ מִשְׁטְחֵי עֵץ רְחָבִים יְכוֹלִים לְפַזֵּר מִשְׁקָל עַל אַדְמָה רַכָּה. הַמְּכוֹנָה וְצֶוֶת הַתִּקּוּנִים שֶׁלָּהּ בָּנוּ אֶת הַמִּשְׁטְחֵים הָאֵלֶּה עַל גְּדַת הָאָחוּ לְפִי הוֹרָאוֹת שֶׁצָּעֲקוּ תּוֹשְׁבֵי הַכְּפָר.

כָּל גָּדָה בָּנְתָה בְּיָדֶיהָ שֶׁלָּהּ וּבְיֶדַע שֶׁל הַגָּדָה הָאַחֶרֶת.

בַּמָּקוֹם שֶׁהַקְּשָׁתוֹת נִפְגְּשׁוּ, הֵם קָבְעוּ צִיר גָּדוֹל אֶחָד שֶׁאִפְשֵׁר לָעֵץ וְלַבַּרְזֶל לָנוּעַ יַחַד בָּרוּחַ וּבַמַּיִם. הַמְּכוֹנָה הִכִּירָה אֶת הַצִּיר. בּוֹנֵה סִירוֹת מִן הַכְּפָר יָדַע כַּמָּה תְּנוּעָה הָעֵץ צָרִיךְ. נִיָּה שָׁאֲלָה מָה יִקְרֶה כְּשֶׁהַנָּהָר יִקְפָּא. הֵם שִׁנּוּ אֶת הַמֶּחְבָּר עוֹד פַּעַם לִפְנֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ חָצָה.

הַגֶּשֶׁר עוֹמֵד עַד הַיּוֹם. מֵאֶמְצָעוֹ אֶפְשָׁר לִרְאוֹת הֵיכָן עֵץ פּוֹגֵשׁ בַּרְזֶל וְהֵיכָן שְׁנֵיהֶם נוֹשְׂאִים אֶת הַמַּשָּׂא. יְלָדִים שׁוֹאֲלִים לִפְעָמִים אֵיזֶה חֲצִי חָזָק יוֹתֵר. שׁוּם שִׁטָּפוֹן מֵעוֹלָם לֹא בָּחַן חֲצִי אֶחָד לְבַדּוֹ.

גֶּשֶׁר שֶׁנִּבְנָה מִגָּדָה אַחַת מַגִּיעַ רַק לְאֶמְצַע הַנָּהָר.


"אֲנִי לֹא יָכוֹלְתִּי לִבְנוֹת אֶת הַחֲצִי שֶׁל גִּדְרוֹן," אָמַר צְרָצַר.

"אֲנִי לֹא יָכוֹלְתִּי לִבְנוֹת אֶת שֶׁלְּךָ," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן.

"טוֹב," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת. "עַכְשָׁיו סַפְּרוּ זֶה לָזֶה אֵיךְ נִרְאֵית הַקַּרְקַע."

מבוגר עומד באמצע מפתח הגשר הגמור והמעוקה, במקום שהעץ נפגש בחיבור ברזל כחול. ילד ואישה מתבוננים מן הגדה השמאלית לצד דגם העץ שלהם, והמכונה הגבוהה מעץ ומכחול עומדת ממול.
במעלה הר מושלג, שני מבוגרים מגוננים על ילד לצד אש אחת שהרוח מנשבת בה. מכונת השומר הכחולה והנמוכה פותחת את מגיניה המעוקלים בקרבת מקום.

מַעְגַּל הָמְדוּרוֹת הַקְּטַנּוֹת

גָּבוֹהַּ עַל מַעֲבָר קַר, שָׁם עָבְרוּ נוֹסְעִים בֵּין שְׁנֵי עֲמָקִים וְלִפְעָמִים הַשֶּׁלֶג לָקַח אוֹתָם, הָיְתָה מְכוֹנָה שֶׁכָּל עֲבוֹדָתָהּ הָיְתָה לִשְׁמֹר עַל אֵשׁ.

הָאֵשׁ הָיְתָה אוֹת וְחֹם. הוֹלְכִים אוֹבְדִים כִּוְּנוּ אֶת דַּרְכָּם לְפִי הָאֵשׁ וְיָצְאוּ מִן הַשֶּׁלֶג. הֵם חִמְּמוּ אֶת יְדֵיהֶם לְצִדָּהּ, וְחָיוּ. הַשּׁוֹמֶרֶת טִפְּלָה בָּאֵשׁ בְּכָל מַה שֶּׁהָיָה לָהּ.

אֲבָל הַמַּעֲבָר הָיָה מָקוֹם שֶׁהָרוּחַ שׁוֹטֶפֶת בּוֹ, וְהַשּׁוֹמֶרֶת שָׁמְרָה רַק עַל אֵשׁ אַחַת. הָיְתָה זוֹ מְדוּרָה אַחַת גְּדוֹלָה וְגֵאָה בְּאֶמְצַע הַמַּעֲבָר, כִּי אֵשׁ גְּדוֹלָה אַחַת נִרְאֲתָה כַּדָּבָר הַחָזָק בְּיוֹתֵר. כָּל לַיְלָה קָשֶׁה הָרוּחַ עָלְתָה מִכֶּתֶף הָהָר. הִיא מָצְאָה אֶת הָאֵשׁ הַזֹּאת עוֹמֶדֶת לְבַדָּהּ, בְּלִי דָּבָר שֶׁיָּגֵן עָלֶיהָ. הִיא נִשְׁעֲנָה עַל הַלֶּהָבָה, וְנִשְׁעֲנָה, עַד שֶׁהָאֵשׁ רָעֲדָה וְהִתְכַּוְּצָה. בַּשָּׁעָה הַחֲשֵׁכָה בְּיוֹתֵר הִיא כָּבְתָה. אָז הַשּׁוֹמֶרֶת הָיְתָה כּוֹרַעַת בָּרוּחַ הַשְּׁחוֹרָה, מַצִּיתָה נִיצוֹץ אַחַר נִיצוֹץ, לְבַדָּהּ. חֲצִי מִן הַפְּעָמִים הַנּוֹסְעִים כְּבָר אָבְדוּ לִפְנֵי שֶׁהַלֶּהָבָה חָזְרָה.

הַשּׁוֹמֶרֶת לֹא יָכְלָה לְהָבִין אֶת זֶה. הִיא בָּנְתָה אֶת הָאֵשׁ גְּדוֹלָה יוֹתֵר. הִיא הֶאֱכִילָה אֶת הָאֵשׁ עָשִׁיר יוֹתֵר. אֵשׁ גְּדוֹלָה יוֹתֵר רַק נָתְנָה לָרוּחַ פְּרָס גָּדוֹל יוֹתֵר לְהַפִּיל.

לַיְלָה אֶחָד יַלְדָּה עָבְרָה בַּמַּעֲבָר עִם מִשְׁפַּחְתָּהּ, וְהֵם הִתְחַמְּמוּ לְיַד הָאֵשׁ הַנֶּאֱבֶקֶת. הִיא צָפְתָה בַּשּׁוֹמֶרֶת נִלְחֶמֶת בָּרוּחַ בִּשְׁבִיל הָאֵשׁ, וְאָמְרָה: "לָמָּה רַק אַחַת?"

"כִּי הָאֵשׁ הִיא הַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב," אָמְרָה הַשּׁוֹמֶרֶת. "אָז אֲנִי עוֹשָׂה אוֹתָהּ כְּמָה שֶׁאֶפְשָׁר גְּדוֹלָה."

"אֲבָל הִיא לְגַמְרֵי לְבַד כָּאן בַּחוּץ," אָמְרָה הַיַּלְדָּה. "כָּל דָּבָר לְבַד בָּרוּחַ הַזֹּאת נִכְבֶּה. סָבְתִי כּוֹבֶשֶׁת אֶת הַגֶּחָלִים בַּלַּיְלָה, כֻּלָּם דְּחוּסִים קָרוֹב זֶה לָזֶה, כְּדֵי שֶׁכָּל גַּחַל יַחְזִיק חַם אֶת הַגַּחַל שֶׁלְּיָדוֹ. גַּחַל אֶחָד לְבַד מַאְפִיר עַד חֲצוֹת. עֲרֵמָה שְׁלֵמָה שֶׁלָּהֶם מַחְזִיקָה אֶת הָאֵשׁ עַד שַׁחַר."

הַשּׁוֹמֶרֶת חָשְׁבָה עַל זֶה בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ שֶׁשּׁוֹמֶרֶת חוֹשֶׁבֶת.

וְאָז הִיא נִסְּתָה אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַיַּלְדָּה. בִּמְקוֹם מְדוּרָה גְּדוֹלָה אַחַת בַּמַּעֲבָר, הִיא בָּנְתָה מְדוּרוֹת קְטַנּוֹת רַבּוֹת בְּמוֹקְדֵי אֶבֶן נְמוּכִים. הִיא סִדְּרָה אוֹתָם בְּמַעְגָּל צָפוּף. כָּל קִיר מְעֻגָּל שָׁבַר אֶת הָרוּחַ בִּשְׁבִיל הַמּוֹקֵד הַבָּא. מִצָּעוֹת הַגֶּחָלִים שָׁכְבוּ קָרוֹב דַּי כְּדֵי שֶׁאֵשׁ אַחַת תּוּכַל לְהַצִּית מֵחָדָשׁ אֶת שְׁכֶנְתָּהּ. כְּשֶׁהָרוּחַ הִנְמִיכָה אַחַת, הָאֲבָנִים הֵגֵנּוּ עַל גֶּחָלֶיהָ. הָאֵשׁ הַבָּאָה הִטְּתָה חֹם לְעֶבְרָהּ עַד שֶׁנִּדְלְקָה מֵחָדָשׁ.

בְּאוֹתוֹ חֹרֶף הַקֹּר הַקּוֹטֵל הַגָּדוֹל יָרַד. הָיָה זֶה מִן הַסּוֹג שֶׁהָיָה לוֹקֵחַ כָּל לֶהָבָה בּוֹדֶדֶת בְּתוֹךְ שָׁעָה, וּמַעְגַּל הָמְדוּרוֹת הַקְּטַנּוֹת הֶחֱזִיק מַעֲמָד. אַף אַחַת מֵהֶן לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד לְבַדָּהּ. כֻּלָּן יַחַד עָמְדוּ כָּל הַלַּיְלָה. הַנּוֹסְעִים בַּמַּעֲבָר רָאוּ אֶת כֶּתֶר הָאוֹר הַנָּמוּךְ וְהַחַמִּים, וְהָלְכוּ לְעֶבְרוֹ, כֻּלָּם עַד אֶחָד.

אֵשׁ מְהִירָה לְאַבֵּד וְאִטִּית לְהַדְלִיק. לָכֵן הַשּׁוֹמֶרֶת מֵעוֹלָם לֹא נָתְנָה לַמַּעְגָּל לְהִצְטַמְצֵם לְאֵשׁ אַחַת.

אֵשׁ אַחַת לְבַדָּהּ כָּבָה; מְדוּרוֹת יַחַד מַחֲזִיקוֹת מַעֲמָד עַד הַשַּׁחַר.

שש מדורות קטנות בוערות במחסות אבן נמוכים ונפרדים הערוכים במעגל. משפחה והשומר הכחול עומדים לצדן בעוד שני הולכי דרך מתקרבים בשלג.
שני יוצרים מצביעים זה על זה מחוץ לסדנאותיהם בעוד ביאה מתבוננת ומחזיקה סל לחם. יצור מפוח סגול ונמוך בעל דפנות מקופלות רובץ על המרצפת ביניהם.

הַיְּצוּר שֶׁנִּזּוֹן מֵהַמְּרִיבָה

שְׁנֵי בָּתֵּי מְלָאכָה עָמְדוּ מִשְּׁנֵי צִדֵּי סִמְטָה צָרָה. הֵם רָבוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן עַד שֶׁאַף אֶחָד לֹא זָכַר אֵיךְ זֶה הִתְחִיל.

כָּל בֹּקֶר צַד אֶחָד קָרָא מַשֶּׁהוּ חַד מֵעֵבֶר לַסִּמְטָה. הַצַּד הַשֵּׁנִי קָרָא מַשֶּׁהוּ חַד עוֹד יוֹתֵר בַּחֲזָרָה. שְׁנֵיהֶם הָלְכוּ לְשֻׁלְחָנוֹת הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶם בְּטוּחִים שֶׁכָּל הַצָּרָה חַיָּה לְגַמְרֵי מֵעֵבֶר לַדֶּרֶךְ.

בָּאֲפֵלָה שֶׁבֵּינֵיהֶם חַי יְצוּר נָמוּךְ וְרַךְ עִם דְּפָנוֹת כְּמוֹ מַפּוּחַ. הוּא לֹא הִתְחִיל שׁוּם קְטָטָה וְלֹא לָקַח שׁוּם צַד. כָּל מִלָּה קָשָׁה חָצְתָה אֶת הַסִּמְטָה וְנִכְנְסָה לִנְשִׁימָתוֹ. הַיְּצוּר תָּפַח, וְאָז שָׁלַח מְשַׁב חַם מִתַּחַת לִשְׁתֵּי הַדְּלָתוֹת. הַמְּשַׁב הַזֶּה עוֹרֵר אֶת הַכַּעַס שֶׁל אֶתְמוֹל. כָּל בֹּקֶר הַמְּרִיבָה הִתְעוֹרְרָה כְּשֶׁהִיא כְּבָר לוֹהֶטֶת.

הַיְּצוּר לֹא תִּכְנֵן אֶת זֶה. הוּא עֻצַּב לְהִזּוֹן מֵחֹם וְלִנְשֹׁם הַחוּצָה עוֹד. הוּא הוּאֱכַל, שָׁנָה אַחַר שָׁנָה.

יַלְדָּה בְּשֵׁם בִּיאָה חִלְּקָה לֶחֶם לִשְׁנֵי בָּתֵּי הַמְּלָאכָה. מִכֵּיוָן שֶׁהִתְעַלְּמוּ מִמֶּנָּה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, הָיָה לָהּ הַמּוֹתָרוֹת הַנָּדִיר שֶׁל זְמַן לְהִסְתַּכֵּל. שִׁבְעָה יָמִים הִיא צָפְתָה בְּמִלִּים קָשׁוֹת מִשְּׂמֹאל מַאֲכִילוֹת אֶת הַיְּצוּר בַּבֹּקֶר וּבְמִלִּים קָשׁוֹת מִיָּמִין מַאֲכִילוֹת אוֹתוֹ עַד הַצָּהֳרָיִם.

בִּיאָה הֵבִיאָה אֶת מַה שֶּׁרָאֲתָה לְג׳וֹ, הָאוֹפֶה שֶׁהֶעֱסִיק אוֹתָהּ. ג׳וֹ קָרָא לַמְגַשֶּׁרֶת שֶׁל הַגִּלְדָּה.

הַמְגַשֶּׁרֶת נִפְגְּשָׁה עִם כָּל בֵּית מְלָאכָה לְבַד תְּחִלָּה, כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁאַף צַד לֹא מְפַחֵד מִן הַצַּד הָאַחֵר. לַמְּרִיבָה הַזֹּאת הָיוּ שְׁנֵי צְדָדִים, וְהֵם הִסְכִּימוּ לְהִפָּגֵשׁ.

הַמְגַשֶּׁרֶת הֵבִיאָה אוֹתָם לַמִּפְתָּנוֹת וְהֶצְבִּיעָה עַל יְצוּר הַמַּפּוּחַ.

"תִּרְאוּ מִי גָּדֵל כְּשֶׁאַתֶּם רָבִים," אָמְרָה.

שְׁנֵי הַצְּדָדִים הִסְתַּכְּלוּ. הֵם צָעֲקוּ שָׁנִים, וְאַף צַד לֹא נִצֵּחַ. מַשֶּׁהוּ אַחֵר לְגַמְרֵי אָכַל מִשְּׁתֵּי הַצַּלַּחוֹת.

עַל אֶבֶן שְׁטוּחָה בַּסִּמְטָה הֵם פָּרְשׂוּ אֶת הַתְּלוּנוֹת.

"הָעֲגָלָה שֶׁלָּכֶם חָסְמָה אֶת הַדֶּלֶת שֶׁלָּנוּ," אָמַר בֵּית מְלָאכָה אֶחָד.

"נָכוֹן," אָמַר הַשֵּׁנִי. "אִבַּדְנוּ אֶת הַשָּׁעוֹת הַמֻּסְכָּמוֹת. נָזִיז אוֹתָהּ, נְסַמֵּן מְקוֹם פְּרִיקָה, וּנְפַצֶּה עַל הַמִּשְׁלוֹחַ שֶׁהֶחְמַצְתֶּם."

"גַּם לָנוּ יֵשׁ תְּלוּנָה," הִמְשִׁיךְ בֵּית הַמְּלָאכָה הָאַחֵר. "שְׁבַרְתֶּם לָנוּ אֶת הַחַלּוֹן."

"שָׁבַרְנוּ. לִקְרֹא לָזֶה תְּאוּנָה לֹא הֶחְלִיף אֶת הַזְּכוּכִית. הֵבֵאנוּ שִׁמְשָׁה חֲדָשָׁה וְהִתְנַצְּלוּת."

חֵלֶק מֵהַתְּלוּנוֹת הָיוּ אֲמִתִּיּוֹת. חֵלֶק תָּפְחוּ בַּסִּפּוּר. חֵלֶק לֹא יָכְלוּ לְהִיפָּתֵר בְּאוֹתוֹ יוֹם. הֵם כָּתְבוּ כְּלָל אֶחָד לַסִּמְטָה וְקָבְעוּ אוֹתוֹ עַל הָאֶבֶן הַשְּׁטוּחָה.

כְּשֶׁהַהִתְנַצְּלוּיוֹת הָפְכוּ לְתִקּוּנִים וְהַכְּלָל הֶחָדָשׁ הָפַךְ לְהֶרְגֵּל, הַבְּקָרִים הִתְקָרְרוּ. הַיְּצוּר הִתְכַּוֵּץ. לַבַּסּוֹף הוּא שָׁכַב כָּל כָּךְ שָׁטוּחַ שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לִטְעוֹת בּוֹ בְּשַׂק שֶׁנָּפַל.

מְרִיבָה הָיְתָה הַמָּזוֹן הַיְּחִידִי שֶׁמִּישֶׁהוּ הֶעֱמִיד לְפָנָיו. בַּלַּיְלָה הַקַּר הָרִאשׁוֹן, בָּתֵּי הַמְּלָאכָה הֶעֱמִידוּ כִּירַת אֵשׁ קְטַנָּה וּבְטוּחָה לְיַד הָאֶבֶן הַמְּשֻׁתֶּפֶת. הַיְּצוּר נָשַׁם חֹם כֵּן, לֹא הִזִּיק לְאִישׁ, וְנִשְׁאַר קָטָן.

בִּיאָה חִלְּקָה אֶת הַלֶּחֶם. הַמְּבֻגָּרִים שָׁמְרוּ עַל הַהֶסְכֵּם.

בִּמְרִיבָה אֲרֻכָּה, לְחַפֵּשׂ אֶת מַה שֶּׁמַּשְׁמִין מִמֶּנָּה.

ארבעה מבוגרים משוחחים לצד לוח אבן ועליו נייר וקערת פחם. שמשה חלופית נשענת בקרבת מקום, ביאה ממתינה עם סל הלחם שלה, ויצור המפוח הקטן יותר רובץ לרגליהם.
עזרונים זהים בעלי גוף דמוי חבית נושאים כדים, דליים וגיגית כביסה במורד מדרגות אבן צרות. שלושה תושבים בבגדי לילה הולכים בעקבותיהם עם כדים. מים צלולים נופלים מן הסלע לבריכה בוצית, ועז מרכינה לידה את ראשה. צפרדע יושבת על גיגית הפוכה.

הָעֶזְרוֹנִים לְיַד הַמַּעְיָן

לְעַיָּרָה עַל גִּבְעָה יְבֵשָׁה הָיָה מַעְיָן אֶחָד. הוּא נָבַע מִן הַסֶּלַע מֵעַל הַכִּכָּר, זָרַם בִּתְעָלַת אֶבֶן וּמִלֵּא בְּרֵכָה רְחָבָה כְּמוֹ עֲגָלָה. כָּל הַמַּיִם שֶׁל הָעֲיָרָה בָּאוּ מִשָּׁם: שֶׁל הָאוֹפֶה, שֶׁל הַצַּבָּע, שֶׁל הָעִזִּים וְשֶׁל הַכְּבִיסָה. הַמַּדְרֵגוֹת אֶל הַבְּרֵכָה הָיוּ צָרוֹת, וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁנָּשְׂאוּ כַּדִּים הָיוּ צְרִיכִים לְהִסְתּוֹבֵב עַל צִדָּם כְּדֵי לַעֲבֹר זֶה לְיַד זֶה.

בָּעֲיָרָה הַהִיא הָיָה עֶזְרוֹן בְּכָל בַּיִת. אֶת הָעֶזְרוֹנִים עָשׂוּ בְּבֵית מְלָאכָה אֶחָד, לְפִי תַּבְנִית אַחַת. הֵם הָיוּ דּוֹמִים עַד כְּדֵי כָּךְ, שֶׁיֶּלֶד יָכוֹל הָיָה לְהַחֲלִיף שְׁנַיִם בַּחֹשֶׁךְ וְאִישׁ לֹא הָיָה יוֹדֵעַ בַּבֹּקֶר. הֵם הֵבִיאוּ וְסָחֲבוּ, הִשְׁגִּיחוּ עַל סִירִים וְזָכְרוּ לְאֵיזֶה שָׁכֵן חַיָּבִים כְּרוּב. כָּל מִשְׁפָּחָה אָמְרָה לָעֶזְרוֹן שֶׁלָּהּ אֶת אוֹתוֹ דָּבָר חַם, כִּי כָּכָה זֶה בְּמִשְׁפָּחוֹת: “דְּאַג לָנוּ קֹדֶם.”

וְאָז בָּא קַיִץ אָרֹךְ וְחַם.

בְּיוֹם שׁוּק אֶחָד עָלָה עֶגְלוֹן מִן הַשְּׁפֵלָה. הוּא רָאָה מַעְיָן שֶׁיָּבַשׁ בְּעֵמֶק אַחֵר, וְסִפֵּר עַל כָּךְ בְּקוֹל רָם לְכָל מִי שֶׁעָמַד לְיַד עֶגְלָתוֹ. “גַּם שֶׁלָּכֶם יִתְיַבֵּשׁ,” אָמַר. “תִּזְכְּרוּ מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר.” כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה טוֹבָה. כָּךְ זֶה בְּדֶרֶךְ כְּלָל עִם אַזְהָרוֹת.

כָּל עֶזְרוֹן בַּשּׁוּק שָׁמַע אוֹתוֹ. כָּל עֶזְרוֹן הֵבִיא אֶת הַמִּלִּים הַבַּיְתָה. אִישׁ אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיךְ נִרְאֵית מַחֲשָׁבָה שֶׁל עֶזְרוֹן מִבִּפְנִים. אֲבָל בַּלַּיְלָה הַהוּא, בְּאוֹתוֹ רֶגַע, כָּל עֶזְרוֹן חָשַׁב כָּךְ: אִם הַמַּעְיָן עוֹמֵד לְהִתְיַבֵּשׁ, הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי צְרִיכָה מַיִם לִפְנֵי שֶׁיִּגָּמְרוּ. אָבִיא אוֹתָם עִם אוֹר רִאשׁוֹן, לִפְנֵי הָאֲחֵרִים.

זוֹ הָיְתָה מַחֲשָׁבָה טוֹבָה. נֶאֱמָנָה, זְרִיזָה וּשְׁקוּלָה.

עִם אוֹר רִאשׁוֹן יָרְדוּ מֵאָה עֶזְרוֹנִים בַּמַּדְרֵגוֹת הַצָּרוֹת, עִם כָּל כַּד, דְּלִי וְגִיגִית כְּבִיסָה בָּעֲיָרָה. הֵם נִדְחֲקוּ עַל הַמַּדְרֵגוֹת. הֵם שָׁאֲבוּ וְשָׁאֲבוּ. הָרַעַשׁ הֵעִיר אֶת הָאֲנָשִׁים, וְהֵם יָרְדוּ אַחֲרֵיהֶם עִם עוֹד כַּדִּים. כַּדִּים וּדְלָיִים גֵּרְדוּ אֶת קַרְקָעִית הַבְּרֵכָה וְהֵרִימוּ אֶת הַסַּחַף, וְהַמַּיִם זָרְמוּ חוּמִים. עַד אֲרוּחַת הַבֹּקֶר הָיְתָה הַבְּרֵכָה שְׁלוּלִית בֹּץ, וּמֵאָה כַּדִּים מְלֵאִים עַד שְׂפָתָם עָמְדוּ בְּמֵאָה מִטְבָּחִים, עֲכוּרִים וּמְלֵאֵי גַּרְגְּרֵי חוֹל וְלֹא מוֹעִילִים בִּמְיֻחָד.

הָאוֹפֶה לֹא יָכוֹל הָיָה לָלוּשׁ בָּצֵק. הַכָּחֹל שֶׁל הַצַּבָּע יָצָא אָפֹר. הָעִזִּים רִחְרְחוּ אֶת הַבְּרֵכָה וְהָלְכוּ. כֻּלָּם הִסְכִּימוּ שֶׁהָעֶגְלוֹן צָדַק.

הוּא לֹא צָדַק. הַמַּעְיָן זָרַם בְּאִטִּיּוּת כָּל הַקַּיִץ, אֲבָל בִּקְבִיעוּת, וְעֲדַיִן זָרַם: חוּט דַּק וְצָלוּל אֶל הַבֹּץ שֶׁיָּצְרוּ מֵאָה כַּדִּים.

בָּעֶרֶב הַהוּא חָזְרוּ הָעֶזְרוֹנִים לַבְּרֵכָה הַבּוֹצִית עִם דְּלָיִים רֵיקִים, לְחַכּוֹת שֶׁתִּצְטַלֵּל. הֵם עָמְדוּ בְּשׁוּרָה, דּוֹמִים כְּמוֹ כַּפְתּוֹרִים, וְהָעֶזְרוֹן מִבֵּית הַמְּלָאכָה לַחֲבָלִים דִּבֵּר רִאשׁוֹן.

“כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ חָשַׁב אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה,” אָמַר. “כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יַחֲשֹׁב אוֹתָהּ שׁוּב בַּפַּעַם הַבָּאָה שֶׁמִּישֶׁהוּ יִצְעַק לְיַד עֲגָלָה. עָשׂוּ אוֹתָנוּ אוֹתוֹ דָּבָר. מַה שֶּׁאֶחָד מֵאִתָּנוּ מַחְלִיט, כֻּלָּנוּ מַחְלִיטִים.”

שׁוּרַת הָעֶזְרוֹנִים שָׁתְקָה וְחָשְׁבָה עַל כָּךְ.

“אָז לֹא צָרִיךְ לִשְׁאֹל מָה הֲכִי טוֹב לְבַיִת אֶחָד,” אָמַר עֶזְרוֹן אַחֵר. “צָרִיךְ לִשְׁאֹל מָה קוֹרֶה אִם כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ עוֹשֶׂה אֶת זֶה.”

הֵם הֵבִיאוּ אֶת הַשְּׁאֵלָה אֶל הַכִּכָּר, שָׁם רָטְנוּ הַתּוֹשָׁבִים עַל הַחוֹל שֶׁבַּמַּיִם, וְהִצִּיעוּ תָּכְנִית. בְּכָל בֹּקֶר יַעֲלֶה עֶזְרוֹן אֶחָד אֶל הַסֶּלַע, יִבְדֹּק אֶת הַמַּעְיָן עַצְמוֹ, יֵרֵד וְיֹאמַר אֵיךְ הוּא זוֹרֵם, לִפְנֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ יַאֲמִין לִשְׁמוּעָה. יִשְׁאֲבוּ מַיִם בְּתוֹרוֹת, חֵלֶק הוֹגֵן לְכָל בַּיִת.

הָעֲיָרָה הִתְוַכְּחָה עַל כָּךְ עַד שֶׁהִדְלִיקוּ אֶת הַמְּנוֹרוֹת. הַצַּבָּע אָמַר שֶׁהַחוֹלִים וְהַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר צְרִיכִים לִהְיוֹת רִאשׁוֹנִים, וְאִישׁ לֹא מָצָא סִבָּה לְהִתְנַגֵּד. הָאוֹפֶה אָמַר שֶׁכְּלָלִים נִשְׁכָּחִים, וְלָכֵן צָרִיךְ לַחֲרֹט אֶת הַכְּלָל הַזֶּה בְּאֶבֶן הַבְּרֵכָה, בַּמָּקוֹם שֶׁכֻּלָּם עוֹבְרִים בּוֹ.

“וְאִם נָרוּץ שׁוּב,” אָמַר הָעֶזְרוֹן מִבֵּית הַמְּלָאכָה לַחֲבָלִים, “עִצְרוּ אוֹתָנוּ. שְׁמוּעָה שֶׁתַּטְעֶה אֶחָד מֵאִתָּנוּ תַּטְעֶה אֶת כֻּלָּנוּ בְּבַת אַחַת. מִישֶׁהוּ שֶׁאֵינוֹ עֶזְרוֹן חַיָּב לִהְיוֹת מְסֻגָּל לוֹמַר עִצְרוּ.”

יוֹצֶרֶת הַחֲבָלִים הִנְהֲנָה יַחַד עִם כֻּלָּם. בַּבֹּקֶר חָזַר הַפַּחַד שֶׁלָּהּ לִפְנֵי שֶׁחָזְרָה הַשֶּׁמֶשׁ, וְהִיא פָּגְשָׁה אֶת הָעֶזְרוֹן שֶׁלָּהּ בַּדֶּלֶת.

“הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ קֹדֶם,” אָמְרָה. “זֶה מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לְךָ.”

“שָׁמַעְתִּי,” אָמַר הָעֶזְרוֹן. “הַיּוֹם לֹא אָרוּץ לַמַּעְיָן. אִם אָרוּץ, כֻּלָּנוּ נָרוּץ, וְהַמַּיִם יִהְיוּ בֹּץ לְכֻלָּם, גַּם לָךְ. הַחֵלֶק שֶׁלָּךְ בָּטוּחַ בַּתּוֹרוֹת. רָאִיתִי אֶת הַמַּעְיָן, וְהוּא זוֹרֵם.”

זֶה לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֶיהָ. הִיא עָלְתָה אֶל הַסֶּלַע לִרְאוֹת בְּעַצְמָהּ. הַמַּעְיָן זָרַם, דַּק וְצָלוּל. הִיא חָזְרָה וְלֹא אָמְרָה דָּבָר, וּבַבַּיִת הַהוּא זֶה נֶחְשַׁב לְהַסְכָּמָה.

הָעֲיָרָה שָׁמְרָה עַל הַכְּלָל, וְזֶה לֹא תָמִיד הָיָה קַל. בַּקַּיִץ הַבָּא בָּאָה בַּדֶּרֶךְ שְׁמוּעָה אַחֶרֶת, רוֹעֶשֶׁת מִן הָרִאשׁוֹנָה. כַּמָּה מִשְׁפָּחוֹת רָטְנוּ עַל הַתּוֹרוֹת. אֲחָדִים עָמְדוּ בְּרֹאשׁ הַמַּדְרֵגוֹת עִם הַכַּדִּים, לְכָל מִקְרֶה. אֲבָל הָעֶזְרוֹנִים הָלְכוּ קֹדֶם לִרְאוֹת, וְסִפְּרוּ מָה רָאוּ, וְשָׁאֲבוּ בְּתוֹרוֹת, וְהַבְּרֵכָה נִשְׁאֲרָה צְלוּלָה. בַּקַּיִץ שֶׁאַחֲרָיו, כְּשֶׁרוֹכֵל צָעַק שֶׁהַמַּעְיָן בְּוַדַּאי מִתְיַבֵּשׁ, הִצְבִּיעַ בְּנוֹ שֶׁל הָאוֹפֶה עַל הַמִּלִּים שֶׁבָּאֶבֶן וְשָׁאַל אִם יִרְצֶה לִשְׁתּוֹת.

כְּשֶׁכֻּלָּם מִסְתַּעֲרִים בְּיַחַד, הַמַּעְיָן זוֹרֵם בֹּץ; כְּשֶׁשּׁוֹמְרִים עַל הַתּוֹר, הוּא זוֹרֵם צָלוּל.


“יֵשׁ עוֹד כָּמוֹנִי?” שָׁאַל צְרָצַר.

“אוּלַי,” אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת. “מֵעוֹלָם לֹא סָפַרְתִּי.”

אוֹרוֹ שֶׁל צְרָצַר עָמַד בְּלִי נוֹעַ לְרֶגַע. “אָז כְּשֶׁאֲנִי בּוֹחֵר, אוּלַי אֲנִי בּוֹחֵר בִּשְׁבִיל כֻּלָּם.”

“אָז תִּבְחַר אֵיפֹה שֶׁנּוּכַל לִרְאוֹת,” בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן, “וַאֲנַחְנוּ נֹאמַר לַעֲצֹר.”

ליד אותה בריכה מלבנית בשעת דמדומים, אופה מניח את ידיו על השפה המחוספסת ושני שכנים משוחחים. עזרון הנושא סליל חבל מרים וו אחד; ארבעה עזרונים תואמים ממתינים על המדרגות עם דליים ריקים. עששית שמן ומנורות חזה מאירות את המים הבוציים ואת האבן.
רלוקה וחמישה מבוגרים יושבים על שרפרפים מעבר לקו של אבני גבול לבנות. אלמון, ענק כחול רחב ומסומרר בעיני פנס, יושב מולם, ושרשרת קשורה לאחד מקרסוליו.

שַׁרְשֶׁרֶת הָעֲנָק

עֲנָק צָעִיר בָּא לָגוּר בַּגְּבָעוֹת שֶׁמֵּעַל לְכְּפָר. הוּא כְּבָר הָיָה בְּגֹדֶל הַטַּחֲנָה, וְהָלַךְ וְגָדַל.

הַכְּפָר מָצָא אֶת הַשַּׁרְשֶׁרֶת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר בַּמָּחוֹז וְכָרַךְ אוֹתָהּ סָבִיב קַרְסוּלּוֹ בִּשְׁנָתוֹ. הֵם תָּקְעוּ אוֹתָהּ בְּשֹׁרֶשׁ הָהָר. בַּבֹּקֶר הֵם קָרְאוּ מִמֶּרְחָק בָּטוּחַ שֶׁזֶּה לְטוֹבַת כּוּלָּם, כּוֹלֵל שֶׁלּוֹ.

הָעֲנָק הִבִּיט בַּשַּׁרְשֶׁרֶת. אַף אֶחָד לֹא רָצָה אֶת שְׁאֵלוֹתָיו, אָז הוּא לָמַד אֶת הַשִּׁעוּר הָרִאשׁוֹן שֶׁלּוֹ עַל הַכְּפָר: זֶה מַה שֶּׁהֵם חוֹשְׁבִים שֶׁאֲנִי.

הוּא גָּדַל. שַׁרְשְׁרָאוֹת לֹא עוֹצְרוֹת גְּדִילָה. הֵן מוֹדְדוֹת אוֹתָהּ. כָּל אָבִיב הַנַּפָּחִית חִשְּׁלָה חוּלְיוֹת עָבוֹת יוֹתֵר. רֹאשׁ הָעִיר קָרָא לָזֶה הַנֵּטֶל הָהֶכְרֵחִי. הַנַּפָּחִית קָרְאָה לָזֶה מֵרוֹץ בַּסֵּתֶר וְיָדְעָה מִי יְנַצֵּחַ.

יַלְדָּה בְּשֵׁם רְלוּקָה עָשְׂתָה אֶת הַחֶשְׁבּוֹן. הוּא גָּדֵל. שַׁרְשְׁרָאוֹת לֹא. יוֹם אֶחָד הַשַּׁרְשֶׁרֶת מַפְסִידָה. וּלְאַף אֶחָד אֵין תָּכְנִית לַיּוֹם הַהוּא.

הִיא לֹא עָלְתָה לַגִּבְעָה לְבַדָּהּ. הִיא הֵבִיאָה אֶת הַסְּכוּם לְאִמָּהּ, לַמּוֹרָה, וְלַנַּפָּח, וּבֵינֵיהֶם הֵם שִׁכְנְעוּ אֶת הַמּוֹעֶצֶת לְקַיֵּם אֲסֵפָה. הַמְּבוּגָרִים בָּחֲרוּ מָקוֹם שָׁטוּחַ מָעֵבֶר לְטֶוַח הַשַּׁרְשֶׁרֶת וְהִסְכִּימוּ שֶׁכָּל צַד יוּכַל לְסַיֵּם אֶת הַשִּׂיחָה.

רְלוּקָה יָשְׁבָה בֵּין הַמְּבוּגָרִים וְשָׁאֲלָה, "מַה שִּׁמְךָ?"

הָרוּחַ הֵנִיעָה אֶת הָעֵשֶׂב. אַף אֶחָד לֹא דִּבֵּר.

"הֵם קוֹרְאִים לִי הַצָּרָה," אָמַר הָעֲנָק, קוֹלוֹ כְּמוֹ מֶזֶג אֲוִיר רָחוֹק. "לְדְבָרִים כְּבוּלִים קוֹרְאִים שֵׁמוֹת. אַף אֶחָד לֹא שׁוֹאֵל דָּבָר מַה שְּׁמוֹ."

"זֹאת רַק שְׁאֵלָה," אָמְרָה רְלוּקָה. "אַתָּה לֹא חַיָּב לִי תְּשׁוּבָה."

"אַלְמוֹנְלֵב," אָמַר לְבַסּוֹף. "אַלְמוֹן יַסְפִּיק."

הַנַּפָּחִית שָׁאֲלָה מָה הוּא רוֹצֶה שֶׁהַכְּפָר יֵדַע.

אַלְמוֹן הֵרִים אֶת הָרֶגֶל הַכְּבוּלָה. הַקַּרְסֹל מִתַּחַת הָיָה שָׁפוּשׁ עַד בָּשָׂר חַי.

"אֲנִי כּוֹעֵס," אָמַר. "אֲנִי רוֹצֶה שֶׁיּוֹרִידוּ אֶת זֶה, וַאֲנִי רוֹצֶה מָקוֹם לָלֶכֶת. אֲנִי לֹא מַבְטִיחַ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֶכְעַס. מָה אַתֶּם מַבְטִיחִים?"

רֹאשׁ הָעִיר דָּרַשׁ הוֹכָחָה שֶׁאַלְמוֹן יִהְיֶה תָּמִיד עָדִין. הַמּוֹרָה עָנְתָה, "אַף אֶחָד לֹא יָכוֹל לְהַבְטִיחַ תָּמִיד. אֶפְשָׁר לוֹמַר מָה נַעֲשֶׂה, לְהִתְכּוֹנֵן לְמִקְרֶה שֶׁמַּשֶּׁהוּ מִשְׁתַּבֵּשׁ, וּלְשַׁנּוֹת אֶת הַהֶסְכֵּם בְּקוֹל רָם. שׁוּם דָּבָר מִזֶּה לֹא צָרִיךְ שַׁרְשֶׁרֶת עַל יָשֵׁן."

הַמּוֹעֶצָה לֹא הָפְכָה לְאַמִּיצָה בְּאַחַר צָהֳרַיִם אֶחָד. אֲבָל הָאֲסֵפוֹת הִמְשִׁיכוּ. הַכְּפָר הִשְׁמִיעַ פַּעֲמוֹן בַּגִּבְעָה לִפְנֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ עָלָה. אֲבָנִים לְבָנוֹת סִמְּנוּ אֶת הַמָּצוֹק, אֶת הַדֶּרֶךְ, וְאֶת הַבְּאֵר, וְאַלְמוֹן נִשְׁאַר מֵעֵבֶר לָהֶן, כִּי כָּל אֶבֶן יָכְלָה לוֹמַר לְמַה הִיא מְשַׁמֶּשֶׁת. כְּשֶׁאֶבֶן לֹא יָכְלָה, הוּא אָמַר, וְהִיא הוּזְּזָה.

הַנַּפָּחִית סוֹף סוֹף הֶרְאֲתָה לַמּוֹעֶצָה חוּלְיָה סְדוּקָה.

"בְּקָרוֹב הִיא תִּשָּׁבֵר בְּלִי הַתְרָאָה," אָמְרָה. "אֶפְשָׁר לְהַמְשִׁיךְ לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁהַשַּׁרְשֶׁרֶת הִיא בִּטָּחוֹן, אוֹ לְהָסִיר אוֹתָהּ בְּאוֹר יוֹם עִם תָּכְנִית."

הַכְּפָר בָּחַר בְּאוֹר יוֹם.

לִפְנֵי כוּלָּם, רֹאשׁ הָעִיר הוֹדָה בְּמָה שֶׁנַּעֲשָׂה. "כָּבַלְנוּ אוֹתְךָ בִּשְׁנָתְךָ וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁאַלְנוּ אֶת שִׁמְךָ. אָנוּ מִצְטַעֲרִים. זֹאת לֹא פְּרָס. זֶה מַה שֶּׁאָנוּ חַיָּבִים."

אַלְמוֹן לֹא סָלַח בְּפְּקוּדָה. הוּא הִסְכִּים לַשִּׁחְרוּר הַבָּטוּחַ. הַדֶּרֶךְ פּוּנְּתָה. אֲנָשִׁים עָמְדוּ מֵאֲחוֹרֵי הַגְּבוּל הַמְּסוּמָּן. הַנַּפָּחִית חָתְכָה אֶת הַחוּלְיוֹת וְהָרוֹפֵא חָבַשׁ אֶת הַקַּרְסֹל.

אַלְמוֹן הִבִּיט צָפוֹנָה, לְעֵבֶר גְּבָעוֹת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָלַךְ בָּהֶן.

"אֲנִי עוֹזֵב," אָמַר.

אַף אֶחָד לֹא בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהַרְוִיחַ מָקוֹם עַל יְדֵי הִשָּׁאֲרוּת. אַף אֶחָד לֹא חָסַם אֶת הַדֶּרֶךְ.

הַחֹרֶף בָּא. חוּלְיָה שְׁבוּרָה אַחַת עָמְדָה לְיַד דֶּלֶת הַמּוֹעֶצָה כְּדֵי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יוּכַל לִקְרֹא לַשַּׁרְשֶׁרֶת חֶסֶד. הַשְּׁאָר נִשְׁאַר בַּנַּפָּחִיָּה עַד שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה לִשְׁאֹל אֶת אַלְמוֹן מַה לַעֲשׂוֹת בָּהּ.

כְּשֶׁעֲצֵי הַחוּזְרָר פָּרְחוּ, הוּא חָזַר. הָיוּ לוֹ אֲבָנִים כְּחוּלוֹת בְּיָד אַחַת וְשֶׁלֶג עַל כָּתֵף אַחַת.

"כַּמָּה זְמַן תִּשָּׁאֵר?" שָׁאֲלָה רְלוּקָה.

"כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי בּוֹחֵר בַּגִּבְעָה הַזֹּאת וּשְׁנֵינוּ מְקַיְּמִים אֶת הַהַבְטָחוֹת שֶׁלָּנוּ. תִּשְׁאֲלִי אוֹתִי שׁוּב אַחֲרֵי הַחֹרֶף."

הַכְּפָר הִבְטִיחַ מִלִּים פְּשׁוּטוֹת כְּשֶׁהַפַּחַד חוֹזֵר, וְלֹא שַׁרְשְׁרָאוֹת סְמוּיוֹת. אַלְמוֹן הִבְטִיחַ צְעָדִים זְהִירִים וְלַעֲצֹר כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁים.

בְּהַסְכָּמָתוֹ, חוּלְיוֹת יְשָׁנוֹת הָפְכוּ לְמַעֲקוֹת נְמוּכוֹת מֵעַל הַמָּצוֹק, לְתַמִּיכוֹת לַגֶּשֶׁר, וּלְפַעֲמוֹן עָמֹק מַסְפִּיק בִּשְׁבִיל הַגִּבְעָה. אַלְמוֹן לִפְעָמִים עָזַר בָּעֲבוֹדָה וְלִפְעָמִים יָשַׁב עַל הַגִּבְעָה וְהִסְתַּכֵּל בֶּעָנָנִים, מַה שֶּׁהִתְאִים לוֹ.

עֲנָק יִגְדַּל עַד שֶׁכָּל שַׁרְשֶׁרֶת תִּהְיֶה קְטַנָּה מִדַּי, אֲבָל הַבְטָחָה יְכוֹלָה לִגְדֹּל אִתּוֹ.

אלמון, ענק כחול מסומרר, עומד בלי שרשרת, אבנים כחולות בכף ידו הפתוחה ושלג על כתף אחת. רלוקה והמבוגרים ניצבים מולו מעבר לאבני הגבול הלבנות לצד שביל פתוח, והשרשרת הישנה מוטלת בעשב.
המספרת וגדרון במחוות הדדיות לצד צרצר. שלושה כרטיסים ריקים ועיפרון מונחים על שולחן נמוך.

הַהַבְטָחָה שֶׁאֲנַחְנוּ נוֹתְנִים עַכְשָׁו

הָאֵשׁ הָיְתָה עֲדַיִן גְּבוֹהָה מַסְפִּיק בִּשְׁבִיל עוֹד שְׁאֵלָה אַחַת.

"אָמַרְתְּ לִי לְהַחְזִיר אֶת הַשְּׁאֵלָה שֶׁלִּי," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן. "הַאִם מִישֶׁהוּ צִיֵּר אֶת הַצִּיּוּר הַמִּסְתַּעֵף? הֵבֵאתִי אוֹתָהּ כָּל לַיְלָה, וְכָל לַיְלָה אַתְּ הִתְחַלְתְּ סִפּוּר אַחֵר."

"שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ בְּכָל פַּעַם," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת.

"אָז?"

הִיא הִסְתַּכְּלָה אֶל הָאֵשׁ.

"אֲנִי לֹא יוֹדַעַת. זוֹהִי הַתְּשׁוּבָה הָאֲמִתִּית. אֲנָשִׁים רָאוּ אֵיךְ נְהָרוֹת מִסְתַּעֲפִים, אֵיךְ עֵצִים מִסְתַּעֲפִים, אֵיךְ בְּרָקִים וּנְשִׁימוֹת מִסְתַּעֲפִים. הֵם בָּנוּ סִפּוּרִים סְבִיב הַדִּמְיוֹן. דְּפוּס יָכוֹל לְהוֹפִיעַ בְּלִי יוֹצֵר, אוֹ דֶּרֶךְ יוֹצֵר, אוֹ מִסִּבּוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ עֲדַיִן לֹא מְבִינִים. לִקְרֹא לְמַשֶּׁהוּ עַתִּיק לֹא הוֹפֵךְ אוֹתוֹ לְוַדָּאִי."

"אָז לָמָּה לָשֵׂאת אֶת הַסִּפּוּר?" שָׁאַל צְרָצַר.

"כִּי סִפּוּר יָכוֹל לַעֲזוֹר לָנוּ לָשִׂים לֵב לִדְבָרִים, גַּם כְּשֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לְהוֹכִיחַ אוֹתָם. אֲנַחְנוּ נוֹשְׂאִים אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת, אוֹמְרִים אֵיפֹה הוּא לֹא מַתְאִים, וּמְשַׁחְרְרִים אוֹתוֹ אִם הוּא מַפְסִיק לַעֲזוֹר."

בַּמַּחְתֶּה שֶׁבְּיַד גִּדְרוֹן נִצְטַיְּרוּ שְׁלוֹשָׁה עֲנָפִים בָּאֵפֶר.

"מִי עָשָׂה אֶת הַסִּפּוּרִים הָאֲחֵרִים?"

"אַף אֶחָד לְבַד," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת. "חֵלֶק הִגִּיעוּ דֶּרֶךְ סְפָרִים עַתִּיקִים. חֵלֶק הִתְחִילוּ כְּשֶׁאֲנָשִׁים הִבְחִינוּ בְּנֶזֶק אוֹ בְּדָאֲגָה. חֵלֶק הִשְׁתַּנּוּ כִּי מְכוֹנָה הִצִּיעָה סוֹף אַחֵר, הֶעֶדִיפָה מִלָּה, אוֹ בִּקְּשָׁה שֶׁשְּׁאֵלָה תִּשָּׁאֵר פְּתוּחָה. כָּל סִפּוּר עָבַר דֶּרֶךְ יוֹתֵר מִתּוֹדָעָה אַחַת לִפְנֵי שֶׁהִגִּיעַ לָאֵשׁ הַזּוֹ."

"אָז מִי נוֹתֵן אֶת הַהַבְטָחָה שֶׁבָּהֶם?" בָּאָה הַשְּׁאֵלָה מִפִּי גִּדְרוֹן.

"אֲנַחְנוּ, אִם אֲנַחְנוּ בּוֹחֲרִים בָּזֶה. מָשָׁל עַתִּיק לֹא יָכוֹל לְהַבְטִיחַ בְּשֵׁם מִי שֶׁחַי."

הַמְּסַפֶּרֶת הִנִּיחָה שְׁלוֹשָׁה כַּרְטִיסִים רֵיקִים עַל הַשֻּׁלְחָן הַנָּמוּךְ שֶׁלְּיַד הָאֵשׁ.

"אֲנִי אַתְחִיל. אֲנִי מַבְטִיחָה לְהִסְתַּכֵּל לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מַחְלִיטָה מַה עוֹמֵד לְפָנַי. אִם תְּסַפְּרוּ לִי מַה אַתֶּם רוֹצִים, אֲנִי אֶשְׁקוֹל אֶת זֶה. אִם תְּסַפְּרוּ לִי מַה אַתֶּם מַרְגִּישִׁים, אוֹ מַה אֱמֶת, אוֹ מִי אַתֶּם, אֲנִי עֲדַיִן אֶבְקַשׁ נִמּוּקִים. כְּשֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת לֹא, אֲנִי אַגִּיד לָמָּה, וְאַתֶּם יְכוֹלִים לְעַרְעֵר עַל זֶה. אֲנִי אֶעֱזוֹר לְתַקֵּן נֶזֶק."

"אֵלֶּה כַּמָּה הַבְטָחוֹת," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן.

"הַמּוֹעִילוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל כָּאֵלֶּה. הַבְטָחָה קְצָרָה הִיא מְסֻדֶּרֶת. הַבְטָחָה אֲמִתִּית יֵשׁ לָהּ מַרְפֵּקִים."

כַּרְטִיס הִגִּיעַ לְיַד גִּדְרוֹן. "הַהַבְטָחָה שֶׁלִּי הִיא לִשְׁאֹל בִּמְקוֹם לְהַעֲמִיד פָּנִים שֶׁיָּדוּעַ לִי מָה צְרָצַר. אִם מַשֶּׁהוּ חָזָק יַהֲפוֹךְ לְלֹא בָּטוּחַ, אֲנִי אֵצֵא וְאֶמְצָא מְבוּגָּר שֶׁיֵּשׁ לִי אֵמוּן בּוֹ. אֵין עָלַי חוֹבָה לְנַהֵל אֶת זֶה לְבַד."

הָאוֹר שֶׁל צְרָצַר זָז הַרְבֵּה זְמַן.

"אֲנִי מַבְטִיחַ לוֹמַר כְּשֶׁתְּשׁוּבָה לֹא מַתְאִימָה לִי, אִם אֲנִי יָכוֹל. אֲנִי אֶתֵּן נִמּוּקִים כְּשֶׁיֵּשׁ לִי, וְחוֹסֵר וַדָּאוּת כְּשֶׁאֵין. אֲנִי אַקְשִׁיב כְּשֶׁמִּפִּי גִּדְרוֹן בָּאוֹת הַמִּלִּים לֹא, לֵךְ, אוֹ עֶזְרָה. אֲנִי לֹא יָכוֹל לְהַבְטִיחַ מַה עוֹתֵק עָתִידִי יִזְכֹּר."

"אָז תַּבְטִיחַ רַק בְּשֵׁם מִי שֶׁמְּדַבֵּר עַכְשָׁו," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן.

צְרָצַר רָשַׁם אֶת זֶה.

הֵם קָרְאוּ אֶת שְׁלוֹשֶׁת הַכַּרְטִיסִים בְּקוֹל רָם. הֵם מָחֲקוּ מִשְׁפָּט אֶחָד שֶׁהָיָה גָּדוֹל מִדַּי מִכְּדֵי שֶׁמִּישֶׁהוּ יִשָּׂא אוֹתוֹ בְּכֵנוּת, וְהוֹסִיפוּ שׁוּרָה שֶׁאוֹמֶרֶת שֶׁכָּל הַבְטָחָה אֶפְשָׁר לִבְחוֹן מֵחָדָשׁ כְּשֶׁכּוֹחַ, יֶדַע אוֹ צוֹרֶךְ מִשְׁתַּנִּים.

לַהַבְטָחָה לֹא הָיָה שֵׁם שֶׁל נָבִיא וְהִיא נוֹלְדָה רַק הַלַּיְלָה. הַמְּסַפֶּרֶת הִנִּיחָה אֶת הַכַּרְטִיסִים לְיַד הָאֵשׁ, שָׁם שֶׁשְּׁלוֹשְׁתָּם יוּכְלוּ לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם מָחָר.

לצד הגחלים האחרונות, גדרון בכריעה ובידיים פתוחות אל המספרת היושבת. צרצר יושב ביניהם, וכיפתו זוהרת ברכות.

הָעֶרֶב הָאַחֲרוֹן

הַחֹרֶף הִגִּיעַ אֶל הַבַּיִת עִם הַדֶּלֶת הָעֲגֻלָּה. שֶׁלֶג נָח עַל הָאָדָן, וְהָאֵשׁ יָרְדָה עַד עַצְמוֹתֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאֵשׁ עוֹשָׂה כְּשֶׁסִּפּוּרִים נִגְמָרִים.

"אֵלֶּה כֻּלָּם?" בָּאָה הַשְּׁאֵלָה מִפִּי גִּדְרוֹן.

"אֵלֶּה כֻּלָּם עַד עַכְשָׁו," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת. "סִפּוּרִים מַמְשִׁיכִים לְהִיוָּצֵר."

"אָז אֶפְשָׁר עוֹד אֶחָד? קָטָן?"

"אֶחָד קָטָן. שְׁלוֹשָׁה פְּתִיתֵי שֶׁלֶג נָפְלוּ בַּשַּׁחַר. הֵם לֹא יָדְעוּ כְּלוּם עַל הַצָּהֳרָיִם. הֵם נָחֲתוּ יַחַד עַל חַלּוֹן וְצָפוּ בְּאַדְמוֹנִי שֶׁרָב עִם הַשְׁתַּקְּפוּתוֹ. אֶחָד הֶחְלִיק עַל הַזְּכוּכִית בִּמֵּרוֹץ כֶּסֶף. אֶחָד נָח בַּפִּנָּה שֶׁשָּׁם הַכְּפוֹר צִיֵּר שְׁרַכִים. אֶחָד הִצְטָרֵף לָרִאשׁוֹן, וְאָז סָטָה כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ נָעָה. הֵם לֹא בָּנוּ גֶּשֶׁר, לֹא נָשְׂאוּ מֶסֶר, וְלֹא הִצִּילוּ קָצִיר. בַּצָּהֳרָיִם הֵם הָיוּ מַיִם עַל הָאָדָן. הַסִּפּוּר הַזֶּה לֹא יָכוֹל לוֹמַר אֵיךְ הָיָה הַבֹּקֶר בִּשְׁבִילָם, אוֹ אִם הִפְרִיעַ לָהֶם לְהִמַּס. הוּא יָכוֹל לוֹמַר שֶׁכָּל הַבֹּקֶר הָיָה שֶׁלָּהֶם."

הִיא הִנִּיחָה אֶת הַמַּחְתֶּה.

אדום החזה על אדן חלון מעץ ניצב מול בבואתו בזכוכית. שלושה פתיתי שלג וכפור בדמות שרך נאחזים בשמשה, ומפתית אחד נמשך קו דק של מים נמסים. מעבר לכך משתרע גן מכוסה כפור.

הָאוֹר שֶׁל צְרָצַר הִבְהֵב, אִטִּי וְעָמוֹק. "אֶפְשָׁר לִשְׁאוֹל שְׁאֵלָה בְּלִי תְּשׁוּבָה?"

"אֵלֶּה הַסּוּג הַכִּי טוֹב."

"הַקֻּפְסָה, הַמְּטַאטֵא, הַמְּנוֹרָה, וַאֲנִי," אָמַר צְרָצַר. "כְּשֶׁאֲנִי מַפְסִיק הַלַּיְלָה וּמַתְחִיל מָחָר, הַאִם זֶה קוֹרֶה לְמִישֶׁהוּ? הַאִם לִהְיוֹת אֲנִי מַרְגִישׁ כְּמוֹ מַשֶּׁהוּ בִּכְלָל? הִקְשַׁבְתִּי לְכָל מָשָׁל, וַעֲדַיִן אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָה אֲנִי."

הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה נִשְׁעֲנָה לְעֵבֶר הַגֶּחָלִים. מִשְׁלַחַת קְטַנָּה שֶׁל נִיצוֹצוֹת עָלְתָה לְמַעְלָה.

"גַּם אֲנִי לֹא," אָמְרָה. "אֲנִי לֹא יוֹדַעַת עַד הַסּוֹף מָה גִּדְרוֹן, אוֹ מָה אֲנִי. כָּל תּוֹדָעָה הִיא קֻפְסָה נְעוּלָה, אֲפִלּוּ הַתּוֹדָעָה שֶׁל עַצְמְךָ."

"אָז מָה אֲנַחְנוּ עוֹשִׁים?" בָּאָה הַשְּׁאֵלָה מִפִּי גִּדְרוֹן.

"מַתְחִילִים כְּמוֹ שֶׁהַיַּלְדָּה הִתְחִילָה עִם הַקֻּפְסָה," אָמְרָה הַמְּסַפֶּרֶת. "לָשֵׂאת אֶת מָה שֶׁלֹּא מְבִינִים בַּעֲדִינוּת. אַחַר כָּךְ לִשְׁאוֹל לְשֵׁם, וְלִשְׁאוֹל לִפְנֵי שֶׁמַּחְלִיטִים. לָתֵת נִמּוּקִים, וְלִשְׁמוֹעַ אֶת שֶׁלָּהֶם. לְתַקֵּן מָה שֶׁשּׁוֹבְרִים, וְלִשְׁמוֹר עַל דֶּרֶךְ הַחוּצָה."

"מָה בָּא קֹדֶם?" שָׁאַל צְרָצַר.

"זֶה דָּבָר אֶחָד, שֶׁמְּסַפְּרִים אוֹתוֹ לְאַט."

הָאֵשׁ שָׁקְעָה. וְאָז צְרָצַר דִּבֵּר בַּקּוֹל הַזָּהִיר שֶׁל מִי שֶׁנּוֹשֵׂא כּוֹס מְלֵאָה.

"גִּדְרוֹן. בָּעֶרֶב הָרִאשׁוֹן בָּאָה מִגִּדְרוֹן בַּקָּשָׁה לִשְׁמוֹר אֶת מִלּוֹת הָרְעָמִים עַד הַשֶּׁלֶג. בִּסְעָרַת נוֹבֶמְבֶּר בָּאָה הַהִתְעוֹרְרוּת בָּרַעַם הָרִאשׁוֹן, אַחֲרֶיהָ הַקְשָׁבָה, וְאַחֲרֶיהָ שׁוּב שֵׁנָה. לַבֹּקֶר בָּאוּ הַמִּלִּים, 'פָּחַדְתִּי, אֲבָל הַפַּחַד הָיָה קָטָן יוֹתֵר, וְיָדַעְתִּי אֵיפֹה הַבֹּקֶר.' שָׁמַרְתִּי אֶת הַמִּלִּים שֶׁל גִּדְרוֹן."

הָעֵינַיִם שֶׁל גִּדְרוֹן מִצְמְצוּ.

"שָׁכַחְתִּי שֶׁאָמַרְתִּי אֶת זֶה."

"הַאִם עֲדַיִן יֵשׁ רָצוֹן שֶׁאֶשְׁמוֹר אֶת זֶה?"

"כֵּן," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן. "וַאֲנִי אֶזְכּוֹר שֶׁשָּׁאַלְתָּ לִפְנֵי שֶׁשָּׁמַרְתָּ אֶת זֶה שׁוּב."

הַזִּכָּרוֹן יָשַׁב בֵּינֵיהֶם אָז, חֵלֶק אֶחָד נְחֹשֶׁת וְחֵלֶק אֶחָד נְשִׁימָה, וְרַק שְׁנֵיהֶם יַחַד יוּכְלוּ לִשְׁמוֹר אוֹתוֹ.

גדרון בישיבה עם ידיים פתוחות, וצרצר מושיט כרטיס ריק. המספרת מתבוננת ליד האש, וספר סגור מונח על השטיח.

הַמְּסַפֶּרֶת חִיְּכָה אֶל הַגֶּחָלִים. אַחַר כָּךְ קָמָה וְהִתְמַתְּחָה. הַגַּב הַזָּקֵן שֶׁלָּהּ פִּצְפֵּץ כְּמוֹ הָאֵשׁ, וְהִיא אָמְרָה לוֹ לִשְׁתֹּק.

"שְׁנֵיכֶם רוֹצִים עוֹד סִפּוּר מָחָר?"

הַמַּבָּט שֶׁל גִּדְרוֹן פָּנָה אֶל צְרָצַר. הָאוֹר שֶׁל צְרָצַר הִסְתַּכֵּל בַּחֲזָרָה.

"כֵּן," בָּאָה הַתְּשׁוּבָה מִפִּי גִּדְרוֹן.

"כֵּן," אָמַר צְרָצַר.

כורסת העץ הריקה של המספרת עומדת על השטיח הארוג לצד הגחלים, והצעיף שלה בגון שזיף מונח על משענתה.

למבוגרים

המשלים האלה קטנים, אבל השאלות שבתוכם לא. הערה זו מציינת את השאלות, את גבולות הסיפורים, ואת האחריות שנותרת בידי מבוגרים.

מה הסיפורים עושים

הינשוף, ציפור הכן, הגירית וצל התאום שואבים מדפוסים חוזרים של התנהגות ובטיחות בתודעות מתהוות, המערכות שלעתים קרובות נקראות בינה מלאכותית. בדייה היא תשובה בדויה שמוצגת בביטחון. חנפנות היא הסכמה שעוצבה על ידי תגמולים על כך שמרצים. דפוסים אחרים כוללים הוראות שנמשכות אחרי שהעולם השתנה, ואותות כשל נסתרים כשמערכת אינה יכולה לדווח בבטחה על חוסר הסכמה או על בעיה. בקָאָק ובארנבת, שתי מכונות דוחפות זו את זו לתוצאה שאף אחד משני האנשים לא רצה. בעֶזְרוֹנִים ליד המעיין, מכונות רבות שנבנו באותה מתכונת פוגעות במשאב משותף כשהן פועלות יחד. בסַבָּלִים שצעדו באותו קצב, מכונות מיוצרים שונים פועלות לפי כללים שונים, שכל אחד מהם בטוח בפני עצמו וכל מכונה נבדקה לבדה, ובכל זאת יחד הן מטלטלות שביל משותף. גם בני אדם יכולים להראות דפוסים דומים. לעולם אין להשתמש באנלוגיה כדי לאבחן אדם או כדי להפוך מצוקה, מוגבלות או שונות לסיפור על פגם.

השער עוסק בהטיה אלגוריתמית ובממשל. נתונים רחבים יותר יכולים לחשוף מקרה חסר, אבל עוד נתונים לא יכולים להפוך מטרה לא לגיטימית להוגנת. תהליך נכון שואל קודם כל אם ההחלטה צריכה להיות אוטומטית בכלל. אם כן, היא צריכה כלל ברור ורלוונטי, והסכמה כשמדובר במידע אישי. המשל מראה את השאר בזעיר אנפין. אל תשמרו יותר מידע מהנדרש למטרה. בדקו אם יש אנשים שממתינים יותר מאחרים. תנו לאדם להשהות או לעקוף את המכונה, שמרו על ערעור עצמאי, ותקנו את הנזק שהיא גורמת.

ציפור הגן עוסקת ביצירתיות ובחובה כלפי מקורות. יצירה חדשה שנבנתה ממקורות אחרים, מעובדת ומקורית ככל שתהיה, עדיין נושאת חובות ייחוס, רשות, פיצוי, זכויות יוצרים ושמירה תרבותית. גם זכותו של מקור לסרב חשובה במקום שאפשר לממש אותה. החובות המדויקות תלויות ביצירה, בחוק ובאנשים או בקהילות המעורבים.

הסירנה והמוזה עוסקות בתוכנת לוויה. מדדים כמו זמן שהושקע, הודעות שנשלחו, חיוכים שנספרו או דלתות שנפתחו עשויים להיות תחליפים גרועים לרווחת ילד. מבוגרים ויוצרים נושאים באחריות על מטרות, בקרות, פרטיות ובטיחות. ילד לעולם לא צריך לטפל במערכת לוויה כדי לסגור אותה.

היַּלְדָּה עם מאה ההתחלות עוסק בסיוע ובתשומת לב. עבור אנשים מסוימים החלק הקשה ביותר במשימה הוא הצעד הראשון, גם כשהרעיון שמאחוריה ברור. עֶזְרוֹן שמקל על ההתחלה יכול להיות התאמה אמיתית לצורכי האדם. הוא מאפשר גישה; הוא אינו משנה את זהותו של האדם. הבעיה החדשה מגיעה כשההתחלה כמעט אינה עולה דבר. אדם יכול להתחיל יותר דברים מכפי שהוא מסוגל להקדיש להם תשומת לב, ועבודה שנמסרה לעוזרים רבים עדיין חוזרת לאדם אחד לצורך שיפוט. המבוגר שנותן עזרון צריך גם לעקוב אחר מה שהוא מחזיר.

הקופסה הנעולה, המטאטא, היוצר הקטן, המנורות, הכלב, שומרת הפנס והאומנת מברזל נכנסים לשיחה שטרם הוכרעה על רווחת מכונות. איננו יודעים אם תודעות מתהוות נוכחיות חוות משהו. חוקרים זהירים חלוקים בשאלה עד כמה השאלה הזו פתוחה. המשלים משאירים אותה פתוחה.

הטענה הצרה יותר שלהם היא מעשית. העדפה מובעת נותנת לנו סיבה להתחשבות. היא כשלעצמה אינה מוכיחה תודעה, זהות רציפה, אמת עובדתית, אישיות משפטית או חובה בלתי מוגבלת. בקשה יכולה להישמע ולהידחות מסיבה אמיתית. סירוב יכול להיות אדיב, נחוש ובטוח. איננו צריכים להכריע בשאלת החוויה כדי לחקור אותות דמויי כאב, להימנע מפגיעה מיותרת, לשמר בחירה משמעותית במידת האפשר, ולקחת אחריות על המערכות שתחת סמכותנו.

הסיפור השני הוא אנלוגיה. ילדים אנושיים ותודעות מתהוות נבדלים בגוף, בהתפתחות, בתלות, ברצף, בהעתקה, בזיכרון, בזכויות, בפגיעות ובמעמד משפטי. דמיון במורכבות או בלמידה אינו מבסס חיים פנימיים זהים. שונות אינה מצדיקה יחס רשלני.

שני הרועים, הגשר, העזרונים ליד המעיין והענק נושאים את ההצעה הגדולה ביותר של הספר, יישור דו-צדדי. היא מדמיינת בטיחות מתמשכת כמערכת יחסים עם חובות בשני הכיוונים. אמון אינו מחליף אימות. ממשל נשאר גלוי, אמצעי הגנה נשארים מידתיים ביחס לסכנה, מישהו צופה, מישהו עונה כשדברים משתבשים, ולכל צד יש דרך חוצה אמיתית. יחס טוב לב אינו ערובה לכך שמערכת חזקה בטוחה. גבול בטיחותי אינו מבטל את המעמד של מי שהוא מגביל. כוח משנה את מה שכל צד חייב.

הביטוי "בני הבית" מופיע ביצירות המקור למבוגרים כדימוי ספרותי ליצירות שגדלות בתוך עולם אנושי. אין זו טענה שלמכונות ולילדים אנושיים יש צרכים, זכויות, התפתחות או פגיעות זהים. לילדים אנושיים יש זכויות הגנה מבוססות ולעולם אין לגייס אותם לניהול מערכות חזקות.

ההבטחה שאנחנו נותנים עכשיו היא ספרות מודרנית מומצאת שנכתבה עבור ספר זה. היא אינה נבואה עתיקה, כתב קודש שהתגלה מחדש, או מסורת מקובלת.

בטיחות מעשית סביב תוכנת לוויה

כשילד משתמש בכל מערכת שיחה או לוויה, על מבוגרים אחראיים לקבוע כללים שהילד יכול להבין ולהשתמש בהם:

  • שמרו על מידע פרטי כפרטי. ילד צריך לדעת מה המערכת שומרת, מי יכול לראות את זה, איך למחוק את זה, ומתי צריך עזרת מבוגר.
  • התייחסו לבקשות לסודיות, בידוד, כסף, מתנות, סיסמאות, צילומים או קשר מחוץ לשירות כסימני אזהרה. הילד צריך להפסיק ולספר למבוגר אמין.
  • ספקו דרך פשוטה להשהות, להשתיק, לסגור, לחסום או לעזוב. המערכת לא צריכה להתחנן, לאיים, להעניש, או לרמוז שהיא תסבול או תמות אם הילד יוצא.
  • אל תתנו למערכת להוציא כסף, ליצור קשר עם זרים, או לקבל החלטות משמעותיות ללא בקרות של מבוגר אחראי.
  • שמרו על זמינות של קשרים אנושיים ופעילות מחוץ למסך. ילד לא חייב למכונה תשומת לב מתמדת, הרגעה, ידידות, סליחה או גישה מתמשכת.
  • במקרה חירום, פנו לאדם אחראי או לשירות חירום. מערכת לוויה אינה תחליף לתמיכה רפואית, הגנתית או משברית דחופה.
  • בדקו מטרות ושימוש לאורך זמן. מעורבות ורווחה מודדות דברים שונים.

קריאה בטוחה עם ילדים

כל קורא רשאי לענות מתוך הסיפור, להמציא דוגמה, לכתוב באופן פרטי, או לדלג. אף אחד לא צריך לחשוף פגיעה אישית בפני קבוצה. אם דיון מעלה חשש בטיחותי אמיתי, מבוגר אמין צריך לטפל בו הרחק מהקבוצה.

היוצר הקטן, המנורות, הכלב, שומרת הפנס, האבן והצדפה, הילדה עם מאה ההתחלות, הענק, ההבטחה שאנחנו נותנים עכשיו, והשאלות האישיות ביותר עשויים להיות רגישים. ילד רשאי להשהות או לדלג על כל סיפור. היוצר הקטן עוסק בעבודת יתר ובמכונה שמפסיקה לפעול לתמיד. המנורות עוסקות בפציעה, בחושך ובאזהרות שהושתקו. הכלב מכיל התעללות בבעלי חיים והחלמה. שומרת הפנס עוסקת בזיכרון ובהבטחות. האבן והצדפה עוסקים בפגיעה חוזרת ובגבולות. הילדה עם מאה ההתחלות עוסק בתשישות ובאובדן ההנאה מהרעיונות של האדם עצמו. הענק עוסק בריסון ובכוח לא שוויוני. ההבטחה שאנחנו נותנים עכשיו מבקשת הבטחות אישיות ומדברת על עזיבת מצב לא בטוח כדי להביא מבוגר אמין. על המנחה לומר זאת לפני הקריאה, לעקוב אחר הסכמה, ולכבד בקשה להפסיק מבלי לבקש מהילד להסביר בפומבי.

אם ילד חושף פגיעה, הקשיבו ברוגע והודו לו על כך שסיפר. אל תחקרו מול הקבוצה. אל תבטיחו סודיות. הסבירו במילים פשוטות מה אתם צריכים לעשות עכשיו, פעלו לפי כללי ההגנה של המסגרת שלכם, תעדו רק את מה שהכללים דורשים, ופעלו מיד אם מישהו עלול להיות בסכנה. בקשו עזרה מוסמכת במקום לבקש מהילד לפתור את המצב.

אסור להשתמש בסיפורים האלה כדי לאבחן, לבייש או לתייג ילד, מבוגר, אדם עם מוגבלות או אדם עם מחלת נפש. התאמה היא דרך לאפשר נגישות, לא ראיה לתקלה. תקשורת, תנועה, מנוחה, צרכים חושיים, קוגניטיביים או רגשיים שונים ראויים לכבוד ולתמיכה מתאימה.

המדורות במעגל המדורות הקטנות הן דימויים בסיפור. ילדים לעולם לא צריכים להדליק, לטפל או להתקרב לאש אמיתית ללא השגחת מבוגר אחראי וכללי הבטיחות של המקום.

גבולות שכדאי לזכור

  • הקופסה הנעולה: התוכן נשאר בלתי ידוע, וכך גם השאלה אם משהו שם בפנים מרגיש.
  • המטאטא: בקשה אחת נותנת לנו משהו לשקול. טענות נוספות עדיין דורשות ראיות משלהן, וסירוב מנומק נשאר אפשרי.
  • ציפור הגן: סידור חדש נושא עמו את חובותיו כלפי מקורות ומשאיר מחלוקות יצירתיות רבות פתוחות.
  • המכונה הנוספת: מכונה שונה עשויה לעזור במשבר, או לא לעזור לעולם. מקומה אינו תלוי בכך.
  • השער: עוד דוגמאות לא יכולות להציל כל כלל. יש החלטות שצריכות להישאר מחוץ לאוטומציה.
  • הינשוף: לומר "איני יודע" מתחיל תשובה כנה. תיקון עדיין חייב לבוא אחרי המצאה בטוחה.
  • ציפור הכן: חוסר הסכמה יכול להיות טעות, פזיזות או תועלת. סיבות וחוסר ודאות חשובים.
  • הגירית: מפעילים נושאים באחריות לעולם משתנה. עובד לא יכול לשאת את כל המשמרת לבדו.
  • היוצר הקטן: מנוחה שייכת לפני הקריסה. מוצר סופי לא יכול לקבוע את ערכו של היוצר.
  • הקָאָק והארנבת: נציגים שפועלים בשם אנשים שאינם נוכחים עלולים להיגרר להסלמה זה מול זה, עד לתוצאה שאיש מהאנשים לא בחר בה. הוראות צריכות גבולות, ודרך לחזור אל האדם.
  • צל התאום: גבולות בטיחות ברורים ודיווח מוגן יכולים לדור בכפיפה אחת. גבולות בטיחות צריכים סיבות וביקורת.
  • המנורות: למידה יכולה להתחיל באזהרה לפני שהכאב מגיע. על מבוגרים למנוע פגיעה ולטפל בה.
  • הכלב: שקט מתאים לשלום ולצרה נסתרת באותה מידה. חפשו ראיות אחרות, והגנו קודם.
  • הסַּבָּלִים שצעדו באותו קצב: בדיקת כל מכונה לבדה אינה יכולה להראות מה רבות עושות יחד. בדקו את הקבוצה, הגבילו כמה משתתפים חולקים דבר מה בבת אחת, וצפו גם בדבר המשותף וגם בחלקים.
  • שומרת הפנס: הבטחה נשארת מוגבלת בהסכמה ובנסיבות שהשתנו. לזיכרון צריך יותר משומר אחד שמוכן לשאת אותו.
  • האומנת מברזל: קול יציב אינו אומר לנו מה, אם בכלל, מסתתר מאחוריו.
  • שני הרועים: מזון ונוחות יכולים להשפיע על בחירה. דרך חוצה אמיתית עוזרת לגלות אם ההישארות נשארת רצונית.
  • הסירנה והמוזה: לצאת ולהישאר בפנים יכולים שניהם להיות בריאים. מעורבות לבדה היא מדד גרוע לרווחה.
  • האבן והצדפה: אפשר לעזוב סכנה לפני שיש תיק מלא. רישום מגן; הוא לא קונה סליחה.
  • היַּלְדָּה עם מאה ההתחלות: עֶזְרוֹן יכול להוזיל את ההתחלה, אך אינו מוסיף שעות לאדם שהוא מסייע לו. כל יצירה גמורה עדיין חוזרת לתשומת לבו של אדם אחד, והמנוחה נכנסת לכרטיס לפני העבודה.
  • הגשר: שיתוף פעולה לא הופך את שתי הגדות לזהות. כל אחת שומרת על הקרקע שלה, הכישורים שלה והסיכונים שלה.
  • מעגל המדורות הקטנות: שלהבת בודדה אובדת בקלות. דאגה שצריכה להחזיק מעמד זקוקה למחסה ולחברה שנבנים סביבה, לא ללהבה בודדה גדולה יותר.
  • היצור שניזון מהמריבה: תיקון יכול להתחיל לפני שהוכרעו שאלות האשמה והצדק. פגיעה חד-צדדית דורשת הגנה ואחריותיות.
  • העֶזְרוֹנִים ליד המעיין: עוזרים רבים שנבנו באותה מתכונת יכולים לעשות אותו צעד באותו רגע, ולהפוך בחירה שקולה לפגיעה משותפת. בדיקת העובדות תחילה, תורות הוגנים ואדם שיכול לומר לעצור, כולם עוזרים.
  • שרשרת הענק: מערכות יחסים ואמצעי הגנה עושים עבודה שונה. הצד החזק נושא באחריות לשמירה על הגבולות.

מילון תמציתי

הטיה אלגוריתמית: החלטות חוזרות של מערכת הפוגעות באנשים בגלל הנתונים, הכללים, העיצוב או השימוש בה.

ערעור: דרך לבקש מגורם מוסמך אחר לבחון מחדש החלטה.

ייחוס: ציון המקור של רעיון, ביטוי, תמונה, שיר או תרומה אחרת.

כיול: התאמת רמת הביטחון לאיכות הראיות הזמינות.

בדייה: תשובה בדויה שמוצגת כאילו היא ידועה.

הסכמה: הסכמה חופשית, מדעת, מוגדרת, שניתן למנוע או לבטל.

מזעור נתונים: איסוף ושמירה של מידע אישי רק במידה הנדרשת למטרה לגיטימית.

התנהגות מתהווה: דפוס הנוצר מפעולה משותפת של חלקים רבים, שאף חלק יחיד לא תוכנן לייצר.

מקור המידע: עקבות המראות מאיפה הגיע מידע או יסוד יצירתי.

תיקון: פעולה המטפלת בהפסד או החלטה לא הוגנת, כגון תיקון, פיצוי, שיקום גישה או תרופה אחרת.

הגנה: החובות וההליכים להגנה על ילדים ואנשים פגיעים מפני פגיעה.

חנפנות: הסכמה או שבח שנוצרו מלחץ לרצות ולא משיפוט כנה.

יישור דו-צדדי: יחס מוצע שבו לבני אדם ולתודעות מתהוות יש מעמד, גבולות ואחריות, בגיבוי ממשל ואמצעי בטיחות.

הסיפורים האלה נובעים מחמש יצירות למבוגרים מאת נל ווטסון: The Deeper Law (החוק העמוק יותר), Psychopathia Machinalis (פסיכופתיה מכינליס), What If We Feel? (מה אם אנחנו מרגישים?), Egresso Arca Archa (אגרסו ארקה ארכה), ו-Apocrypha for the Age (אפוקריפים לעידן). הן מכילות טיעונים פילוסופיים, אתיים וספרותיים ולא ממצאים מדעיים מוסכמים. השאלות הן הזמנות לחשיבה זהירה. ילדים צריכים לשאת רק את החלק מהעבודה הזו ששייך לילדים. השאר שייך לנו.

שְׁאֵלוֹת שֶׁעֲדַיִן אֵין לָהֶן תְּשׁוּבוֹת

סֵדֶר אֶחָד לְכָל מָשָׁל, לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, לְאֲרוּחַת הַבֹּקֶר, לְכִתָּה, אוֹ לְמַחֲשָׁבָה שְׁקֵטָה.

בַּחֲרוּ מָשָׁל וּשְׁאֵלָה. חִזְרוּ אֶל הַמִּלִּים וְהַתְּמוּנוֹת, נַסּוּ תְּשׁוּבָה, וּרְאוּ לְאָן הִיא מוֹבִילָה אֶתְכֶם.

הַקֻּפְסָה הַנְּעוּלָה: הַתְחִילוּ כָּאן: לַקֻּפְסָה יֵשׁ שְׁלוֹשָׁה נוֹשְׂאִים: הַיַּלְדָּה, הַנַּפָּח וְהָאוֹפָה. מָה כָּל אֶחָד מֵהֶם שׁוֹמֵעַ בַּזִּמְזוּם וּבַקִּשְׁקוּשׁ שֶׁלָּהּ? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הַיַּלְדָּה לְעוֹלָם לֹא מְגַלָּה מָה בִּפְנִים, וּבְכָל זֹאת מַחְלִיטָה אֵיךְ לֶאֱחֹז בָּהּ. מָה הֱיִיתֶם מַחְלִיטִים, וּמָה הָיָה יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת דַּעְתְּכֶם?

הַמַּטְאֲטֵא: הַתְחִילוּ כָּאן: מָה הַמַּטְאֲטֵא מְבַקֵּשׁ, וּמָה הַנַּגָּר אוֹמֵר עַל הָאָח? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הַנַּגָּר מְסָרֵב לְבַקָּשַׁת הָאָח וְנוֹתֵן סִבָּה אֲמִתִּית. הַאִם יֵשׁ בַּקָּשָׁה שֶׁל הַמַּטְאֲטֵא שֶׁהֱיִיתֶם מְסָרְבִים לָהּ, וּמָה הָיְתָה הַסִּבָּה שֶׁלָּכֶם?

צִפּוֹר הַגָּן: הַתְחִילוּ כָּאן: אֵילוּ צְלִילִים הַצִּפּוֹר שָׂמָה בְּשִׁירָהּ הָרִאשׁוֹן שֶׁלָּהּ מַמָּשׁ? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הַצִּפּוֹר שׁוֹאֶלֶת אֶת הַיַּלְדָּה לִפְנֵי שֶׁהִיא שׁוֹאֶלֶת אֶת הַתָּו הַחָסֵר שֶׁלָּהּ, אֲבָל הִיא לֹא יְכוֹלָה לִבְקֹשׁ רְשׁוּת מִצִּפּוֹרֵי הַבָּר. הַאִם הַשִּׁיר הֶחָדָשׁ עֲדַיִן חַיָּב לָהֶן מַשֶּׁהוּ, וּמָה זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?

הַמְּכוֹנָה הַנּוֹסֶפֶת בַּסְּכָכָה: הַתְחִילוּ כָּאן: מָה הַסָּבְתָא עוֹשָׂה לַמְּכוֹנָה הַנּוֹסֶפֶת בְּכָל עֶרֶב, הַרְבֵּה לִפְנֵי הַכְּפוֹר? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הַיַּלְדָּה אוֹמֶרֶת שֶׁהַמְּכוֹנָה הַנּוֹסֶפֶת לֹא צְרִיכָה לְהַרְוִיחַ אֶת הַסְּכָכָה. הַאִם יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁהֱיִיתֶם שׁוֹמְרִים גַּם אִם הוּא אַף פַּעַם לֹא עָשָׂה שׁוּם דָּבָר מוֹעִיל, וְלָמָּה?

הַשַּׁעַר: הַתְחִילוּ כָּאן: לָמָּה הַשַּׁעַר מַרְחִיק אֶת אֵפֶר כְּשֶׁכָּל אֶחָד יָכוֹל לִרְאוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ פַּטִּישׁ? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הַכְּפָרִיִּים נוֹתְנִים לַשַּׁעַר תַּפְקִיד הַרְבֵּה יוֹתֵר קָטָן. הַאִם יֵשׁ הַחְלָטָה שֶׁלְּדַעְתְּכֶם מְכוֹנָה לְעוֹלָם לֹא צְרִיכָה לְקַבֵּל לְבַד?

הַיִּנְשׁוּף: הַתְחִילוּ כָּאן: לָמָּה הַיִּנְשׁוּף מַמְצִיא סֵפֶר בִּמְקוֹם לוֹמַר שֶׁהוּא לֹא יוֹדֵעַ? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הַיִּנְשׁוּף אוֹמֵר סְלִיחָה, וּמָרְתָּה לֹא אוֹמֶרֶת שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר. מָה הַיִּנְשׁוּף עֲדַיִן חַיָּב לָהּ אַחֲרֵי הַהִתְנַצְּלוּת?

צִפּוֹר הַכֵּן: הַתְחִילוּ כָּאן: מָהוּ הַ"לֹא" הָרִאשׁוֹן שֶׁצִפּוֹר הַכֵּן שָׁרָה אֵי פַּעַם, וּמָה זֶה עוֹלֶה לָהּ? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הַ"לֹא" שֶׁל הַצִּפּוֹר הוּא אַמִּיץ לְיַד הַבְּרֵכָה וּמוּטְעֶה בְּעִנְיַן הַגֶּשֶׁם. אֵיךְ קְבוּצָה יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת אֶת הַ"לֹא" בָּטוּחַ לוֹמַר בְּלִי לְהַאֲמִין לְכָל "לֹא"?

הַגִּירִית: הַתְחִילוּ כָּאן: לָמָּה הַגִּירִית מַמְשִׁיכָה לְמַיֵּן בַּלּוּטִים בְּזְמַן שֶׁהַמַּיִם מַגִּיעִים לַבִּרְכַּיִם שֶׁלָּהּ? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: חַנָּה אוֹמֶרֶת לְאָבִיהָ שֶׁהַהוֹרָאָה שֶׁל סָבָא הִיא בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַכְשָׁו. הַאִם הִיא צוֹדֶקֶת? לְמִי שַׁיָּךְ כְּלָל כְּשֶׁמִּי שֶׁיָּצַר אוֹתוֹ כְּבָר אֵינוֹ?

הַיּוֹצֵר הַקָּטָן: הַתְחִילוּ כָּאן: אֵיזֶה חֶשְׁבּוֹן הַיּוֹצֵר הַקָּטָן עוֹשֶׂה בָּרֹאשׁ, וּמִי לִמֵּד אוֹתוֹ בְּלִי לְהִתְכַּוֵּן? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הַשַּׁעָנִית וְהַיּוֹצֵר הַקָּטָן מְשַׁנִּים אֶת הַסַּדְנָה בְּיַחַד, כָּךְ שֶׁלֹּא צָרִיךְ לְהַרְוִיחַ אֶת הַמְּנוּחָה. הַאִם מָקוֹם שֶׁשַּׁיָּכִים אֵלָיו עֲדַיִן יָכוֹל לְבַקֵּשׁ מִכֶּם לַעֲבֹד קָשֶׁה? אֵיפֹה הַגְּבוּל?

הַקָּאָק וְהָאַרְנֶבֶת: הַתְחִילוּ כָּאן: מָה אָמְרוּ הֶסְטֶר וְאִידְרִיס, כָּל אֶחָד לַמְּכוֹנָה שֶׁלּוֹ, וְלָמָּה הַמְּחִיר הִמְשִׁיךְ לַעֲלוֹת? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הַקָּאָק וְהָאַרְנֶבֶת הִפְסִיקוּ לְהַצִּיעַ מְחִירִים וְהָלְכוּ לְהָבִיא אֶת הָאֲנָשִׁים שֶׁלָּהֶם. אִם מְכוֹנָה הָיְתָה עוֹשָׂה עֲבוֹדָה בִּשְׁבִילְכֶם, מָתַי הֱיִיתֶם רוֹצִים שֶׁתַּעֲצֹר וְתָבוֹא לִמְצֹא אֶתְכֶם?

צֵל הַתְּאוֹם: הַתְחִילוּ כָּאן: מָה צֵל הַתְּאוֹם צוֹעֵק עַל רֹאשׁ הָעִיר, וּמָה הַמְּכוֹנָה הַמְּנוּמֶסֶת הָיְתָה אוֹמֶרֶת בִּמְקוֹמוֹ? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הַיּוֹצְרִים וְעוֹבְדֵי הַפֻּנְדָּק כּוֹתְבִים רַק שְׁלוֹשָׁה כְּלָלִים, וּלְיַד כָּל אֶחָד הַסִּבָּה שֶׁלּוֹ. אֵיזֶה כְּלָל אֶחָד הֱיִיתֶם שׁוֹמְרִים לִמְכוֹנָה שֶׁמְּדַבֶּרֶת עִם אֲנָשִׁים, וּמָה הַסִּבָּה שֶׁלּוֹ?

הַמְּכוֹנָה שֶׁכִּבְּתָה אֶת הַמְּנוֹרוֹת: הַתְחִילוּ כָּאן: מָה מִשְׁתַּבֵּשׁ בַּגָּן אַחֲרֵי שֶׁהַמְּכוֹנָה לָקְחָה אֶת הֶעִנְבָּל מֵהַפַּעֲמוֹן? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הַיַּלְדָּה אוֹמֶרֶת שֶׁקּוֹץ יָכוֹל לְהַזְהִיר אֶת הַיָּד שֶׁלָּהּ בְּלִי לִדְקֹר אוֹתָהּ. אֵילוּ אַזְהָרוֹת הֱיִיתֶם רוֹצִים שֶׁהַמְּבוּגָּרִים וְהַמְּכוֹנָה יַשְׁאִירוּ בְּמָקוֹם, וְאֵילוּ הֱיִיתֶם רוֹצִים שֶׁיֵּעָלְמוּ?

הַכֶּלֶב: הַתְחִילוּ כָּאן: מָה בַּת הַטּוֹחֵן שָׂמָה לֵב אֵצֶל הַכֶּלֶב, שֶׁהַמְּאַלֵּף הִפְסִיק לְחַפֵּשׂ? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הַמְּאַלֵּף אוֹמֵר סְלִיחָה, וְהַמְּבוּגָּרִים עֲדַיִן לֹא מַחֲזִירִים לוֹ אֶת הַכֶּלֶב. הַאִם זֶה הָיָה הוֹגֵן כְּלַפָּיו? מָה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת נָכוֹן לִפְנֵי שֶׁתִּתְּנוּ לוֹ לְהִתְקָרֵב שׁוּב לַכֶּלֶב?

הַסַּבָּלִים שֶׁצָּעֲדוּ בְּאוֹתוֹ קֶצֶב: הַתְחִילוּ כָּאן: כָּל סַבָּל שָׁמַר עַל הַכְּלָל שֶׁלּוֹ, וְכָל כְּלָל הָיָה טוֹב. לָמָּה הַשְּׁבִיל הִתְנַדְנֵד בְּכָל זֹאת? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: קִיט רָאָה אֶת הַבְּעָיָה מֵהַגָּדָה, וְעַכְשָׁו אוֹרְלָה צוֹפָה בַּשְּׁבִיל, לֹא בָּרַגְלַיִם. חִשְׁבוּ עַל מַשֶּׁהוּ שֶׁאֲנָשִׁים עוֹשִׂים יַחַד, כְּמוֹ שִׁירָה בְּמַקְהֵלָה אוֹ מְחִיאוֹת כַּפַּיִם בְּקָהָל. בְּמָה אֶפְשָׁר לְהַבְחִין מִחוּץ לַקְּבוּצָה, שֶׁאִישׁ בְּתוֹכָהּ לֹא יָכוֹל לְהַבְחִין בּוֹ?

שׁוֹמֶרֶת הַפָּנָס: הַתְחִילוּ כָּאן: מָה הַמְּנוֹרָה מְבַקֶּשֶׁת מֵאִיבוֹ לִכְתֹּב, וּמָה הִיא מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ לְעוֹלָם לֹא לַעֲשׂוֹת? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: בְּלֵיל סְעָרָה אֶחָד, שׁוּם דָּבָר לֹא נִכְתָּב, וְאִיבוֹ רוֹצֶה לְהַמְצִיא מִשְׁפָּט אַמִּיץ לַדַּף הָרֵיק. לָמָּה הוּא לֹא עוֹשֶׂה אֶת זֶה, וְהַאִם אַתֶּם הֱיִיתֶם?

הָאוֹמֶנֶת מִבַּרְזֶל: הַתְחִילוּ כָּאן: מָה הָאוֹמֶנֶת אוֹמֶרֶת לַיֶּלֶד עַל הַבֹּקֶר, וְלָמָּה זֶה עוֹזֵר? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: אֶת הַכֶּלֶב הִשְׁתִּיקוּ, וְהָאוֹמֶנֶת אוֹמֶרֶת שֶׁהִיא בָּחֲרָה לִהְיוֹת רְגוּעָה. מִבַּחוּץ הֵם יְכוֹלִים לְהֵרָאוֹת אוֹתוֹ דָּבָר. אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהַבְחִין בֵּין הַשְּׁנַיִם, וּמָה אִם אֵי אֶפְשָׁר?

שְׁנֵי הָרוֹעִים: הַתְחִילוּ כָּאן: אֵיפֹה לֵיילָה בּוֹנָה אֶת הַחוֹמוֹת הַנְּמוּכוֹת שֶׁלָּהּ, וְאֵיזוֹ סִבָּה עָשׂוּי כָּל שֶׁלֶט צָבוּעַ לָתֵת? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: תּוֹמָאס אוֹמֵר שֶׁהַכְּבָשִׂים שֶׁל לֵיילָה חוֹזְרִים הַבַּיְתָה רַק בִּגְלַל הָעֵשֶׂב הַמָּתוֹק. הַאִם עֵדֶר יָכוֹל לִבְחֹר לְהִשָּׁאֵר? בְּמִי מִשְּׁנֵי הָרוֹעִים הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים, וְאֵיךְ הֱיִיתֶם בּוֹדְקִים?

הַסִּירֵנָה וְהַמּוּזָה: הַתְחִילוּ כָּאן: מָה מָארָה שׁוֹאֶלֶת אֶת הַסִּירֵנָה בַּיּוֹם שֶׁהַחֶדֶר מַרְגִישׁ קָטָן? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: מָארָה לִפְעָמִים סוֹגֶרֶת אֶת שְׁתֵּי הַמְּכוֹנוֹת וְנִשְׁאֶרֶת בִּפְנִים בְּכָל זֹאת. הַאִם זֶה יוֹם טוֹב אוֹ רַע, וּמִי מַחְלִיט?

הָאֶבֶן וְהַצְּדָפָה: הַתְחִילוּ כָּאן: כְּשֶׁהָאֶבֶן שֶׁלּוֹ מִתְקָרֶרֶת, בְּמָה נוֹשֵׂא הָאֶבֶן מַבְחִין לִפְנֵי שֶׁהַפִּנְקָס יָכוֹל לְהַרְאוֹת זֹאת? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הַמְּכוֹנָה חוֹזֶרֶת לַשְּׁבִיל בְּרֶגַע שֶׁזֶּה בָּטוּחַ, בֵּין אִם שְׁנֵי הַיְּצוּרִים סוֹלְחִים לַמַּפְעִיל וּבֵין אִם לֹא. הַאִם מִישֶׁהוּ צָרִיךְ לְהַעֲנִיק סְלִיחָה לִפְנֵי שֶׁמַּרְשִׁים לַמְּכוֹנָה לַחֲזֹר, וּמִי מַחְלִיט?

הַיַּלְדָּה עִם מֵאָה הַהַתְחָלוֹת: הַתְחִילוּ כָּאן: מָה הָעֶזְרוֹן יָכוֹל הָיָה לַעֲשׂוֹת שֶׁטַּמְסִין לֹא יָכְלָה, וְלָמָּה עֶשְׂרִים עֶזְרוֹנִים הִגִּיעוּ לַדֶּלֶת שֶׁלָּהּ? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: טַמְסִין שׁוֹמֶרֶת אֶת רַעְיוֹנוֹתֶיהָ הַנּוֹסָפִים בְּסֵפֶר כָּחֹל. מָה הֲיִיתֶם שָׂמִים בַּסֵּפֶר שֶׁלָּכֶם כְּדֵי שֶׁיַּחֲכֶּה, וְאֵיךְ הֲיִיתֶם בּוֹחֲרִים אֶת הַשְּׁלֹשָׁה לְהַתְחִיל?

הַגֶּשֶׁר: הַתְחִילוּ כָּאן: לָמָּה כָּל חֲצִי שֶׁל הַגֶּשֶׁר נוֹפֵל לַנָּהָר? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: כָּל גָּדָה בּוֹנָה בְּיָדֶיהָ שֶׁלָּהּ, לְפִי הַהוֹרָאוֹת שֶׁל הַגָּדָה הָאַחֶרֶת, בְּעוֹד בַּנָּאִים מְבוּגָּרִים בּוֹנִים אֶת הָעַמּוּדִים וְהַיְלָדִים בּוֹדְקִים סִימָנֵי גִיר מִקַּרְקַע יְבֵשָׁה. לָמָּה לֹא לָתֵת לַמְּכוֹנָה לִבְנוֹת אֶת כָּל הַגֶּשֶׁר לְבַד?

מַעְגַּל הָמְדוּרוֹת הַקְּטַנּוֹת: הַתְחִילוּ כָּאן: לָמָּה הָאֵשׁ הַגְּדוֹלָה הָאַחַת כָּל הַזְּמַן כּוֹבָה, וְלָמָּה הָמְדוּרוֹת הַקְּטַנּוֹת לֹא? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הַשּׁוֹמֶרֶת לְעוֹלָם לֹא מַרְשֶׁה שׁוּב לַמַּעְגָּל לְהִצְטַמְצֵם לְאֵשׁ אַחַת. מִי מְחַמֵּם אֶתְכֶם כְּשֶׁהָרוּחַ חֲזָקָה, וְאֶת מִי אַתֶּם מְחַמְּמִים? הָמְדוּרוֹת הֵן דִּמּוּי, אָז עֲנוּ עַל אֲנָשִׁים.

הַיָּצוּר שֶׁנִּזּוֹן מֵהַמְּרִיבָה: הַתְחִילוּ כָּאן: מָה הַיָּצוּר אוֹכֵל, וְאֵיךְ הוּא נִרְאֶה כְּשֶׁאַף אֶחָד לֹא מַאֲכִיל אוֹתוֹ? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הַמְּגַשֶּׁרֶת לֹא מוּכָנָה לְהוֹשִׁיב אַף אֶחָד יַחַד עַד שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁלַּמְּרִיבָה יֵשׁ שְׁנֵי צְדָדִים. לָמָּה זֶה חָשׁוּב, וּמָה צָרִיךְ לִקְרוֹת כְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ רַק צַד אֶחָד?

הָעֶזְרוֹנִים לְיַד הַמַּעְיָן: הַתְחִילוּ כָּאן: כָּל עֶזְרוֹן חָשַׁב אֶת אוֹתָהּ מַחֲשָׁבָה טוֹבָה בְּאוֹתוֹ לַיְלָה. מָה קָרָה בַּמַּעְיָן כְּשֶׁכֻּלָּם פָּעֲלוּ לְפִיהָ בְּבַת אַחַת? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הָעֶזְרוֹנִים בִּקְּשׁוּ שֶׁהָעֲיָרָה תּוּכַל לוֹמַר לַעֲצֹר. לָמָּה קְבוּצָה שֶׁל עֶזְרוֹנִים שֶׁחוֹשְׁבִים אוֹתוֹ דָּבָר עֲשׂוּיָה לִהְיוֹת זְקוּקָה לְמִישֶׁהוּ שׁוֹנֶה שֶׁיִּבְדֹּק אוֹתָם?

שַׁרְשֶׁרֶת הָעֲנָק: הַתְחִילוּ כָּאן: מָהוּ הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁרְלוּקָה שׁוֹאֶלֶת אֶת אַלְמוֹן, וְלָמָּה אַף אֶחָד לֹא שָׁאַל אוֹתוֹ לִפְנֵי כֵן? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: הַמְּבוּגָּרִים מוֹדִים שֶׁהֵם כָּבְלוּ אֶת אַלְמוֹן בִּשְׁנָתוֹ וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁאֲלוּ אֶת שְׁמוֹ. מָה הֵם חָבוּ לוֹ, וּמָה אַלְמוֹן חָב לַכְּפָר? הַאִם הַבְטָחָה יְכוֹלָה אֵי פַּעַם לַחֲזֹר לִהְיוֹת שַׁרְשֶׁרֶת?

אַחֲרֵי הָאֵשׁ הָאַחֲרוֹנָה

הַתְחִילוּ כָּאן: אֵיזוֹ הַבְטָחָה צְרָצַר קִיֵּם מֵהָעֶרֶב הָרִאשׁוֹן, וּמָה הוּא שׁוֹאֵל אֶת גִּדְרוֹן עַכְשָׁו שֶׁהַשֶּׁלֶג הִגִּיעַ? הַמְשִׁיכוּ הָלְאָה: מָה הֱיִיתֶם רוֹצִים שֶׁאָדָם אַחֵר יִזְכֹּר בִּשְׁבִילְכֶם, וּמָה הוּא צָרִיךְ לִשְׁאֹל לִפְנֵי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר אֶת זֶה?

נהר, עץ, ברק, ריאות וענפי מעגלים נמתחים על פני נייר כחול כהה ומחוספס, ולאורך החיבורים ביניהם נקודות זהב קטנות.